שער!!! יש 🙂 VAR ?? לא 😂

הדרבי מול אברטון היה מרתק ומהנה. עשר שנים בדיוק אחרי ההפסד האחרון, וגם הפעם לא הפסדנו, אבל יכול להיות שהפציעות יהיו ההפסד האמיתי של הדרבי.

כשהנדרסון שם את הכדור ברשת של פיקפורד, צעקתי יש ונעמדתי מול המסך עם חיוך גדול. בעיניי זה היה סיום נהדר למשחק שליברפול היתה ראויה לנצח, ומי יותר ראוי מאשר הקפטן שנתן משחק לעילא ולעילא. ג'ורדן הכניע את ג'ורדן, זו הכותרת שאני וכל כתבי ליברפול כבר תקתקו על המקלדת.
כשהשדר הבריטי התחיל לדבר על בדיקה, על VAR, על סנטימטרים ויחידות מידה מיקרוסקופיות אחרות, התיישבתי חזרה וחיכיתי בסבלנות. כשעל המסך הופיעה ההודעה offside, חייכתי במבוכה, התעצבנתי קמעא, וסחבתי עד השריקה האחרונה.

פעם, מזמן, בעונה הקודמת, אולי הייתי ממש מתחרפן מזה, כועס על הטלוויזיה, המחשב, השופטים, כל העולם ואישתו, אבל היום, היום אני כבר מקבל שזו דרכו של הכדורגל. היום אני כבר מבין שזה מה יש. ששערים ואירועים נקבעים על סמך ניתוחי צילומים קרים ומדוייקים עד אימה. שמה שהיה נכון אתמול, כבר לא עובד היום.
לפני שנתיים השער של הנדרסון היה חוקי ופיקפורד אולי היה מקבל אדום. היום זה לא גול ולא אדום. היום הרולטה התגלגלה לצד הכחול, וקיבלנו שני נבדלים.

אפשר לכעוס על השיטה, להתעצבן על החוקים ולחלום שעם שופטים אחרים היינו מקבלים תוצאה אחרת.
אפשר, אבל מה זה יעזור, כי לשנות את זה אנחנו לא יכולים.
ה VAR הוא בדיוק כמו הקורונה – הוא כאן, בצורתו הנוכחית, עד שמישהו ילמד איך להשתלט עליו.

תראו, ליברפול הייתה צריכה לנצח את המשחק הזה גם בלי החלטות המצלמה. להוביל פעמיים, כששני השערים מובקעים בזמן הנכון, צריך להספיק לקבוצה שרצה לאליפות ורוצה אליפות.
קבוצה שרוצה אליפות לא צריכה לספוג שני שערי שיוויון בנגיחה, ממרכז הרחבה, על הראש של הבלמים, מעט דקות אחרי שכבשה.
קבוצה שרוצה אליפות צריכה לסגור עניין בדקות שבהן היא שולטת לחלוטין ונראית פי אלף יותר טוב מהמתנגד, והיו דקות כאלה, מיד אחרי השער של מאנה בפתיחה, שבהן הקבוצה שיחקה בנגיעה אחת, מהר וחד, אבל לא מספיק חד.

אולי אני ביקורתי מדי, אבל לפעמים צריך קצת רוע בהתקפה, קצת דורסנות, כדי לכבוש עוד גול אחד ולסגור עניין, ואת זה חסר קצת לחבר'ה מקדימה. את זה יש לסוארז ופחות לפירמינו. אולי אני מבלבל את הנון שאלנטיות של פירמינו והסיבסובים של סלאח עם רכות מסויימת, ואולי לא.

