מאמן שעובר ליריבה השנואה ומאיים להצית מחדש את המלחמה באוקראינה, השחקן הכי אנדרייטד מסיים את דרכו בקבוצה שהוביל לשלוט באנגליה, ולמה ההצהרות באינסטגרם של מיכה ואצילי חשובות יותר ממה שהן נראות + שלוש המלצות למשחקי השבוע הבא בארצות הברית, סקוטלנד ובליגה האירופית
1. כורה לעצמו בור
לא פעם ולא פעמיים אנחנו שומעים על שחקן או מאמן שמזוהים מאוד עם קבוצה ועוברים לקבוצה היריבה. בין אם זה לואיס פיגו שעבר מברצלונה לריאל מדריד, לואיס אנריקה שעשה את הדרך ההפוכה או אפילו אהוד בן טובים, שהיה במרחק נגיעה מלעבור לבית"ר ירושלים מבני יהודה. אלא שאף אחד מהם לא בעל פוטנציאל הרס ונזק כמו המעבר של מירצ'ה לוצ'סקו, מאמנה לשעבר של שחטאר דונייצק, למשרת האימון של דינמו קייב.
השבוע הודיע הרומני כי חזר בו מחתימתו כמאמן דינמו קייב. זה נשמע כמעט משעמם עד שמתחילים להבין מה בדיוק קרה שם מאחורי הקלעים. כי לוצ'סקו, שחקן עבר של דינמו בוקרשט, מזוהה יותר מכל עם מועדון הכדורגל של שחטאר דונייצק, מועדון שהוא הפך מאחד הגדולים באוקראינה לאחד הגדולים באירופה, שהוביל אותו לזכייה בתואר האירופי הראשון של המועדון, גביע אופ"א האחרון ב2009. יותר מזה, לוצ'סקו הוא במידה לא מבוטלת הפנים של דונייצק וככזה, הבאה שלו ליריבה המרה ביותר, דינמו קייב, היא לא רק עניין ספורטיבי, אלא קודם כל פוליטי, ובאוקראינה פוליטיקה זה דבר מסוכן. אבל בשביל להבין למה צריך להבין קודם כל מי זאת שחטאר דונייצק.
שחטאר דונייצק קם כמועדון כדורגל ב1963 בשם "סטאחאנובץ", על שם אחד הסמלים של הסוציאליזם באוקראינה שלפני המלחמה, אלכסיי סטאחאנוב. אחרי מלחמת העולם השתנה שמה לשחטאר, והיא נרשמה לליגה הסובייטית, בלי הצלחות של ממש. הכינוי של המועדון, "הכורים", היה גם על שם מכרות הפחם הרבים במחוז דונבאס (בו שוכנת דונייצק), אבל גם הנציח את רוח הלחימה של המועדון, שהיה מועדון גביע קלאסי – 4 זכיות בגביע ברית המועצות, אבל בלי התיימרות של ממש להתחרות על האליפות.
עם פירוק הגוש הסובייטי נרשמה שחטאר לליגה האוקראינית, ולאט לאט החל להתעצם כוחה. אמנם בשנים הראשונות לא הייתה ממש קרובה לאליפות, אבל הייתה נחשבת המתנגדת העיקרית לשלטון היחיד של דינמו קייב. דינמו קייב הוא המועדון המעוטר ביותר בברית המועצות, ועם התפרקות הגוש הסובייטי נחשב בעבור רבים לסמל העצמאות האוקראינית. כשהוקמה הליגה האוקראינית אחרי התפרקות הגוש דינמו קייב זכתה ברצף בכל האליפויות מעונת 1992/93 עד 2000/01. בשנת 2002 זכתה לראשונה שחטאר באליפות היסטורית, אבל בשנתיים שאחריי חזרה דינמו קייב לשלוט בליגה. אלא שאז הגיע מאמן רומני בשם מירצ'ה לוצ'סקו, ודברים התחילו להשתנות.
