למה ברק בכר מונה למעשה למאמן מכבי חיפה במקום בלבול כבר בינואר האחרון, מה המהלך המסוכן שעשה השבוע ליאו מסי, ומה עשתה הקורונה לקבוצה הכי מעוטרת בהיסטוריה של פורטוגל ולמאמן הכי מבטיח באירופה. וגם המלצות על משחקי השבוע – אנגליה, איטליה, ישראל
חבר שלי הוא אוהד שרוף של מכבי חיפה, אחד שאי אפשר לחשוד שאינו רוצה בהצלחת הקבוצה. כבר מתחילת העונה, עוד כשההתקפה של הירוקים הייתה בלתי אפשרית לעצירה ועופרי ארד ונטע לביא היו בכושר פנטסטי, אמר שבלבול חייב ללכת, שאין לו שום מושג ושהוא לא יכול להיות מאמן של מועדון בסדר הגודל של מכבי חיפה. כמו אותו חבר, גם חלק גדול מהקהל של מכבי חיפה קרא למאמן הירוקים לשים את המפתחות בכל שלב שהוא העונה, גם בתקופה המצוינת של לפני פגרת הקורונה.
הנטייה הראשונית של הצופה מבחוץ היא לבוז לאותם המקטרגים. בלבול קיבל הקיץ הזדמנות לבנות קבוצה ובנה את הקבוצה הכי מצליחה של מכבי חיפה מאז האליפות האחרונה. יותר מהמספרים, אחוזי ההצלחה, כמות השערים, זה היה איך שזה נראה. כדורגל מהיר, טכני, עם רכש זר איכותי מאוד וישראלים צעירים שנותנים תפוקה מירבית, ועם עונת השיא של רוקאביצה בישראל, מכבי חיפה חזרה להיות קבוצה מעניינת, סוחפת. אבל כל זה לא נזקף לזכות המאמן שלה.
אבל אם נכנסים קצת יותר עמוק לתוך הראש של האוהד הירוק, האנטי לבלבול לא מופרך בכלל. בשביל להבין אותו צריך לחזור 15 שנים אחורה, לעונת 2005/06 – הזכייה האחרונה ברצף שלוש הזכיות של הירוקים באמצע העשור ההוא. זאת הייתה ליגה של קבוצה אחת, קבוצה דומיננטית ברמות שרק מכבי תל אביב של השנים האחרונות הגיעה אליהן. משנת 2000 ועד 2006 זכתה מכבי חיפה ב5 מתוך 6 אליפויות, כאשר אפילו את האליפות שהפסידה למכבי תל אביב ב2002/03 היא הפסידה על הבאזר וכפייבוריטית ברורה. גם עם הדומיננטיות של בית"ר בעידן גאידמק מכבי חיפה הייתה קבוצה חזקה ושולטת, כזאת שבכל תחילת עונה הייתה המועמדות המובילה לזכות באליפות. ב11 השנים בין האליפות הראשונה ברצף ב2000/01 לאליפות האחרונה שלהם הירוקים זכו ב7 אליפויות.
בשנים האלה מכבי חיפה הפכה בעיני אוהדיה לגרסת הכדורגל למכבי תל אביב. קבוצה שהאליפות חייבת להיות שלה בטאבו, שחייבת להיות דומיננטית על הליגה. הם המשיכו לראות את הקבוצה שלהם ככזאת גם מאז 2011, למרות רצפי הכישלונות האדירים שלהם, למרות רכבת המאמנים והשיטות. בעיני האוהד הירוק, הקבוצה שלו צריכה להיות הכי טובה בישראל, בכל רגע נתון.
כאן אפשר להכניס גם את הרקורד של מרקו בלבול, במיוחד כאשר הוא מושווה למאמן החדש של הירוקים, אלוף שלושת הפעמים ברק בכר. כי בכר כבר בעונתו הראשונה כעוזר מאמן זכה באליפות היסטורית עם קריית שמונה, ולאחר מכן כמאמן הוביל את הקבוצה הצפונית לשני גמרי גביע רצופים כולל זכייה אחת, ולאחר מכן המשיך לרצף האליפויות בבאר שבע. בלבול לעומתו היה בעיקר עוזר מאמן של גרנט או מאמן מחליף בקבוצות ליגה לאומית או קבוצות קטנות כמו סכנין, בדרך כלל לתקופות קצרות ולא מאוד מוצלחות.
