אנחנו חווים השבוע גם את אחת הפרישות המרגשות שחווינו פה בשנים האחרונות ואולי בכלל, פרישה שמנקודת המבט של איזור הדרום והנגב, היא פרידה לא פחות חשובה ומרגשת מהפרישות של הכוכבים הגדולים של אירופה.

בישראל כמו בישראל, מצד אחד מבקשים להעלות את רמת המקצוענות של הענף האהוב ביותר ומצד שני ממשיכים לבקר דרכי התנהלות שנהוגים בכל רחבי העולם.

אחרי שעבר כל כך הרבה מאמנים שלא ידעו איך לאכול אותו והוא היה עסוק באיך לא להתנגח איתם, הגיעה העונה הנוכחית.

היום בערב או גג בשבוע שלאחר מכן, הפועל ת"א תבטיח את העלייה לליגת העל כעבור 11 חודשים מרגע הירידה הכואב באצטדיון בנתניה במאי האחרון

השיח הקבוע על "סמלים" בכדורגל הישראלי לא התחיל מהיום ולא יפסיק גם בעשורים הבאים. אוחנה, נימני ויניב קטן השאירו לאוהדים שלהם טעם של עוד, טעם שהם מבינים שקשה יהיה לטעום שוב בעידן הכדורגל העכשווי.

הטירוף שלו במשחקים, היכולת לסחוף אחריו את כל שאר השחקנים, העימותים שהיה מגיע אליהם מול יריבים, כוח הרצון שהוא הראה והחגיגה הטהורה שלו כשהיה כובש שער; כל אלה גרמו לי להשתגע בבית, כאילו אני יליד קטלוניה

הדבר הקשה ביותר שעומד השנה בפני הפועל אשקלון, הוא ההישג שלהם מהשנה שעברה. העובדה שאשקלון, למרות כל הציפיות והתסריטים, נשארה בליגה, הוא הדבר שהכי יכול להקשות על ההכנה של יובל נעים ועל השחקנים שלו, ערב פתיחת העונה

ערן זהבי לנצח יהיה בשבילי משמעותי. הוא לנצח יהיה השחקן היחיד שגרם לי ליום הכי שמח בכדורגל, אי שם במאי 2010 בטדי, וליום הכי עצוב בכדורגל. אפילו ירידת הליגה במאי האחרון לא שרפה את ליבי כמו אותו שער ניצחון בדרבי ההזוי במארס 2014

אנחנו נוהגים להיות קשים עם עצמנו. אנחנו אומרים שהליגה שלנו חלשה, שאנחנו לא מקצועיים מספיק, שמערכת הסקאוטינג של הקבוצות שלנו מקבלות קלטות של שחקנים ובמקום לעשות מעקב של שנים אנחנו שולפים מהמותן ונופלים עם השחקנים הזרים שנוחתים פה. שאנחנו לא מבינים שהכדורגל הוא מקצוע שצריך באמת ללמוד אותו ולהבין את החידושים שמגיעים איתו בכל העולם. כשכבר מגיעים לפה זרים שהם …

האמת שהמצב של הירוקים מאתונה מזכיר מאוד את המצב של הקבוצה שממנה יוצא עכשיו אלטמן. כמו הפועל, פנאתינייקוס נחשבת ביוון כמועדון ענק, אבל כזה שמתבסס כרגע בעיקר על העבר שלו.