לוצ'סקו, שחקן נבחרת רומניה במונדיאל 1970, פרש ב1979 ולא הרבה אחרי כבר קיבל לאמן את נבחרת רומניה. בהמשך הוא הגיע גם לאמן באיטליה ואפילו היה לזמן קצר המאמן של אינטר, אבל רק כשמונה למאמן גלאטאסאריי בתחילת המילניום, הצליח לוצ'סקו להגיע להישגים של ממש. עם המועדון הלוהט של איסטנבול זכה לוצ'סקו בסופרקאפ האירופי מול ריאל מדריד, הגיע לרבע גמר ליגת האלופות, וזכה באליפות טורקיה. משם עבר לבשיקטאש שם הצליח להגיע להישג השיא בליגה הטורקית ולקח אליפות עם הפסד אחד ו85 נקודות.
ב2004 החליט לוצ'סקו לעזוב את טורקיה ולחפש אתגר חדש. באותם השנים הלך והתעצם כוחו הכלכלי של שחטאר דונייצק, ומירצ'ה נענה להצעה המפתה שהונחה על שולחנו. אלא שיותר מרווח כלכלי, היה שם קליק מיידי. לוצ'סקו הפך להיות הסמל הגדול ביותר של המועדון הכתום, והפך אותו במעט מאוד שנים למועדון הכי דומיננטי במדינה, כזה שמשאיר הרחק מאחור אפילו את דינמו קייב. עם 8 אליפויות ב12 שנים, כולל 3 דאבלים רצופים, ובעיקר – התואר האירופי הראשון של קבוצה אוקראינית אחרי פירוק הגוש הסובייטי, לוצ'סקו הפך ליקיר העיר דונייצק, גם כשהרוחות הפוליטיות סביבה איימו לפרק אותה לגמרי.
באפריל 2014 פרצה באופן רשמי המערכה בין הכוחות הפרו רוסיים בדונבאס לבין המשטר האוקראיני. בתוך כמה חודשים השתלטו כוחות פרו רוסיים, בעזרה מסיבית של רוסיה בעצמה, על דונייצק ולוהנסק והקימו שם רפובליקות עצמאיות שמתנגדות להתנתקות מרוסיה. אצטדיון הכדורגל של שחטאר, דונבאס ארנה, הפך להיות מקום התארגנות של הכוחות המורדים בשלטון האוקראיני, והופצץ מהאוויר בידי כוחות צבא אוקראינה, עד שיצא מכלל שימוש. שחטאר נאלצה לגלות מעירה ולעבור לארח בקייב, בלבוב ובחרקוב. לכאורה שחטאר לקחה צד בעימות הזה כאשר בחרה להמשיך להיות חלק מהליגה האוקראינית ובשביל זה בחרה לעבור לשחק מחוץ לדונייצק. אבל זה לא כזה פשוט.
בפועל, רוב אוהדי שחטאר מזדהים עם הרפובליקה העממית של דונייצק, משטר הבובות הרוסי שהוקם במחוז בו שוכנת העיר. לכן, העימות בין דינמו קייב לשחטאר הפך החל מ2014 מעימות ספורטיבי לעימות עם מאפיינים פוליטיים מובהקים. ומירצ'ה לוצ'סקו, על אף היותו רומני בכלל, היה אחד הסמלים הגדולים ביותר של העיר דונייצק, וככזה מזוהה גם עם מה שהעיר הפכה להיות. לכן, ההחתמה שלו ביריבה הגדולה נתפסה על ידי שני הצדדים כבגידה. ה"כורים" ראו בו אדם שנכנע לממשלת אוקראינה ועבר לייצג את השאיפות שלה באיזור, ואילו אוהדי דינמו ראו בו כמי שעודד באופן גלוי את השליטה הרוסית במחוז דונבאס. העובדה שעבר מיד אחרי שחטאר לאמן את זניט סנקט פטרסבורג (קבוצה שלמעשה מוחזקת על ידי ממשלת רוסיה, ששולטת ביותר מ50 אחוז מחברת הגז שמנהלת את המועדון, גזפרום) הפכה את לוצ'סקו למשתף פעולה עם הכוחות הרוסיים ולמוקצה בקייב. לכן, ההחתמה שלו בשבוע שעבר הייתה סנסציונית.
