השנה ז'וזה מוריניו חגג עשרים שנים כמאמן ראשי באירופה. בשני העשורים האחרונים הצליח הפורטוגלי לקבע עצמו בחוד החנית של מאמני הכדורגל באירופה. שתי זכיות בצ'מפיונס, שתי זכיות בליגה האירופית, אליפויות באנגליה, איטליה, ספרד ופורטוגל, לא מותירים הרבה ספקות לגבי הצלחותיו של המאמן.
בואו ננסה להיכנס לכמה מהסיפורים מאחורי ההישגים ואולי נצליח לנתח איך הגיע המאמן להיות אחת מהדמויות המצליחות, אך גם השנויות במחלוקת בקרב חובבי הכדורגל.
בשנת 2002 ואחרי שנתיים פחות מוצלחות בבנפיקה ובליריה הפורטוגליות, הגיע ה'מיוחד' לפורטו, שהיתה בעונה נוראית באותה עת. הקבוצה, עם מוריניו על הקווים, סיימה במקום השלישי ולא העפילה לליגת האלופות. כבר באותו הקיץ המאמן עשה את השינויים הנדרשים ובסוף עונת 2002-2003 הצליח להניף את גביע אופ"א. שנה לאחר מכן, הגיע המאמן להישג שהוא הכי יכול להתגאות בו – זכייה בצ'מפיונס ליג כבר בעונתו הראשונה כמאמן במפעל. אוסף של הפתעות באותה עונה הביא את הגביע לפורטו, לאחר שעברה את ליון ברבע הגמר, את דפורטיבו לה קורוניה בחצי הגמר ואת מונאקו בגמר. למרות שללא ספק מדובר על המסלול הקל ביותר של זוכה בליגת האלופות מאז התחיל הפורמט החדש ב-1992, מוריניו ידע לנצל את המצב והפך בין לילה למאמן המבוקש ביותר באירופה.
ההישג לא עבר ליד עיניו של הבעלים החדש של צ'לסי, רומן אברמוביץ', והוא החתים את המאמן הפורטוגלי בסטנפורד ברידג' עוד באותו החודש. שלוש וחצי שנים אימן מוריניו את צ'לסי ולמרות שזכה בשתי אליפויות איתה, יש האומרים שהכסף הגדול של האוליגרך הרוסי הוא שהביא את התארים לדרום לונדון, אבל גם כסף צריך לדעת להשקיע.
לאחר שפוטר בשנת 2007 מצ'לסי והוחלף על ידי אברם גרנט, חתם המאמן באינטר. אינטר של אותן שנים שלטה לחלוטין בכדורגל האיטלקי לאחר התפוצצות פרשת הקאלצ'יופולי. יובנטוס, שהורדה ליגה, ומילאן, שנפגעה הן מהפרשה והן מעזיבתו של קאקה, לא היוו יריב לכחולים שחורים ממילאנו, ומוריניו ניצל גם את ההזדמנות הזו ולקח עוד שתי אליפויות בשנתיים. אך עם כל הכבוד לאליפויות הצפויות של אינטר, הזכייה בצ'מפיונס ליג היתה ההישג המשמעותי ביותר של אותה קבוצה.
מדובר על הפעם האחרונה שקבוצה איטלקית זכתה בתואר אירופי ומוריניו הצליח לזכות בגדול בתואר, אבל עושה רושם ששם נסדק משהו בתדמית של מוריניו שהואשם בכדורגל הגנתי ולא מלהיב בלשון המעטה, בעיקר זכר לאותו משחק הסטורי בקאמפ נואו בשלב חצי הגמר. מאותו ערב, אף אדם לא יכל להישאר אדיש אליו. רבים העריכו אותו ורבים אחרים סלדו ממנו. את התואר הוא לקח חודש לאחר מכן מול באיירן מינכן אפורה. גם לחוזה הבא שלו כבר לא היו יותר מדי סימני שאלה ומוריניו, שניצח את הגמר על הדשא של הסנטיאגו ברנבאו, לא היה צריך לנסוע הרבה עד למשרדים של פלורנטינו פרס, וחתם על חוזה באימפריה ממדריד.
