5 משחקים מעניינים מהעבר בין מכבי חיפה להפועל ב"ש

// מאת מוטלה רפלד ורותם דימור

ביום ראשון לא יהיה קל. כאוהדות ואוהדים שרופים שהולכים לכל משחק (היי גומלין גביע הטוטו, שלום משחקי הדירוג) לא נתרגל לעולם למציאות בה אנחנו רואים את הקבוצות האהובות שלנו מהבית. בהיעדר הווה וכשהעתיד מעורפל מרוב הנחיות סותרות, כל מה שנשאר לנו זאת הנוסטלגיה. לספר על מה שהיה לא כ"כ פעם, אך מרגיש כבר כמו מאה שנה. כמעט עידן אחר.

בין הפועל ב"ש למכבי חיפה היו הרבה משחקים אייקונים: קרבות צמרת וגביע, שערים יפים ודרמטיים, כרטיסים אדומים זכורים, שחקנים ומאמנים שעברו בין שתי הקבוצות וקהלים חמים שידעו גם יחסי אחווה לקראת אמצע – סוף העשור. לפניכם הסיפור של חמישה ממשחקי הליגה הבולטים בין מכבי חיפה להפועל באר שבע בעשור האחרון. הם לאו דווקא הכי אטרקטיביים, אך מכל אחד שאבנו סיפור שיכול לספר על העשור שעברו שתי הקבוצות

הצגת תכלית שהסתיימה במפח נפש, שני משחקים מהעונה החשובה באדום ושני ניצחונות היסטוריים בדרכם שלהם – בפנים.
קריאה מהנה.

מוטלה בגמר הגביע

 

 

הסערה שלפני השקט – 7.2.2010, מחזור 21. 4:1 למכבי חיפה בקריית אליעזר (מוטלה) 

זה היה קונצרט כדורגל במעמד צד אחד. הופעת ענק של יניב קטן, תצוגת תכלית של שלומי ארבייטמן, יום שגרתי במשרד עבור דבאלישווילי ומסיללה. יותר נכון יהיה לומר שזה היה עוד קונצרט.עוד הצגת כדורגל תוצרת מכבי חיפה 2009/10, כנראה הקבוצה הגדולה אי פעם בכדורגל הישראלי שלא זכתה לבסוף באליפות.

במחזה הנהדר הזה לא נמצא דבר שיעיד על סופו הטרגי. האקדח שנעדר מהמערכה הראשונה ולא הופיע גם בשנייה ריסס לבסוף באכזריות את כל אצטדיון בלומפילד במוצ"ש אחד ב-15.5. מכבי חיפה הגיעה למשחק הזה אחרי 18 ניצחונות, תיקו והפסד מ-20 משחקי ליגה. הפרש השערים שלה עמד על 44-8 ובעשרת המשחקים שקדמו למשחק היא לא ספגה.  הערב הזה, כמו רבים באותה העונה, תרגם נהדר את המספרים מהטבלה לדשא עם כדורגל מחשמל.

שני מגינים שעולים ללא הרף, יניב קטן שמנווט את המשחק באומנות, דבאלשווילי עם תנועות גאוניות, רפאלוב המשתפר באגף שמאל ושלומי ארבייטמן אחד בעונת שיא שמתרגם את כל הטוב הזה לשערים. הרבה מאוד שערים. באותו ערב היו לו שלושה כאלה כבר אחרי 46 דק', ועם קצת מזל הם גם היו הופכים לחמישייה. הגולים הגיעו כולם משלושה בישולי ענק של יניב קטן, באחד ממשחקיו הגדולים בקריירה והודות לתנועות מדהימות של דבאלישווילי שחוררו את הגנת האורחת. פנדל מצמק של מליקסון העיב קצת על החגיגה, שכן דוידוביץ' לא הצליח לשבור את שיא 1,003 הדקות ללא ספיגה של גיורא אנטמן (שנשבר כזכור השנה ע"י טננבאום), אבל שער לקינוח של מסיללה המחיש את העליונות האדירה של מכבי חיפה באותה העונה. מי היה מאמין שזה יסתיים כפי שהסתיים.

