// מאת ניל קרמר
פתיחת העונה של הצהובים עד כה תפסה אותנו, חובבי הכדורסל – בהפתעה.
אם הייתי טוען לפני כחודשיים שמכבי תל אביב תסיים את שליש העונה הראשון כאשר לא רק שמאזנה חיובי, אלא ככזו שמתפקדת כמו קבוצה שמראה המון אופי ודרך – היו חושבים שאני לא אובייקטיבי. בואו ננסה להבין ביחד קצת יותר לעומק מהם הגורמים שתרמו לפתיחת העונה הכל כך מרשימה ומוצלחת של הצהובים מתל אביב באירופה.
זוכרים את ההחתמה הראשונה של מכבי ת"א בקיץ? רכז אמריקאי לבן, לא אתלט, ששיחק בז'לגיריס של שאראס בעונה שעברה, שבה כבר איבד את מקומו, אחרי ששילמו עליו דמי buy out בסך $100,000 ("הופתענו שמכבי שילמה על השחרור של נייט וולטרס", כך אמר גורם בז'לגיריס).
בתחילת הקיץ הציבו לעצמם הצהובים מטרה להביא רכז בעל שיעור קומה וראו שמות גדולים כמו דילייני, תאודוסיץ' וסלוקאס חותמים בקבוצות אחרות. כאשר השם הגדול לא הגיע, למרבית אוהדי הכדורסל היה ברור – נייט וולטרס הוא בעצם הרכז הבכיר של מכבי ת"א. כאשר האסימון הזה נפל אצל רוב אוהדי מכבי ת"א, הדעות היו מאוד חלוקות ואף נשמעו תגובות כגון "שוב ההנהלה מרמה אותנו" או "רק מפזרים הבטחות על מנת שאחדש את המנוי"
5 חודשים עברו מאז וולטרס חתם בקבוצה וכעת, לאחר פתיחת העונה המסחררת והמאזן הלא צפוי (לטובה) ביורוליג, ברור לכולם – וולטרס מתאים להיות שחקן חמישייה ביורוליג. צורת המשחק שלו מביאה לידי ביטוי את ה-שחקן של מכבי תל אביב (ווילבקין) ובכלל, נוצרה תחושה כי קיימת היררכיה ברורה אצל הצהובים מי מוביל את ההתקפות ומתי.
האם יש קשר בין פתיחת העונה הטובה של הצהובים לווילבקין? חד משמעית כן. האם לוולטרס יש השפעה על המשפט הנ"ל? ברור שכן.
אבל כיצד וולטרס משפיע על התלכיד הקבוצתי ועל עונת השיא של ווילבקין?
אוקטובר 2018, מכבי ת"א עורכת אימון מסכם לקראת המשחק מול פנאתינאיקוס, ג'רמי פארגו נפצע ולא חוזר להיות השחקן שהיה. אה, וזה הותיר את מכבי תל אביב ללא גארד בכיר שישחק לצידו של ווילבקין. כך נפתחה לה עונת 2018/2019, כאשר סקוטי נדרש להוביל את משחק ההתקפה של הצהובים, למרות שבבירור רואים כי הרבה יותר נוח לו בתור שוטינג גארד, לשחק אוף דה בול ושההתקפה תשחק עבורו ותוציא לפועל תרגילים שהוא מסיים אותם.
כעת, כאשר ישנו שחקן שמשחק לצד ווילבקין ובעצם קיבל את מפתחות הרכז הראשון של הקבוצה, נייט וולטרס תורם, בעיקר בזכות מהלך אחד מהרפרטואר שלו, להצלחה של הקבוצה. לפני שנדבר על אחד המהלכים שוולטרס משתמש בהם, חייבים לדבר על "החבילה השלמה" שהוא מביא איתה כרכז: אוהב להניע את הכדור, לא חושש לחדור לסל, קליעה יציבה לאורך רוב הקריירה מכל הטווחים ומודע לשחקנים המקיפים אותו – כך שיידע את מי צריך לחפש עבורו הזדמנות קליעה.