בשורה התחתונה, וזה כמובן לא נעים במיוחד להגיד את זה אבל אין ברירה – מרקו בלבול לא מספיק סקסי עבור מועדון כמו מכבי חיפה. הוא לא מאמן עטור בתארים שזכה להצלחות גדולות וגם התפקוד התקשורתי שלו גרוע בעשרות מונים מזה של המחליף שלו. זה לא דבר נורא בהכרח, אבל מאמן מודרני צריך, יחד עם יכולות אימון, הבנה טקטית ואפילו כריזמה מול השחקנים, להיות עם מספיק שארם כדי לחבר את האוהדים לקבוצה ולמועדון. בלבול, על אף ההצלחה האדירה שלו העונה, הוא רסיטל פסנתר קלאסי עבור אוהדים צמאים לרוקנרול, וככזה הוא נדון להתפטרות ביום שבו הודיעה באר שבע על פיטוריו של בכר. ושום מילה על הטיפול בתיק שועה.
- המלך יורד לעם
בחמש עשרה השנים מאז החל ליונל מסי לשחק בקבוצת הבוגרים של ברצלונה, מלווה אותו משפט אחד, משפט אחד שמשמש את כל האנשים שמעמידים בספק את היותו השחקן הגדול בכל הזמנים. גם כשארון הגביעים שלו התמלא באליפויות, גביעים, ליגת האלופות וכל הבא ליד, תמיד אמרו "נראה אותו בלילה גשום בסטוק". סטוק און טרנט היא עיר בצפון מערב אנגליה, מזרחית לליברפול. היא עיר קרה וקשוחה, ומשחקי החוץ באצטדיון של סטוק סיטי, Bet365 (שכונה בעבר גם אצטדיון בריטניה) נחשבים לקשים ביותר שיש לפרמיירליג להציע. הקור המקפיא, הלחץ מהאוהדים והאגרסיביות של הכדורגל האנגלי. את כל מעולם אלה לא חווה מסי שמשחק בליגה הספרדית החמימה והדרומית. ובכן, בואו נראה אותו בלילה גשום בסטוק.
השבוע התחזית לפיה יקרה המפגש הבלתי אפשרי בין סטוק לבין מסי קיבלה תפנית מעניינת, כאשר מקורבים לשחקן הארגנטינאי מסרו כי החלוץ מעוניין לעזוב את ברצלונה בתום חוזהו בסוף העונה הבאה, כלומר בקיץ 2021. זה כמובן נראה עוד מאוד רחוק, וסיכוי סביר שבסופו של דבר מסי יאריך את החוזה שלו בברסה, אבל הסיפור הוא כמובן הכוונה. עד לשנים האחרונות היה נראה שיש סינרגיה בין הרצונות של הסטאר מרוסריו לבין החלטות המועדון. מסי הפך עם השנים לאחד משני המשתכרים הגדולים ביותר בכל הזמנים (יחד עם כריסטיאנו כמובן) והיה הבורג המרכזי בכל קבוצה שהורכבה בקאמפ נואו משנת 2008 ועד היום. אלא שמאז זרמו הרבה מים בנהרות של קטלוניה, ואל לשכת נשיא המועדון נכנס ז'וזפ מריה ברתומאו.
ברתומאו הבין בשנים האחרונות שהעוצמה של מסי תמנע מכל אדם אחר במערכת של ברצלונה לשלוט לחלוטין על מועדון הפאר הזה, ובשנים האחרונות עושה מאמצים כבירים כדי ללכלך את תדמיתו של הארגנטינאי בין היתר דרך הדלפת ידיעות לפיהן מסי קובע את מדיניות הרכש של המועדון, ועד רשת בוטים שמפיצה אמירות לא נעימות על החלוץ בכל הרשתות החברתיות. כל זה גרם למסי תחושת אי נוחות עמוקה שהובילה אותו כרגע לדחות את הארכת החוזה שלו שתם בקיץ הבא.