הרכבים:
מכבי חיפה – דוידוביץ', משומר, טישיירה, קינן, מסיללה, עותמן, כיאל, יניב קטן, רפאלוב, דבאלשווילי וארבייטמן.
מחליפים: בוקולי, גאדיר וסאדאת בוקארי.

הפועל ב"ש – קאלה, סוארס, אייל שן, יוסי אופיר, דוידזאדה, מוחמד אדמו, יוסי אסולין, דוד רביבו, מליקסון, חנן פדידה ודידייה אקונגו.
מחליפים: נסאר, אביתר אילוז וקדוסי.

 

אחרי עשרים שנה – 25.4.17, מחזור 32: 1:0 להפועל באר שבע בסמי עופר (רותם)

איזה מזל שהפועל באר שבע לא משחקת ב-NBA. כלומר, מעבר לעניין השולי שבו צריך לשחק כדורסל, אני מתכוונת בעיקר לתסריט האימים שבו הקבוצה עוד הייתה עלולה, לא עלינו, לשחק 7 פעמים נגד מכבי חיפה. באמת מפחיד. למרות זאת, כנראה שעונת 2017\2016 בליגת העל, יותר התחברה לרעיון ממני.

אי אפשר לדבר על המפגשים בין שני המועדונים, מבלי להזכיר את המאזן האיום ונורא של הקבוצה מהדרום. עד עונת 2016/2017 הפועל ב"ש ניצחה רק 4 (!!) פעמים מתוך 36 משחקים. לשם ההשוואה, באותה עונת משחקים מדוברת, הצליחה הקבוצה מבירת הנגב לנצח 5 פעמים את מכבי חיפה. דבר שלא השיגה במשך 13 עונות יחד.

זה לא סוד שהאצטדיון המרהיב בחיפה (וגם זה שלפניו), ברוב המקרים לא האיר פנים להפועל ב"ש. אוהדי הקבוצה כבר הספיקו לשכוח איך נראה ניצחון ליגה על אדמת חיפה נגד מכבי המקומית. כאמור, אותו אירוע חד- פעמי מסוגו, התרחש אי שם בסוף המילניום הקודם, בשנת '97. מעבר לניצחון ההוא, אותה שנה זכורה כהצלחה מסחררת עבור המועדון, שזכה לראשונה בגביע המדינה.

נחזור שנה אחורה. 14.05.2016- 2:1 למכבי חיפה. חבל שאי אפשר להדחיק משחקים. כזכור, ראינו כבר איך האליפות עומדת לחמוק לנו מהידיים, אחרי הגול האכזר של משומר. כמו כן, אותו שער כואב שם אותנו בסיטואציה שאנחנו חייבים לנצח במשחק אחד ואחרון! איפה נשמע דבר כזה? אני פחות סמכתי על הקבוצה שלי שתצליח לגלגל את הכדור לרשת מאשר דאגתי מזהות הקבוצה שתעמוד מולנו. זה לא באמת משנה. אי אפשר להשוות שום דבר ללחץ של 40 שנה שמונח על הכתפיים של השחקנים. האמת? לא קינאתי בהם. אך גם לא קינאתי בעצמי, אם הם בטעות ימעדו ברגע האמת. מיותר להזכיר מה קרה באותו משחק אליפות. כאמור, סוף טוב הכל טוב. כמובן כל עוד הסוף לא מתרחש חלילה בסמי עופר.

