הזכרונות הם החומר שממנו עושים אליפויות. ומתישהו בסוף מאי, כשהשופט ישרוק לסיום העונה, אפשר יהיה להתיישב על הספה מול המסך, להקרין אותם ברצף, להתרפק ולהבין – זה הגיע לנו.

אני חייבת להודות בפה מלא שבתחילת הקיץ הזה, כל הדיבורים שיצרה מכבי תל אביב על החזרת המושאלים הביתה ושילוב שחקני בית לא נראו לי רציניים.

אני לא יודעת איך מרגישים השחקנים כשהם עולים מהמנהרה למגרש, אבל בתחושה שלי ההרגשה היא די דומה. במבט לאחור, מה שבאמת תפס אותי היתה ההתרגשות מהמראה המרהיב הזה של הדשא, הקווים הלבנים, שתי הרשתות, לוח התוצאות והפרוז'קטורים שמאירים. עניין ויזואלי לחלוטין.

נמני ממש לא היה הסמל היחיד בליגה בתקופה שבה עוד שיחק, אבל הוא כן ייצג תופעה יוצאת דופן בעוצמות ובממדים שלה. שנים על גבי שנים אוהדי מכבי תל אביב ראו בו אל עלי אדמות

בשנת 2017, יוסי בניון הוא הרבה יותר ילדותי מאשר מוצלח. משום מה, דווקא כשהגיע הזמן שלו להנות ורק לחתום את שמו בספר ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, מתעקש קשר בית"ר ירושלים להיגרר שוב לאותה הקנטרנות שמכריחה את כל הסביבה לעסוק רק בו.

גם האוהדים האופטימיים ביותר יתקשו להכחיש שמשהו בהתנהלות של המועדון אינו כתמול שלשום. החומות שנבנו בפני התקשורת נסדקו מעט, הפעילות בחלון העברות נראית לעתים מסורבלת וחסרונו של האצטדיון הביתי ודאי לא מוסיף

כדאי למכבי ת"א לשאול את עצמה כיצד הפכה בתוך 4 שנים מהמועדון ההחלטי והפעלתן שחטף את טל בן חיים מהיריבה רגע לפני השיא, למועדון שרודף אחרי עטר כששיאו מאחוריו

ביום שאני אעזוב - אז האוהדים צריכים להתחיל לדאוג״. אמר שחר, וחשף בהינף לשון את לב הבעיה - את מכבי חיפה מנהל אדם שכבר לא תופס אותה ב-100% כגדולה.

אין זה פלא שהמאמן האחרון שמרבית אוהדי הצהובים זוכרים בערגה של ממש הוא פאולו סוזה. לכל אורך העונה שהפורטוגלי העביר על הקווים בבלומפילד, קרויף הקפיד להתגאות בהעדפה שלו למאמנים שהיו שחקני עבר משמעותיים, ומי כמו סוזה, שהספיק לעבור ביובנטוס ובדורטמונד, ענה להגדרה.

זו כבר לא אליפות שהוכרעה ברגע האחרון על חודו של משחק, אלא עונה שלמה שבה הפועל באר שבע עלתה על היריבה שלה בכל פרמטר, מהרגע הראשון ועד לאחרון. פשוט הקבוצה הטובה בארץ.