במידה ומסי אכן יחליט על הצעד הזה, מדובר כאן באחד הצעדים הדרמטיים ביותר בשלושים השנים האחרונות בכדורגל העולמי. כדי להבין – מאז גיל 13 לבש מסי מדים של שתי קבוצות כדורגל בלבד – ברצלונה ונבחרת ארגנטינה. מעולם שחקן כל כך משמעותי לא עזב את הקבוצה בה שיחק כל חייו כשהמטרה (נכון לכרגע) היא לא להעביר את הזמן עד הפרישה בקבוצת מייג'ור ליג בארצות הברית או בפרובינציית כדורגל עשירה אחרת, אלא לעבור לקבוצה עם שאיפות ברמה האירופית. זה נושא כל כך מורכב שרוב האנשים שמתעסקים ביום יום במסי עדיין לא ממש מצליחים להאמין שהאיום הזה של מסי הוא איום אמת, שאכן הוא יתפתה בגיל 34 אחרי 21 שנים במועדון אחד ללכת לשחק אצל פפ במנצ'סטר סיטי (בהנחה שזה יהיה תקין מבחינת הפייר פליי).
מאז שבת, כשיצאו הידיעות הראשונות על רצונו של מסי לעזוב, התקשורת העולמית עוסקת בעיקר במחיר שברצלונה תשלם. אלא שיש כאן מחיר גבוה שגם ליאו ישלם בעצמו, כדי לקחת סיכון לא מבוטל. הסיכון מובן כשמסתכלים על המדים האחרים בארון שלו, אלה של נבחרת ארגנטינה. לא משנה באיזה שלב בקריירה שלו, לא משנה כמה הוא היה משמעותי בברצלונה, מעולם לא הצליח מסי להוביל את הנבחרת לזכייה במשהו. פשוט כלום. לא קופה אמריקה, לא קונפדרציות, כמובן שלא גביע עולם.
למעשה, שני התארים היחידים של ליאו במדי התכול-לבן של הנבחרת הם המונדיאליטו ב2004 עם הנבחרת עד גיל 20 ומדליית זהב מהמשחקים האולימפיים בבייג'ינג, עם הנבחרת עד גיל 23. וזה לא שלא היו הזדמנויות. חמישה טורנירי קופה וארבעה מונדיאלים שיחקה הנבחרת כשמסי חלק משמעותי ממנה. אמנם הוא הוביל את הנבחרת לגמר בארבע מהם (קופה אמריקה 2007, 2015, 2016 ומונדיאל 2014) אך ארון הזכיות הלאומי שלו נותר ריק, והשאלה לגבי יכולת ההצלחה שלו מחוץ לחממה בברצלונה נותרה פתוחה.
האם מסי יחליט ללכת על זה ולפתוח פרק חדש, פרק שלא בטוח שישרת את המורשת שלו כמועמד הכי לגיטימי לשחקן הטוב בכל הזמנים? ממש לא בטוח. כריסטיאנו רונאלדו, שמתמודד איתו על התואר לאורך כל הקריירה, לא היסס לעבור בין מועדונים, אבל הוא שחקן שונה מאוד מהארגנטינאי הקטן. ברוב אגדות העם, כשהמלך החליט שהוא יורד לעם ומנסה להתערבב איתו, זה נגמר לו טוב. לכו תדעו, אולי מתישהו באמת נראה אותו בלילה קר בסטוק.
- רעידות אדמה בגבעות ליסבון
בינואר 1531 נהרסה העיר ליסבון ברעידת אדמה שקרעה את העיר של שבעת הגבעות. ההרס היה קטלני, וההרוגים רבים. אלא שליסבון ידעה להתאושש ולייצב את עצמה, והפכה כמה שנים אחרי למעצמה בינלאומית. בעיר הוקם נמל בינלאומי שייבא סחורות מהמזרח הרחוק ומברזיל, והעיר הפכה לאחד המרכזים החשובים של אירופה התעשייתית. הסיפור על השיקום המהפכני של העיר הוא גם אחד מאבני הייסוד שלה, היכולת להשתקם מהר מהרס וחורבן ולחזור ולשגשג. אלו ערכים שנטבעו גם בקבוצה הכי גדולה שיצאה מעיר הבירה, בנפיקה.