ההגנה של ליברפול לא טובה. נקודה. והמגמה החלה כבר בסיום העונה שעברה, וקלופ חייב לתת על כך את הדעת, ואולי להוריד מעט את הנטל ההתקפי שנופל על המגינים. טיאגו זה הצעד הראשון לשם, ושינוי מערך עשוי להיות הצעד הבא.
איך שלא נסובב את זה, ולמרות הפציעות שמסבירות את זה, ההגנה לא טובה, וחלק מהשחקנים לא בכושר, ביחוד טרנט וגומז, שהכיסוי שלהם לקוי, הסגירות מאוחרות והביטחון בגובה הדשא, וזה משפיע גם על התרומה ההתקפית שלהם. אין ספק שהפציעה של אליסון משפיעה על הביטחון של כולם, והפציעה של וירג'יל לא תורמת לכך, אבל גם כשאליסון שיחק ההגנה לא היתה בשיאה, וכמו שכבר למדנו בעבר, הוא נוטה להיעדר מכמות לא קטנה של משחקים, כך שקלופ חייב לקחת זאת בחשבון. והיום אדריאן לא תרם לתיקו, לא לחיוב ולא לשלילה.

אם בשנתיים האחרונות ההגנה וההתקפה הובילו את הקבוצה, הרי הפעם זה היה הקישור. טיאגו התחיל בהילוך ראשון ונראה היה שהוא לא מוצא את המרחב והזמן לנהל את המשחק כמו שהוא אוהב, אבל לאט לאט הוא מצא את המקומות הפנויים במרכז כדי לחלק כדורים מדוייקים לימין ולשמאל, וכשקשר אמצע משלב ניהול משחק מופתי עם תיקולים מדוייקים, אי אפשר לדרוש ממנו יותר. הנדרסון היה מעורב בהתקפה הרבה יותר מבעבר, במסירות, בתנועה ובכניסות לרחבה, שרק בגלל טיפטיפת מזל וכמה סנטימטרים לא הסתיימו בשני שערים מפוארים.

אז הנגיף לא השפיע על טיאגו וגם לא על מאנה, שהיה דומיננטי ופעיל באותה מידה, משמאל, במרכז ובעזרה להגנה. השער שלו היה מרהיב, הכידרורים שלו באגף היו מלהיבים, ורק הבעיטה החוצה, אוי הבעיטה החוצה, שיכלה לסדר לו צמד שערים כמעט זהים. סלאח הבקיע, וזה מה שאנחנו רוצים ממנו, אבל היה רוב הזמן היה מפוזר, ובלי כוח ברגליים.
ופירמינו? מה יהיה עם פירמינו? הוא לחלוטין לא נראה במיטבו, לא בנחישות, לא בחדות ולא בהחלטות. שאלה גדולה שקלופ חייב להתייחס אליה.

זה היה משחק מהנה, עם קצב מסחרר, המון אירועים והחלטות שאפשר להתווכח איתם ועליהם עד הדרבי הבא וגם אחריו. ליברפול יצאה יפה מאוד מהשביעייה מול אסטון וילה והיתה צריכה לנצח את המשחק הזה בכוחות עצמה, על אפו וחמתו של ה VAR. התיקו היה חשוב אבל שאלת הפציעות חשובה עוד יותר. לקבוצה יהיה קשה מאוד להצליח עם וירג'יל יעדר תקופה ארוכה, ואם גם טיאגו ורובו יסופסלו, קלופ בבעייה רצינית. אחרי וילה כתבתי שזה האתגר הכי גדול שלו. אני מקווה שהפציעות לא יגדילו אותו.

לפני שנתיים האליפות היתה במרחק 12 מילימטר כשמילנר לא כבש מול סיטי. נקווה שהמרחק הזה, שקבע את התוצאה היום, לא ישפיע על עוד אליפות.
בדיוק לפני עשר שנים, ב 17.10.10, אברטון הבקיעה פעמיים וניצחה בפעם האחרונה בדרבי. היום היא שוב כבשה פעמיים ועדיין לא ניצחה. ליברקלופ אולי פצועה, ומעט חבולה, אבל היא עדיין חיה, נושמת ובועטת.