 

25.04.2017- 1:0 להפועל באר-שבע. מגיעים למועד ההיסטורי. תחושות מעורבות של חשש מצד אחד והתרגשות ענקית מנגד, אשר מנתקזות למשחק אחד. לאור ההצלחות הגדולות באירופה וגם בליגה, הייתה תקווה שאולי הפעם זה אכן ייגמר אחרת. וכך היה. מעבר לעובדה שטוני וואקמה הושיע בכך שהוא קטע רצף מביך בן 20 שנה, ההרגשה ששררה בסיום המשחק היא שסיפור האליפות נגמר. אמנם קשה להאמין, אבל הצלחנו לעבור את המשוכה הכ"כ בלתי אפשרית הזו, כנגד כל הסיכויים וההיסטוריה. רק שנה לפני כשלנו במשימה דומה. אם הצלחנו לנצח את מכבי חיפה בסמי עופר, מה כבר יכול לעצור אותנו? אין כוח בעולם שיימנע אליפות שנייה ברציפות לדרום.

הרכבים:
מכבי חיפה – גלזר, קגלמאכר, איולפסון, קינן, שי בן דוד, נטע לביא, איתן ולבלום, קהת, ורמוט, ריאן ואלירן עטר.
מחליפים: סאן מנחם, דמארי ואניס אלושי.
ב"ש – חיימוב, בן ביטון, ויטור, צדק, בן תורג'מן, אוגו, ראדי, מליקסון,  בוזגלו, וואקמה ושהר.
מחליפים: הובאן וברדה.

 

שלוש אחת זאת תבוסה? – 20.1.2014 – מחזור 18, 3:1 להפועל באר שבע בוסרמיל (רותם)

תראו, אני לא יודעת אם זה ניכר, אבל הפועל באר שבע היא קבוצה שלא ממהרת לשום מקום, הכל אצלה נעשה לאט ובטוח. כלומר, בשביל מה צריך לזכות באליפות אחרי פחות מ-40 שנה או בגביע אחרי פחות מ-23 שנה? מדוע אצה לכם הדרך? כל דבר יגיע בעיתו. כך גם ניצחון על מכבי חיפה.

עבור הפועל ב״ש, עונת 2013/2014 תיזכר כעונת המפנה, זו שלימים היוותה את הקרקע לזכייה באליפויות. זו הייתה שנה שבלא מעט משחקים, הייתה הקבוצה שוברת ״שיאי נאחס״ של X שנים בהן לא ניצחה, אם זה באצטדיון מסוים או קבוצה כלשהי – עד לאותה עונה. ואם בנאחס עסקינן, איך אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר. ועוד איזה פיל, במשקל של 11 טון. 3,905 ימים (11 שנים) לקח להפועל באר שבע לנצח את מכבי חיפה. יחד עם זאת, חשוב לזכור ש-4 שנים מתוכן הקבוצה הייתה בליגה הלאומית. תקופה נחמדה שכזו.

באשר למשחק, אצטדיון וסרמיל ז״ל היה גדוש באלפי אוהדים, אדומים וירוקים, כיאה למשחק גדול. איזו התרגשות. בשונה מהשנים האחרונות, הפעם הייתה תקווה לנצח את הקבוצה שבדרך-כלל העדפנו שלא. כמו כן, המשחק עצמו נפתח בצורה די אופיינת להפועל באר-שבע במשחקים גדולים, כשהיא מוצאת את עצמה בפיגור כבר בדקה ה-12 במשחק.

עכשיו ניקח רגע פאוזה, ואנסה להכניס אתכם למה שעובר בראש של אוהד הפועל ב״ש ברגע כזה: דמיינו לכם שטן ומלאך, שמצד אחד אומר הנה, כמו פזמון חוזר, הקבוצה שוב מאכזבת ולא עומדת בציפיות, לעיניי מגרש מלא מול קבוצה גדולה. ומנגד, פתאום נשמע קול לא מוכר שאומר: תשכחי ממה שהורגלת לראות מהקבוצה ושימי לב מה קרה פה העונה! ניצחתם את בית״ר, את הפועל ואת מכבי ת״א. אם זה קרה מולן, אין סיבה שזה לא יכול לקרות גם היום.
בחזרה למשחק.

