אני זוכר את האמוציות, ובעיקר את ההתרגשות לקראת חגיגת הקרבות הזו, ואת ההתפוצצות של כל אלה בזמן הצפיה. היום, בעודינו בעוצר יציאות, החלטתי לחזור אל האירוע הזה ולבדוק – ממרחק של עשר וחצי שנים – האם באמת הוא היה אירוע שהצדיק את ההתלהבות הזו.

אז מה בתפריט הפעם? קרב מרכזי בין אחד הלוחמים הדומיננטיים ב UFC לאתלט מבוגר שמסרב להיגמר, וקרב בין שתי נשים שיודעות להרביץ. חזק.

בשבת האחרונה, ה-8 לפברואר, התחלתי לחשוב על השוואה מעניינת - יובנטוס וג'ון ג'ונס

אז איך נסכם את העשור? ובכן, לפנינו חמש קטגוריות, ובתוכן עשרת הגדולים\זכורים\חשובים וכו’. לא סידור מדעי, ואפילו חלק מהדברים שכחתי לחלוטין. אם כך, בואו נשלים את המלאכה עם הלוחמות והלוחמים

הקרבות של העשור ב-UFC. אני לא מדבר על הקרבות ה"גדולים" ש"הכניסו הכי הרבה כסף", יותר על קרבות שפשוט היה כיף לראות, שריגשו, שהלהיבו, שגרמו להנאה צרופה מ MMA.

הנוק אאוטים הגדולים של העשור ב-UFC

אז איך נסכם את העשור? ובכן, לפנינו חמש קטגוריות, ובתוכן עשרת הגדולים\זכורים\חשובים וכו'. לא סידור מדעי, ואפילו חלק מהדברים שכחתי לחלוטין (אפילו נוקאווט מדהים מיולי 2019...עד שזכרתי). אם כך, בואו נתחיל עם ההכנעות הגדולות של העשור

לאחר אירוע ה MMA בלאטור 234 שנערך בתל אביב ביום חמישי ה 14 לנובמבר, מתנהל דיון שאותי, כאוהד MMA, מאוד מעציב, ואפילו מאכזב.

ב-MMA אומרים שהלוחם מגיע בדרך כלל לשיא, מבחינת מוכנות גופנית, נסיון בלחימה ומבחינה מנטלית, בשנות השלושים המוקדמות. אם כך, הרי שזאביט מאגומדשאריפוב מתקרב אל שיאו. אבל מי שעוקב אחרי הלוחם הזה יודע, שאין שום צורך להמתין לשיא ובהחלט ראוי להתחיל לצפות בו עושה את הצעדים קדימה, ויפה שנה אחת קודם.

כששמעתי מישהו מדבר על מחלקת משקל הקש של ה UFC כמחלקה עמוקה ומעניינת, קצה הפתיל נדלק וזהו, נולד לו טור