המחאות נגד לוצ'סקו בקייב לא נחו לרגע, וארבעה ימים אחרי שמונה, הוא הודיע על התפטרותו. אלא שבימים האחרונים איגור סורקיס, המיליארדר האוקראיני-יהודי שמחזיק את דינמו קייב, הודיע ששכנע את לוצ'סקו לחזור בו מהתפטרותו, ולוצ'סקו אף תועד כמי שמניח זר על האנדרטה לזכרו של ולרי לובנובסקי, אחד מגדולי מאמני דינמו קייב בכל הזמנים. למרות זאת, האולטראס של דינמו פירסם בפייסבוק תמונה של רכבת חשמלית בבוקרשט, אזכור לתאונה שעבר לוצ'סקו ב2012, והוסיפו גם מסר: "לעולם לא נשכח את דבריך שאוקראינה ורוסיה הן אותה מדינה". כרגע לוצ'סקו יצטרך להתמודד לא רק עם המועדון הקודם שלו, אלא גם עם הפוליטיקה של אוקראינה ורוסיה, שמאיימת להכשיל אותו עוד בטרם העביר אימון אחד.
(הערת הכותב: ביום רביעי האחרון היה יום ההולדת ה75 של מירצ'ה לוצ'סקו, זה גם היום בו נכתב הטקסט על המעבר שלו לקייב. ביום הזה פרסמה שחטאר באינסטגרם ובפייסבוק הרשמי שלה ברכות ליום הולדתו של מאמן העבר שלה, דבר שקיבל תגובות מאוד שליליות. נראה שזה לא סוף פסוק בעניין לוצ'סקו)
2. הגמד עם הלב הענק
חצי גמר יורו 2008 הפגיש בין שתי נבחרות במקומות שונים אך דומים. בעוד נבחרת רוסיה הייתה להפתעה הגדולה ביותר של הטורניר, כאשר הדיחה את הולנד המצויינת ברבע הגמר, נבחרת ספרד הייתה אחת הפייבוריטיות לזכייה כבר מתחילת הטורניר, אבל באופן מסורתי נחשבה לנבחרת לוזרית. הישג השיא של הנבחרת היה הזכייה באליפות אירופה שנערכה במדינה ב1962 ומאז לא הצליחו הספרדים לעבור את רבע הגמר באף טורניר שהוא. גם באותו היורו רבע הגמר הלך קשה כאשר רק ניצחון דחוק בפנדלים על איטליה אחרי 0-0 הביא את הלה רוחה לחצי הגמר בפעם הראשונה בחצי המאה הזאת.
אלא שעל המגרש הייתה רק נבחרת אחת שהתייצבה. ספרד רמסה את הרוסים בתוצאה 3-0 ביעילות ובשמחת חיים שלא נראתה הרבה זמן על מגרשי אירופה. צריך לזכור – בעשור שלפני הזכייה הספרדית ביורו הזה סגנון המשחק האירופאי היה טכני בעיקרו, הגנתי ופיזי מאוד. שחקנים קטני קומה ומידות לא ממש מצאו את עצמם על מגרש הכדורגל.
אלא שאותו הטורניר היה הזריחה של חוליית הקישור הכי נמוכה ומהירה שנראתה בכדורגל המודרני. צ'אבי, אינייסטה ודויד סילבה, כולם לא חצו את ה1.70, שינו את הכדורגל העולמי באותו הטורניר. צ'אבי ואינייסטה זכו לכבוד שלהם כאשר הובילו יחד עם גמד נוסף, ליאו מסי, את ברצלונה הגדולה. אלא שגם הגמד השלישי היה ראוי לכבודו, ובשביל זה היה צריך מועדון שיכבד את הגאונות שלו. ב2010 מצא סילבה את המועדון שלו, מנצ'סטר סיטי.