בינואר 2019 מונה ברונו לאז'י למאמנה של בנפיקה ליסבון. רוי ויטוריה, המאמן עטור ההישגים של בנפיקה, עבר חצי עונה נוראית שאחריה פוטר, ובמקומו מונה עוזרו. זאת הייתה משרת הבוגרים הראשונה של ברונו לאז'י, וההימור של הנהלת בנפיקה היה ענק. רבים השוו את אותו המינוי למינוי אחר שנעשה באותם הימים, מינויו של אולה גונאר סולישאר למאמן יונייטד. כמו סולישאר גם ברונו לאז'י היה הצלחה, אבל ברמות אחרות לגמרי. כשלאז'י נכנס למשרת המאמן הראשי, בנפיקה הייתה בתחתית הטבלה אחרי עונה בה איבדה לראשונה את האליפות מזה חמש שנים. לאז'י הוביל את בנפיקה לזכייה באליפות תוך כדי שהוא פשוט לא מפסיק לנצח, עם 34 ניצחונות מ36 המשחקים הראשונים שלו בקבוצה. הוא גילה לעולם את ז'ואאו פליקס, ורענן שחקנים כמו פיזי וספרוביץ'. חודש אחרי שמונה כבר הוחתם לאז'י על ידי המועדון ללא פחות מארבע וחצי שנים.
גם את העונה הנוכחית התחילה בנפיקה עם כל העוצמה שיכולה להיות. למרות הפסד 2-0 לפורטו במחזור השלישי, הקבוצה הפכה להיות עוצמתית במיוחד. למעשה, מאז אותו משחק ב28 באוגוסט ועד ל8 בפברואר 2020 בנפיקה רק ניצחה בליגה. לא תיקו, לא הפסד. ארבעה וחצי חודשים של ניצחונות ליגה. היה נראה שאין שום סיכוי לעצור את בנפיקה מלקחת אליפות שישית בשבע שנים, עם מאזן פסיכי של ניצחונות. בנפיקה הספיקה גם להפסיד בבית לבראגה, ועדיין לשמור על המקום הראשון צמוד צמוד מול פורטו, ואז פגשה את האדומים הקורונה.
כדי להבין את ההצלחה של לאז'י צריך להבין גם את מקומו של מועדון הכדורגל בנפיקה בכדורגל הפורטוגלי. המועדון המצליח ביותר בהיסטוריה של הליגה הפורטוגלית, המועדון עם מספר הזכיות הגבוה ביותר. בניגוד למה שנראה מבחוץ למדינה, בנפיקה נחשב למועדון הגדול והאהוד ביותר בארץ לחופי האוקיינוס האטלנטי. מאז שנת 2013 הוא גם התנהל ככזה, עם החתמות גדולות וניצחונות גדולים. תחת המאמנים ז'ורז'ה ז'זוש ורוי ויטוריה זכתה בנפיקה בארבעה תארי אליפות רצופים כולל דאבל ענק בעונת 2016/17. למועדון כזה, שאיבד ממש ברגעים האחרונים של עונת 2017/18 את תואר האליפות החמישי, לאז'י נכנס ולא הפסיק לשבור שיאים. אבל הקורונה פגעה גם בו.
בנפיקה חזרה מהפגרה עם שתי תוצאות תיקו עם טונדלה ופורטימוננסה מתחתית הטבלה, דבר שגרם לפורטו לפתוח פער קטן בצמרת, אבל ניצחה את ריו אבה ונראה היה שדברים מתיישרים. אלא שאז שני הפסדים לסנטה קלרה ומארטימו הגדילו את הפער של פורטו בצמרת ולמעשה די חיסלו את סיכויי האליפות של בנפיקה. ראשי בנפיקה, שעשו רושם עם הארכת החוזה של לאז'י שיש להם אורך רוח, לא הפסיקו לשדר ללאז'י את חוסר שביעות רצונם עד שבשבוע שעבר הוא הגיש את התפטרותו. את האישור שלאז'י אכן התפטר הוציאה בנפיקה לתקשורת רק בשבת האחרונה, כמה שעות לפני הניצחון 3-1 על בואבישטה. העתיד של לאז'י מאוד מעניין, ואולי והסיפור של העיר ליסבון יידבק גם בו. ייתכן שרעידת אדמה זה מה שצריך המאמן הצעיר כדי להפוך את עצמו לאחד הגדולים באירופה.