8 דק׳ החזיק היתרון של תורג׳מן, עד שהגיע שער השיויון של פאיוביץ׳. בדקה ה29’ היה זה פלט שהפך את היתרון, ובדקה ה-54'
דובב גבאי חתם את הניצחון 3:1. עוד פיסה קטנה בדרך להתרגלות להפועל באר שבע אחרת. נכון, אמנם לקח 11 שנים לנצח את מכבי חיפה, אבל אל תגידו שזה לא השתלם, הנה הם כבר לא ״הכבשה השחורה״ בשביל הקבוצה מהדרום. או שבעצם…

הרכבים:
ב"ש: אג'ידה, פאיוביץ', אביתר אילוז, סוארס, בן ביטון, זינו, גל אראל, בוזגלו, ברדה, פלט ודובב גבאי.
מחליפים: נאסר, בו תורג'מן ותומר סוויסה.
מכבי חיפה: שראנוב, משומר, קינן, צ'וצ'אליץ', טוואטחה, אבוקרט, בוקולי, ראיוס, חן עזרא, תורג'מן וגוזלן.
מחליפים: ורד, ריאן ושון וייסמן.

 

 

 

הוי הכחול של מרקו בלבול – 12.1.2019, מחזור 18, טרנר, 2:0 למכבי חיפה (מוטלה)

בעידן המודרני, לכל אמן, יוצר, סלב וכו' יש את הרגע בו הוא מקבל את הוי הכחול ברשתות החברתיות. הוי הכחול מהווה מעין תעודת יושר בת ימינו שמשמשת כמעין אשרור לעובדה שזהו החשבון הרשמי של אדם שממש טוב במה שהוא עושה.

מרקו בלבול הגיע למכבי חיפה גמורה. היו מפורקות והרוסות ממנה, אך לא מפורקות והרוסות כמותה: שבע וחצי שנים בלי אליפות, נפילה עם השוער והחלוץ, רוטן הלך, מאס ומרדכי התחלפו על הקווים וגוטמן חלה. שלושה ניצחונות רצופים נחשבו למדע בדיוני. סנטה קלאוס טרם בא ומרקו היה לקופסה החמישית ששחר פתח ולא היה מופרך להמר שתהיה גם שישית ושביעית, על אף שבלבול חתם על חוזה לעונה וחצי.

פתאום 5-0 על מרמורק בגביע. 1-0 מגורד באשדוד. 1-0 על בני יהודה. ניצחון ראשון עליהם אחרי 3 שנים. 2-1 על מכבי פתח תקווה. גול בבעיטה חופשית אחרי 5 שנים. דברים קורים, הקבוצה מתחילה לרוץ, שיטת 3 הבלמים מייצבת את ההגנה, עפרי ארד נכנס להרכב, רוקאביציה הופך להיות חלוץ ומתחיל להבקיע בצרורות, סלליך חזר לתת מספרים ודברים התחברו כמו שאפילו מרקו לא האמין שיתחברו, כפי שיעיד שנה וחצי אח"כ בראיונו האחרון.

אבל עם כל הכבוד לניצחונות האלה, ויש הרבה כבוד שכן מכבי חיפה של השנים האחרונות לא ידעה הרבה רצפים כאלה – הניצחון ההוא בטרנר, שהיה לניצחון הראשון אי פעם במגרש הזה ולניצחון הראשון מזה עשור על אדמת באר שבע, הוא זה שהעניק למרקו את הוי הכחול. באותו הערב מרקו בלבול התחיל לגרום גם לגדולי הספקנים שאולי הוא לא רק פלסטר אלא חלק מהפתרון.

המשחק עצמו לא היה יוצא דופן. שתי הקבוצות הרבו להחמיץ ולמרות שטהאא קיבל אדום (ובהמשך גם בכר הורחק), ניצחון ירוק לא ממש בא בחשבון מהסיבה הפשוטה שזה לא משהו שאמור לקרות בטרנר. ואז הגיע נטע עם שער ראשון בקריירה בליגת העל. כדי לנצח בטרנר צריכים לקרות דברים משוללי היגיון, ובינואר 2019 שער של נטע לביא היה אחד מהם. שלומי אזולאי, הקפטן דאז, כבש בתוספת הזמן באקורד הסיום שלו במכבי חיפה. יש 3 נקודות למכבי בטרנר, יש וי כחול למרקו. דברים מתחילים לבוא בחשבון.