זה היה שילוב מתבקש. שחקן שהוא אנדרייטד בכל מובן, כזה שלפעמים נותן את ההרגשה שהוא נעלם לחלוטין ולמרות זאת דומיננטי בצורה בלתי רגילה, מגיע לקבוצה שהייתה במשך עשורים האנדרדוג בעירה שלה, אל מול הענק האדום מתיאטרון החלומות. שנתיים אחרי שהמועדון נקנה בכספי ענק מהמפרץ, הגיע הגאון שלו, זה שיעניק לו את שנותיו הגדולות. אמנם את התואר החשוב באמת, ליגת האלופות, דויד סילבה לא זכה לקחת במועדון, אבל הוא היה הפנים האנושיות, האמיתיות, מאחורי המכונה המשומנת שנקראת מנצ'סטר סיטי.
סילבה הוא זה שהגביע את הכדור לרחבה שנחת על הראש של דז'קו במשחק הסיום של עונת 2011/12 מול קווינס פארק ריינג'רס, משחק שנכנס כבר לפנתיאון של הכדורגל העולמי. סילבה הפך את המסירה למסירה לאומנות, היכולת לראות שחקן בעמדה טובה למסור מסירה טובה לשער, ולתת את הכדור בצורה מדוייקת. השחקן הנמוך שרבים האמינו שלא ישרוד בפרמיירליג הקשוחה הפך ללבה הפועם של הסיטיזנס.
ויותר מכל, וזה מה שחשוב לזכור כשמדברים על דויד סילבה, מדובר על לב פועם וענק, כזה שגדול בהרבה על מימדי גופו הקטנים. גם כשנולד בנו כפג בסכנת חיים כבר בחודש החמישי דויד סילבה עזב את כל מה שעשה וטס אליו, בגיבוי מלא של הנהלת המועדון ופפ גווארדיולה. במשך חמישה חודשים נע הקשר בין ספרד לאנגליה והראש שלו היה רחוק מהדשא, אבל השחקנים לא שכחו אותו. כשדה ברוינה כבש באחד המשחקים באותה עונה, סימן למצלמות בידיו את המספר 21, מספרו של סילבה. אחד הרגעים המרגשים מאותה עונה הוא במשחק הזכייה של סיטי, כאשר סילבה עלה לדשא עם בנו הפעוט, לכל תשואתם ודמעותיהם של האוהדים התכולים. יותר מכל, סילבה הפך להיות סמל למועדון שהיה זקוק לכזה נואשות.
3. יותר מכדורגל
הכל כבר נאמר וסופר על הפרשה הכי חמורה שהייתה בשנים האחרונות בכדורגל הישראלי. עומר אצילי ודור מיכה פרסמו השבוע במקביל באינסטגרם שלהם הודעות שמביאות את הגרסה שלהם לפרשת הנערות. הדבר הבולט בפרסום ההודעות האלה מעבר לאי אזכור כלשהו של המועדון בו הם כרגע רשומים (מכבי תל אביב) כפי שציין אורן יוסיפוביץ בפודקאסט "הפודיום", אין בו בקשת סליחה מאותן הנערות. אבל עדיין, בעיני, יש בהודעות האלה צעד משמעותי מאוד בחברה הישראלית בכללה, לא רק בעולם הכדורגל.
באוקטובר 2000 התפוצצה אחת הפרשות המטלטלות בכדורגל הישראלי. 8 שחקני הנבחרת הצעירה קיימו יחסי מין עם נערה בת 18 במלון כפר המכבייה, ערב לפני משחק מול נבחרתה הצעירה של בוסניה. מוני שיקלי, פיני בלילי, עמרי אפק, סלים טועמה, לירון וילנר, ברוך דגו, רוני גפני ומני לוי היו השמות של השחקנים שהפכו להיות סמל להתנהגות מינית בלתי נאותה. אלא שבאותן השנים העובדה שהנערה הייתה בגירה הספיקה כדי לתת להם עונשים מינימליים ולהמשיך לשלב אותם בכדורגל המקצועני.
