כשהחלטנו לצאת לטיול משפחתי בסוכות שמתחיל ונגמר במינכן, לא יכולתי לוותר על ביקור באליאנץ ארנה, למרות שאני לא אוהד של באיירן מינכן, לא מתעניין בליגה הגרמנית והיריבה היא קבוצת התחתית של פרייבורג שהפסידה כאן כבר שלוש עשרה פעמים ברציפות.
אני אשתדל לשתף אתכם במספר תמונות מחוויית הכדורגל הגרמנית של משפחה הכוללת גם שתי נשים.
בדרך לארנה
תסכימו איתי שלפעמים ההגעה למגרש מרגשת לא פחות מהמשחק עצמו. הצעידה המשותפת של האוהדים בדרך למגרש היא אחת המראות היפים ומהנים בתרבות הספורט.
עבורינו היא התחילה כבר כשחיפשנו חניה ליד תחנת הרכבת המובילה לארנה, וראינו את עשרות האוהדים פורקים מהמכוניות וממהרים לרכבת. התחנה והרכבת צבועות כולן באדום-לבן והמראה של הדבוקה שעולה במדרגות התחנה מרגש גם אם אתה לא אוהד באיירן.
ההגעה לארנה, מבנה מרשים בכל קנה מידה ביום ובלילה, היא באמצעות מערכת שבילים רחבים ונוחים, עד שערי הבדיקה הבטחונית המינימלית למדי, שיוצרת אמנם תור, אלא שכולם רגועים לחלוטין ושקטים, למרות שרובם כבר שתו ליטר או שניים או יותר של בירה.
ואיך זה לעומת סמי עופר?
לדעתי ההגעה בתחבורה ציבורית מעצימה את החוויה של בילוי קבוצתי, לעומת הגעה ברכבים פרטיים הכוללת חיפוש עצבני ומתיש של חניה כמו אצלנו. בנוסף, אין מה להשוות את ההליכה על הכביש בין קניון חיפה לסמי עופר, דחוסים וצפופים ומדלגים בין המדרכה לכביש, מול ההגעה הנוחה לארנה.
בפנים
אני לא אוהב לחזור על עצמי, אבל גם מבפנים מדובר באיצטדיון מרשים.
הדשא הירוק שנראה מושלם מלמעלה, היציעים הגבוהים, הדגלנים במרכז והניקיון המופתי עושים את שלהם, והסאונד פשוט מושלם. "שי סידי" המקומי מנסה להלהיב את הקהל ואנחנו לא מבינים כלום, אבל שומעים כל מילה בבירור.
חצי שעה לפני המשחק לא האמנתי שכולם יהיו בפנים בזמן. טעיתי, וכמו גרמנים טובים רובם גם מגיעים לבושים בבגדי המועדון.
היוגורט
"אחרי מי לעקוב" שואלות אותי הבנות לפני המשחק ואחרי שסיכמנו שאנחנו נתמקד באריאן רובן ובבעל השם הארוך (לבנדובסקי), הצענו גם את תומאס מולר כאופציה ראויה.
תשמע, הן אומרות, זה כמו השם של היוגורט, איזה יופי.
וכך חיפשנו כל המשחק את היוגורט על המגרש.
רעש ודממה
השרופים מאחורי השער הדרומי נותנים עבודה כל המשחק עם דגלים, תופים ושירה ללא הפסקה, כשחלק גדול מהזמן זה סוג של היי והוי בלי מילים.
ומה קורה בשאר היציעים? שקט ודממה.
קצת מחיאות כפיים, קצת צעקות, אבל מעניין שהם כמעט ולא מדברים ביניהם במהלך המשחק.
אין לי מושג איך אפשר לראות משחק בלי להחליף מילה עם השותפים לחוויה. מסתבר שהגרמנים יכולים.
מה שכן, כשהציגו את יופ היינקס, אי אפשר היה לפספס את האהדה העצומה כלפיו. הוא קיבל סטנדינג אוביישן כאילו זכו אתמול בצ'מפיונס.
המשחק
שליטה מוחלטת של באיירן מהפתיחה ועד הסיום עם ירידה מהירה במפלס הלחץ בזכות השער העצמי לזכותם בדקה השמינית.
באיירן אמנם כבשה חמישייה, אבל ההתקפה לא הרשימה אותי, היתה די שבלונית ורק השער האחרון עם העקב הגיע אחרי מבצע קבוצתי מתואם.
הקצב של המשחק מסחרר ואין כמעט הפסקות. ברגע שהכדור בחוץ, מיד מחדשים את המשחק.
אמנם היו מעט מאוד התקפות של פרייבורג, אבל גם זה הספיק כדי לראות שההגנה של באיירן קצת מגמגמת. לולא הצלה של השוער בדקה החמישית אחרי מתפרצת של פרייבורג, כל הסיפור היה שונה. בשלבים המתקדמים של הצ'מפיונס ומול צמרת הבונדסליגה זה לא יספיק להם.
גלינג גלינג
פתאום אני שומע "גלינג גלינג" כזה כמו בשדות תעופה או בתי חולים. לוקח לי זמן להבין שזה בעצם "שירים ושערים" ועל המסך מדווחים על גולים במגרשים אחרים. רעיון ענק (למה לא אצלנו גם?).
שופט ומצלמה
בפתיחת המחצית השניה החליט השופט על פנדל לטובת באיירן אחרי נגיעת יד ברחבה. אחרי ויכוח קצר הוא נעמד בקצה הרחבה ולידו חלק משחקני פרייבורג. אני חשבתי שהם עדיין בדיונים, אבל כשהשופט רץ מחוץ למגרש הבנתי שהוא חיכה להילוך החוזר. עוד דקה חלפה וכשהוא הפך את ההחלטה נשמע קצת מירמור בקהל ולא היה צליל של ויכוח מצד שחקני באיירן.
אמנם אני משוחד כי כבר כתבתי בעבר שאני בעד השיטה הזו, אבל זה פשוט עבד מעולה, ולטעמי לא פגע בכלל בשטף המשחק.
דו שיח
אני מניח שחלקכם כבר מכיר את השיחה בין הכרוז לקהל אחרי כל שער של באיירן, אבל אי אפשר לספר על משחק בארנה בלי לתאר אותה:
כרוז: קינגסלי
קהל: קומאן (כפול שלוש)
כרוז: באיירן
קהל: שתיים
כרוז: פרייבורג
קהל: אפס
כרוז: דנקה
קהל: ביטה
והכל בנימוס גרמני אופייני…
שירים
הידעתם שהשיר הרשמי של באיירן מינכן זהה לשיר של מכבי חיפה בכדורסל?
במינכן זה "כוכב הדרום" ובחיפה זה "עד הסוף".
מעניין מי גנב למי את המנגינה.
סיכום הצד הנשי
נשים: מי זה מספר 29?
אני: קינגסלי קומאן, למה?
נשים: כי הוא היה הכי טוב על המגרש.
אני: מסכים (במאמר מוסגר אוסיף שתמיד נכון להסכים עם האישה).
הנשים מרוצות מעצמן….
אני: הייתן חוזרות לכאן אם היה משחק נוסף מחר?
נשים: כן…