הרכבים:
הפועל ב"ש – הרוש, דור אלו, אלחמיד, טאהא (כרטיס אדום, 50), אורן ביטון, ג’ון אוגו, קבהא, חנן ממן, נייג’ל האסלביינק, תומר יוספי ובן שהר. מחליפים: מליקסון, דיא סבע ובן בסט.

מכבי חיפה: חיימוב, מאבוקה, חבשי, ריינן, ארד, רז מאיר, נטע לביא, מנדג’ק, סלליך, רוקאביצה ושון וייסמן.
מחליפים: עוואד, שלומי אזולאי וסאן מנחם.

 

 

הרבה יותר מאפס אפס – 6.10.2013, מחזור 5: 0:0 בקריית אליעזר (מוטלה)

פתאום רואים את גב הגמל. מאז הגיעו אריק בנאדו, אורי אוזן וכל הצוות הנהדר שהחליף את רובן עטר – מכבי חיפה הפסידה 4 משחקים בלבד מתוך 41. תוסיפו לכך שילוב מעולה של צעירים ו-ותיקים, רכש מבטיח בדמותו של רובן ראיוס, שלקח את הקבוצה לשלב הבתים בליגה האירופית, חילופי מאמנים ועזיבה של אלירן עטר אצל האלופה בצהוב – וקיבלתם פייבוריטית לאליפות. אמנם בעיקר בעיני עצמה, אך גם מבקריה הגדולים לא היו פוסלים תרחיש כזה אחרי הקיץ המרשים.

ואז נפתחה הליגה. הבעיות צצו והפסדים החלו מגיעים בשרשרת. 3-2 באשדוד, 1-0 לאלקמאר במשחק בו יכלו הירוקים להבקיע שלישיה בקלות ותבוסה ביתית במשחק העונה 3-0 למכבי ת"א במשחק שייזכר בדיעבד כטקס העברת ההגמוניה. במחזור שאחרי התבוסה למכבי ת"א, קיבלנו הצצה נוספת לעתיד לבוא. לראשונה אחרי שנות דור, הפועל באר שבע הגיעה לחיפה והסתכלה למכבי בלבן של העיניים, שלא לומר קצת מלמעלה. חמושה בברדה, בוזגלו ואלישע, 3 אקסים ירוקים, שהעידו על סמל הסטטוס החדש שלה ומלווה בכ-2,000 אוהדים רעבים ומקווים, הפועל ב"ש באה לקריית אליעזר כדי לנצח אחרי הרבה שנים שלא.

אמנם הנאחס החיפאי של ב"ש האריך ימים עד 2017, אבל המשחק השולי בסתיו 2013 בו הגיעה גאה וירדה מאוכזבת מתיקו חוץ מול מכבי חיפה, היווה את אחד הניצנים הראשונים לפריחה העתידית של הפועל באר שבע.
עבור מכבי חיפה הוא היה עוד רגע בתחילת העשור האפור.
בסוף אותה העונה, הפועל ב"ש פתחה ברצף של 5 שנים ברציפות שהיא מסיימת בטבלה מעל מכבי חיפה. אחלה גב יש לגמל.

הרכבים:
מכבי חיפה – שראנוב, משומר, קינן (כרטיס אדום דקה 40), צ'וצ'אליץ', טוואטחה, ידין, בוקולי, גולסה, עזרא, תורג'מן ואבוחצירא.
מחליפים: פיליאבסקי, עידן ורד ויניב קטן.

ב"ש – אג'ידה, בן ביטון, סוארס, מרקוביץ', דוידזאדה, קובי דג'אני, גל אראל, נסאר, בוזגלו, ברדה ודובב גבאי.
מחליפים: פלט, תומר סוויסה ופלצ'וק.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח