הסמל המסחרי של הפועל תל אביב של השנים האחרונות היה רעש תעשייתי. מאמנים באו והלכו כל חודשיים, שחקנים שהגיעו בכסף רב לא עזרו לקבוצה, והתשלום לשחקנים ולעובדים התעכב בלא מעט מקרים. אבל השנה נראה שכבירי למד. החתים מאמן עם קבלות שאהוב על הקהל, קיצץ בכל מה שאפשר לקצץ (שכר של שחקנים ועובדים, בתקציב עצמו ובהחלת מדיניות הבאת שחקנים חופשיים בלבד) וגם חתם על חסות שאמורה לכסות על ההוצאות של השנים הקרובות ולעזור בבניית האיצטדיון החדש. אבל מה שבאמת השתנה בקבוצה, הוא משהו שלא היה מאז עונת הדאבל – שקט. סוף סוף אין מהומה על כל שחקן שמגיע, אין הצהרות בלתי אפשריות ואין דיבורים של שחקנים ועובדים על הלנות שכר.
אבל בהפועל, כמו בהפועל, אין טוב בלי רע (והפעם לא באשמת כבירי). יש בעיה בחיזוק הקבוצה. אמנם הגיע חיזוק בקישור והשחקנים שבאו נבחרו בקפידה ונראים כרכש מוצלח (גורוסוב, עזרא, שובשיץ׳, דגני וכו') אבל ברור לכל שהפועל חייבת חיזוק בהתקפה כי שוינפלד לא יכול להבקיע 40 גולים בעונה ובנוסף חייבים עוד בלם ומגן להעמיק את הסגל כי אין מחליפים ראוים לגוטליב וסימיץ׳ וברמות שהפועל מכוונת אליהם חייבים חיזוק ראוי ולזה גוטמן לא דאג.
עוד דבר קטן אבל חשוב. גוטמן חייב לשחק התקפי יותר. גם אם קוראים לך "הגרמני" ואתה רוצה לשחק הגנתי, צריך לשחק כדורגל (ולא, להעיף כדורים לשוינפלד זה לא כדורגל). אי אפשר שהשיטה תהיה יותר מידי הגנתית כי כך נבקיע עוד פחות גולים מהעונה שעברה.
לסיכום, הפועל תל אביב יכולה להגיע רחוק העונה. הרכש סביר, המאמן מצוין ויש לה את הכלים לכך, רק שלא תסתבך…