השנים בריאל מדריד התאפיינו בעיקר בניסיון להפיל את ההגמוניה של הקבוצה הקאטולונית, ולאחר כישלון מוחלט בשנה הראשונה, כולל תבוסה 0-5 בליגה בקאמפ נואו ועוד הדחה בחצי גמר ליגת האלופות מול אותה ברצלונה, הגיעה האליפות אולי הכי גדולה שלו כמאמן. 100 נקודות ופער 9 על ברצלונה בהחלט השאירו רושם אדיר, אך עקב כשלונותיו שלוש שנים ברציפות בחצי גמר ליגת האלופות ובעיקר בגלל הרוחות הרעות שהשאיר בחדר ההלבשה, עזב המאמן את מדריד מוכה וחבול.
מוריניו, שרצה לתקן את הרושם הרע שהשאיר במדריד, החליט לחזור לקבוצה בה בנה את הצלחותיו, וחתם שוב בצ'לסי. הזכייה הבאמת מרשימה באליפות אנגלית שלישית בשנת 2015 לא עזרה למאמן, ולאחר פתיחת עונה נוראית, פוטר בפעם השניה על ידי אברמוביץ.
לאחר עוד חצי שנת מנוחה, מוריניו הגשים חלום והגיע למנצ'סטר יונייטד. למרות שסיים במקום השני רק לסיטי וגווארדיולה, אוהדים רבים של יונייטד יעידו כי מדובר על השנים הנוראיות ביותר שלהם כאוהדי הקבוצה. יונייטד, שידועה כקבוצת התקפה לאורך ההסטוריה, שינתה את פניה עם הגעתו של ה'מיוחד' והפכה מקבוצה תוססת בימיו של אלכס פרגוסון לקבוצה כבויה ומשעממת. גם הזכייה בליגה האירופית (לאחר שעברה 'אריות יבשת' כמו סנט אטיין, רוסטוב, אנדרלכט וסלטה ויגו) לא עזרה למאמן להישאר באולד טראפורד לאורך זמן, כפי שאולי ציפה. נראה שמוריניו איבד את אמון האוהדים לאחר שבאופן מחושב ומתוכנן, ניסה להגדיל את עצמו על חשבון המועדון כאשר אמר לאחר ההדחה מול סביליה בשמינית גמר האלופות "ישבתי על הכסא הזה עם פורטו כשהדיחה את מנצ'סטר יונייטד ועם ריאל מדריד כשהדיחה את יונייטד, כך שזה לא משהו חדש עבור המועדון הזה". שנוי במחלוקת כבר אמרנו?
את השנה העשרים שלו כמאמן מוריניו עשה בוויט הארט ליין המחודש, לאחר שחתם שם על חוזה, במה שנראה כמהלך מעולם הריאליטי. אמזון קנתה את הזכויות לסדרה על קבוצת טוטנהאם ונראה כי כמו הרבה תוכניות ריאליטי, גם כאן היתה התערבות של ההפקה במינוי.
ז'וזה מוריניו נחשב כמאמן בעל תוכנית משחק ישנה, אך בשום שלב לא ניתן לקחת ממנו את ההישגים. השונאים שלו יגידו כי זכה במירב התארים כיוון שתמיד אימן קבוצות עשירות או כי זכה תמיד בהגרלות קלות במפעלים האירופאים, אך התומכים שלו יגידו שזכייה בכל כך הרבה תארים אינה יכולה להיות משהו מקרי ומדובר על מאמן מהטובים בהיסטוריה.
דבר אחד בטוח, האופי של ה'מיוחד' הוא באמת משהו יוצא מן הכלל. מוריניו ידוע כמאמן מחושב מבחינת הדברים שהוא אומר. חלק גדול מהזמן שלו מוקדש ל'איך להציג את הדברים בצורה אופטימלית'. הוא יכול לעלות בהרכב של שחקנים צעירים בכוונה רק כדי לתרץ לאחר מכן שאין לו סגל וכולם פצועים או לטעון שעלייה לשמינית גמר האלופות היא הישג, למרות שבקבוצות שהוא אימן מדובר על משהו ברור מאליו, אך הוא תמיד ייצור עניין, גם בקרב אוהביו וגם בקרב שונאיו, וזה, ללא ספק, אחד הדברים היותר חשובים בכדורגל של היום.
לאחר עשרים שנות אימון, ואחרי הרבה הישגים ושערוריות, דבר אחד ניתן להגיד על ז'וזה מוריניו, הכינוי שהדביק לעצמו בשנת 2004 כשהגיע ללונדון מתאים לו בדיוק – הוא תמיד היה ותמיד יהיה, 'המיוחד'.