אלא שמאז עברו הרבה מים בירקון ליד משרדי ההתאחדות לכדורגל, וכיום דבר כזה מקבל משמעות שונה לגמרי. לזה צריך להוסיף את העובדה שלא מדובר פה בשחקנים צעירים ויחסית אלמוניים בתחילת דרכם. דור מיכה הוא שחקן העונה בישראל בשנה שעברה ואצילי היה מועמד ראוי להיות כזה השנה, הם שני השחקנים המובילים של מועדון הכדורגל הגדול במדינה, ולכן האירוע תפס מימדים שונים גם ברמה השיווקית. השאלה כרגע היא מה יעשו במכבי בהיעדר כתב אישום נגד השחקנים (דבר שנראה, נכון לכרגע, כדבר הסביר שיקרה). אלא שקורה כאן גם משהו אחר, מעניין, בשיח על מודלי ההערצה ופגיעות מיניות.
בעשורים האחרונים התקבעה תפיסה בחברה הישראלית בה "הכל שפיט". המשמעות המקורית של הביטוי היא שהכל ניתן להכרעה בידי בית המשפט, אבל בפועל מה שקרה הוא שהחברה הישראלית הפכה להיות צמודה למונחים המשפטיים וחיה לפיהם. כל עוד אדם לא עבר על החוק בצורה הפלילית שלו, הוא מקבל לגיטימציה להמשיך לפעול בחברה ללא צורך אפילו בבקשת סליחה. בכל חברה אנושית יש קודים מוסריים ששונים ומגדרים את ההתנהגות הפלילית, כאלה שגורמים לאנשים לא לעשות מעשים רעים כנגד הזולת.
בחברה הישראלית הקודים האלה נשברו פעם אחר פעם. שוב ושוב, בכל אירוע שלא נכנס באופן מושלם לפן הפלילי, נשמעו שוב ושוב הקולות להחזיר את הפוגע לחיקה של החברה הישראלית ללא צורך בהתנצלות כי "בית המשפט קבע שהוא לא אשם", גם כאשר מה שהוכח בבית המשפט הוא שלא הייתה עבירה על הפן הפלילי בלבד אבל כן על זה המוסרי. גם כאן היו הקולות שנשמעו להתעלם לחלוטין ממעשיהם של השניים ולהחזיר אותם כאילו כלום לא קרה, עקב העובדה ש(כמו שנראה כרגע מהחקירה) הם לא ידעו כי שתי הבחורות הינן קטינות. העובדה ששני כדורגלנים מנצלים את הערצתן של אותן נערות כדי לקיים איתן יחסי מין, שהיא כמובן איננה עבירה פלילית אבל קשר מוסרי חמור, לא הייתה רלוונטית ברגע שהוכח (נכון לעכשיו) שלא יוגש נגדם כתב אישום.
מהמקום הזה יכלו שני הכדורגלנים לצוף בנוחות על המקום המאשים, בו יטענו כי לא עשו שום דבר פלילי ומנסים לחסל להם את הקריירה. אבל הבחירה שלהם להתנצל בפני האוהדים והקהל הישראלי על מעשיהם, בין אם היא בחירה שהיא לחלוטין שלהן ובין אן היא כתוצאה מהלחץ של מיטש גולדהאר להעזיב את השניים ממכבי תל אביב, היא צעד חשוב בדרך ללקיחת אחריות חברתית, וגם אמירה חשובה: זה שאנחנו כדורגלנים מפורסמים לא מתירה לנו לא להיות אנשים מוסריים.