אחד המהלכים שהכי יכולים לעזור לגארדים, שהם שחקנים נמוכים בהשוואה לעמדות 4 ו-5, בטח ובטח כאשר אתה לא אתלט כמו ראסל ווסטברוק, הוא צעד וחצי לתוך הצבע עם שחרור בעל קשת גבוהה על מנת להקשות על השחקנים הגבוהים לחסום אותם, כפי שקורה לרוב. המהלך הזה נקרא Floater או Tear drop. רמות הביצוע הגבוהות ביותר שראיתי למהלך הזה, באו מכריס פול וטוני פארקר. שימו לב כיצד פול מזהה את השחקן (מארק גאסול) ובוחר לבצע את המהלך הזה:
כפי שניתן לראות, השומר הגבוה לא מספיק לצאת ולחסום את פול, שאילולא הפלואוטר, היה נתקל בקיר בגובה 2.16 מ' בדמותו של גאסול, חוסם מצוין ואחד משחקני ההגנה הטובים בעשור הנוכחי.
"כאשר הגעתי לליגה, הבנתי שעליי להתחיל לזרוק פלואוטרים בגלל שכאשר אתה מגיע לליגה (הכוונה לNBA), אתה נתקל בשחקנים גבוהים ואתלטים יותר ממה שהתמודדת איתם קודם לכן. לכן זה מאוד חשוב להמשיך ולעבוד על המשחק של ולפתח אותו כל העת, והוספת הפלואוטר ככלי התקפי פותח את משחק ההתקפה הרבה יותר. זה פשוט משהו שמשאיר את ההגנה במצב "ניחוש", ברגע שבא לך בטחון עם הזריקה הזאת, ההגנה לא יודעת למה לצפות, וזה מה שהופך אותך (הכוונה לשחקן שמבצע את הפלואוטר) לכל כך מסוכן" (כריס פול, בראיון לאתר clipperholics, 2012).
על נייט וולטרס, נבחר מספר 38 בדראפט 2013, נכתב כי "הוא משתמש בפלואוטרים ברמה מושלמת". דווקא בעונותיו בNBA, האחוזים שלו ל-2 נק' לא היו טובים מספיק – ב84 משחקים בליגה הוא עמד על 42%. החששות של הסקאוטים לגביו ("לא באמת מוכן לרמות הגבוהות, לא פיזי מספיק"..) התבררו כנכונים – ונייט נפלט מהליגה הטובה בעולם.
קופצים קצת קדימה בזמן, אל עונת 2018/2019 בעת ששיחק בז'לגיריס של שאראס. בעונה שעברה, הפלא ופלא, האחוזים של וולטרס ל-2 נקודות כבר הגיעו לנקודה שאי אפשר להתעלם ממנה: 56% (!) גבוה ב-10% ממוצעי הקריירה של כריס פול, וב7% מטוני פארקר. כמובן שמדובר רק בעונה אחת ביורוליג, אך אם נסתכל על הנתונים שלו השנה במכבי ת"א, נראה כי ב10 משחקים (כולל המשחק הזוועתי שהיה לו בברצלונה), הוא מצליח לשמר את האחוזים המדהימים ל-2 נק', ושוב נמצא על 56% עונתי. האם זו התחממות של שחקן או מגמה? עדיין מוקדם לומר, אך ניתן לראות בבירור שהמשחק האירופי עושה עמו חסד, ונותן לנייט להביא את עצמו לידי ביטוי כאיום התקפי בצורה יוצאת מן הכלל.
אנחנו צריכים להבין, שכאשר גארד מסוגל לקלוע במעל 50% מהשדה את הזריקות שהוא מייצר לעצמו, הוא הופך איום מתמיד על ההגנה. וכך בעצם, נולדים המצבים הבאים:
וולטרס מבקש את הכדור על קשת השלוש, מה שגורם לשחקן האיטלקי של בסקוניה (גארינו) להסתער אל עבר וולטרס ובכך להשאיר את ווילבקין לשלשה פנויה לחלוטין. או כמו בדוגמה הבאה, כאשר וולטרס מזהה שחקן גבוה (אוג'ו) בצבע ובוחר להשתמש בכלי נשק הקטלני שלו:
להערכתי, אם וולטרס ישמור על הקו של מעל 50% בזריקות הללו, מכבי ת"א וסקוטי ווילבקין בפרט, ימשיכו להנות ממשחק התקפה שוטף שייתן להם להביא לידי ביטוי את היתרונות ההתקפיים שלהם.
Lets go, Nate Floaters!
נהניתי לקרוא
מהנה מאד לצפות במכבי של העונה עם Wolters Floaters