שלוש המלצות צפייה לסופ"ש
שפילד יונייטד – צ'לסי (11/7, 19:30, ברמאל ליין)
הפרמיירליג, מחזור 35
רומן אברמוביץ' יישב על כיסא נוח בחוף פרישמן (עם מסכה כמובן), נשען אחורה בנוחות ושתה בירה רוסית שהוא אוהב. לפתע הוא שומע שני ילדים ישראלים אוהדי ליברפול חוגגים את ההחתמה המופלאה של טימו ורנר. אברמוביץ' נטרף, למה מי אלה ליברפול ומנצ'סטר סיטי שיחתימו שחקנים שהוא יכול להחתים. הוא הכניס יד לארנק וגילה שנשארו לו עוד כמה מיליארדים טובים – אז למה לא להוציא אותם על רכש? כמובן שהסיפור לא היה ולא נברא, אבל רגע לפני שהוא מתחיל עונה נוספת עם רכישות משוגעות, נשאר לו רק הדבר הקטן הזה, לנצח את הקבוצה הכי מפתיעה באנגליה בעונה הזאת ולהבטיח מקום בליגת האלופות.
בשורה התחתונה: שפילד אמנם ניצחה את טוטנהאם אבל חוץ מזה לא ממש הצליחה להרשים אחרי חידוש הליגה. צ'לסי תשייט.
יובנטוס – אטאלנטה (11/7, 22:45, אצטדיון יובנטוס)
סרייה א', מחזור 32
לכאורה, יחסי הכוחות ברורים. הקבוצה המעוטרת ביותר בהיסטוריה של איטליה מול הקבוצה הקטנה מברגמו שלא זכתה מעולם באליפות. אלא שאין כותרת מטעה מזו כדי לתאר את המפגש הלוהט הזה. יובנטוס היו בדרך לשיוט קל לעבר עוד אליפות, שלפתע נתקלו במערבולת זלטאן ופתאום פער שבע הנקודות מלאציו המדהימה נראה טיפה שביר. אל מולם עומדת תופעה שגדולה בהרבה ממחוזות הכדורגל, תופעה פיזיקלית בה שחקנים לא מפסיקים לרוץ ולכבוש. שתי הקבוצות ישחקו בעונה הבאה בליגת האלופות ועדיין יכולות לקחת גם העונה. כרגע יובה תרצה בעיקר להרגיע ולעצור את המפולת כדי שאף אחד לא יפקפק באליפות שלה, קורונה או לא.
בשורה התחתונה: תיקו מרתק.
הפועל באר שבע – מכבי פתח תקווה (13/7, 20:45, בלומפילד)
גמר גביע המדינה
רגע לפני שהוא פונה להילחם על תפקיד מאמן הנבחרת יוסי אבוקסיס מגיע להחזיר לבאר שבע את הגביע הראשון מזה 23 שנים. ב1997 אלי גוטמן הוביל את הגמלים לגביע הראשון, ותלמידו אבוקסיס רוצה להיות השני ולהחליק לנבחרת בסטייל. מנגד, גיא לוזון עסוק במסע שיקום הקריירה שלו בקבוצה המשפחתית, וגביע ראשון ב68 השנים האחרונות נשמע כמו חתיכת שיקום. הלוזונים יכולים להיות הקבוצה השנייה בהיסטוריה שזוכה בגביע כשהיא בליגה השנייה (אחרי רמת גן ב2003), ובעיקר להביא תואר גדול ראשון בקדנציה שלהם במועדון. עבור מועדון בן יותר ממאה שנים שמעולם לא זכה באליפות זה חתיכת דבר.
בשורה התחתונה: אנדרדוגים נוטים לשבות בגמרים, הגביע של הגמלים.