ויותר מזה, ההבנה שעולה מהמקרה הזה היא חשובה, והיא שאין דבר כזה דמויות מופת שאין בהן שום מעשה פסול. להבדיל, עד תחילת העשור היה הרב מוטי אלון דמות נערצת בציבור הדתי לאומי, כזאת שאין בה דבר רע וכולה כליל השלמות. ההבנה שאין דבר כזה מודל הערצה מושלם הפכה את החברה הדתית מאז לחברה יותר עגולה, מכילה, מוסרית וביקורתית כלפי דמויות סמכות, והמקרה הנורא של דור מיכה ועומר אצילי יכול להיות הפתח של הספורט הישראלי להיות יותר מוסרי, לא רק כשזה מגיע לעניינים פליליים.
המלצות למשחקי השבוע
פילדלפיה יוניון – ספורטינג קנזס סיטי (31/07, 03:00, וויד וורלד אורלנדו)
רבע גמר ליגת הMLS
העונה של הליגה האמריקאית התחילה טוב לגדי קינדה, אבל הקורונה כצפוי עצרה את הכל. הקונספט החדש של הליגה בעידן הקורונה, הטורנירי, לא ממש מאיר פנים לקשר שעוד לא כבש מאז חזרה הליגה. הקבוצה שלו, ספורטינג קנזס סיטי, הצליחה לעלות לרבע הגמר בפנדלים למרות שדניאל שאלוי, הבן של שמשחק עם קינדה החטיא את הפנדל שלו. עכשיו הם פוגשים את פילדלפיה יוניון שלא מרשימה במיוחד עד עכשיו ונסמכת בעיקר על הבלחות של החלוץ הברזילאי סרג'יו סנטוס שהגיע מאאודקס איטליאנו הצ'יליאנית. הפיליז שמעולם לא הגיעו לחצי גמר הMLS, אולי יצליחו בתנאים הספורטיביים שנכפו על הליגה.
בשורה התחתונה: קנזס סיטי תיקח.
אברדין – ריינג'רס (01/08, 14:30, פיטודרי)
הליגה הסקוטית, מחזור ראשון
הליגה הכי חד צדדית באירופה היא אחת הראשונות שפותחות עונה אחרי שהקודמת הופסקה באמצע ולא חודשה. ריינג'רס, היריבה הנצחית ובשנים האחרונות הקוראת תיגר על שלטון היחיד של סלטיק, פותחת עונה אחרי שלא שיחקה במשך יותר מארבעה חודשים. היא מתארחת באברדין אצל הקבוצה שהייתה בעבר קוראת תיגר בעצמה על שתי הגדולות מגלגזו כולל גביע המחזיקות היוקרתי בו זכתה ב1983 תחת כנפיו של לא אחר מאלכס פרגוסון. ריינג'רס רגע לפני שמינית גמר הליגה האירופית מול לברקוזן ורוצה לפתוח טוב את העונה.
בשורה התחתונה: ריינג'רס פותחת עם ניצחון.
סביליה – רומא (04/08, 19:55, MSV ארנה)
שמינית גמר הליגה האירופית
בשעה טובה המפעלים האירופאים חוזרים לשחק, והמנה הראשונה היא מה שנשאר משמינית גמר הליגה האירופית. רומא, שבשנים האחרונות חווה נסיגה אחרי שהייתה כבר נחשבת לקבוצה האיטלקית השנייה אחרי יובנטוס, לא הצליחה להשיג את הכרטיס לאלופות בעונה הבאה וכדי להשיג תצטרך לזכות בליגה האירופית. מולה, סביליה היא שם נרדף למילים "הליגה האירופית" עם חמש זכיות כולל שלוש רצופות. המשחק יערך כמו כל הטורניר בגרמניה, בתקווה שיגיע לסיומו בלי הפרעות קורונה
בשורה התחתונה: שתי הקבוצות נראות טוב במשחקים האחרונים, רומא תנצח במשחק צמוד.
ספרד זכו ב64 ולא ב62