עד כמה אופטימיים באמת יכולים להיות אוהדי הפועל חיפה, מקרה זהבי וסבע השבוע רק המחיש עד כמה פיפ"א חלשה מול הקבוצות הגדולות, וניקולס אנלקה מנסה לשכתב את הקריירה שלו. סיכום שבועי עולמי + המלצות על משחקים מישראל, איראן וגרמניה

1. כל הסיבות בעולם

"יש לי את כל הסיבות בעולם להיות מאושרת. איך זה קורה שאני עוד לא שם" (כל החתיכים אצלי, "כל הסיבות". מילים: איה זהבי פייגלין)

לכאורה, זה היה קיץ די סימפטי עבור הפועל חיפה. בניגוד לרוב הקיצים מאז הגיע יואב כץ כבעלים, הפועל חיפה מסיימת את הקיץ בצורה טובה. חלק נכבד משחקני הנוער המובילים חתמו על הארכת חוזים, כמו שהאוהדים רצו כבר שנים, רוב השחקנים המנוסים, סרדל, בוזגלו, בן בסט, אראל, ניסו ובוריץ' נשארו. והסיפור הגדול ביותר של הקיץ היה ההחתמה של ווילי אגאדה. הכישלונות בגביע הטוטו עמעמו את את הסיפור הזה, אבל במימדי הפועל חיפה הוא די מדהים – שחקן שקיבל הצעה לא רעה בכלל ממכבי חיפה הבין שהמשמעות של מעבר לשם הוא השאלות אין סופיות ומעט מאוד דקות בירוק, והעדיף ללכת ליריבה העירונית. אגאדה מסתמן כאחד השחקנים המעניינים שישחקו העונה בליגת העל. אם נוסיף לזה את ההיחלשות של כל הקבוצות האחרות, הסיכוי לפלייאוף עליון הוא סביר פלוס.

אלא שאיכשהו הראש לא נותן להשתגע בעקבות הקיץ הזה. זה לא רק היכולת החלשה מאוד בגביע הטוטו, שאין לו שום משמעות לעונה עצמה, זה שלושה אירועים שקרו הקיץ שנתנו את ההרגשה שהפסאדה שההנהלה מנסה ליצור לא באמת עובדת.

האירוע הראשון היה הגילוי על המצב של מתקני הנוער והילדים בקריית חיים. התחושה הזאת, שהתחזקה עם ירידת הליגה של הנוער, שמישהו החליט למחוק את ההיסטוריה של הפועל חיפה בגידול שחקנים. אם נוסיף לזה את הידיעות על המצב בקבוצות הילדים והנוער, נראה שהפועל חיפה גנזה את התקווה להיאבק מתישהו עם מכבי חיפה על דור המחר. התמונות מקריית חיים מזעזעות את כל מי שהאמין שאם הפועל חיפה לא תגיע להישגים בבוגרים יש לה מה לבנות על דור העתיד. משמעות הזנחת הנוער היא הזנחת התקווה לעתיד טוב יותר בקבוצה הבוגרת והסתמכות על החתמות ספורדיות כל עונה.

האירוע השני היה החגיגות של המועדון סביב ההגדרה של ההתאחדות את הפועל חיפה כ"מועדון גדול". היה שם פוסט משתפך שכלל גם הודעות לתקשורת על ההישג הגדול שהשיג המועדון, על הדרך ה"קשה" שהוא עשה כדי להשיג את המעמד זה. אבל מה המשמעות של להיות "קבוצה גדולה", מעבר לחגיגות על הכנסת פיצויים יותר גבוהים עקב איבוד הכנסות קהל מהקורונה, דבר שאם לראות פני העתיד – אין שום סיכוי שהכסף יחלחל אשכרה להשקעה בתשתיות, בקבוצה, במשהו שיהפוך את המועדון להיות באמת יותר גדול. הפועל חיפה הוא מועדון ותיק, מועדון חשוב, מועדון עם היסטוריה מפוארת. אבל ה"גדולה" שלו טמונה באוהדים שלו, שיבואו לתמוך בקבוצה. וכאן אנחנו מגיעים לאירוע השלישי.

לקראת העונה כל קבוצה בליגת העל יצאה בפרסום לקניית מינויים. לחלק גדול מהקבוצות בשתי הליגות הגדולות בישראל הכנסת המינויים היא הכנסה חשובה, כזאת שיכולה לתת רוח גבית למועדון. בתקופה של קורונה זה הופך להיות קריטי עבור מועדונים שלא מוחזקים בתקציבים גבוהים של הבעלים. אבל הפנייה של המועדון לאוהדים לקנות מינויים, וכי במידה ולא יתאפשר השנה להכניס קהל למגרשים, הסכום הזה ייחשב כתרומה למועדון, וזאת כבר בדיחה עצובה. במשך חמש עשרה שנים המועדון עשה כל שביכולתו כדי לדחות את האוהדים ולמנוע מהקהל לקבל כוח או אפילו להגדיל את עצמו. התייחסות לאוהדים שכוללת מסקוט של חיה שאין לה קשר עם סמל המועדון (בו יש אשכרה חיה שמסמלת את המועדון), מחשבות על מעבר לארח בעיר אחרת, תביעות דיבה כנגד אוהדים. במשך שנים פעלו בצמרת המועדון לנתק את הקשר בין האוהדים וההיסטוריה של המועדון ממה שקורה בו כיום, להפוך אותו להיות המקבילה הצפונית של הפועל רעננה. עזות המצח לבקש מהאוהדים לתמוך כלכלית במועדון אחרי שההנהלה עשתה הכול כדי להרחיק אותם מהמועדון מבהירה בדיוק איפה נמצאת היום הפועל חיפה.

ייתכן שהעונה הפועל חיפה שוב תגיע לפלייאוף העליון. בשנים האחרונות המקום הריאלי של המועדון נע בין מקום 5 למקום 9. זה נראה גבוה יחסית לשנים בהם המועדון היה מגיע כל עונה למחזור האחרון כשהוא בסכנת ירידה. אבל בכנות, זה לא שהפועל חיפה עלתה ברמה, זאת הליגה שירדה. מקומות 9-13 של פעם הפכו למקומות 5-9 של היום. אבל גם אם העונה תהיה ממש טובה, היא כנראה לא תצליח להפוך את הפועל חיפה למועדון שמחובר למהות שלו. אם את הטקס לזכר רובי שפירא ביטלו השנה במועדון, אז כל דבר יכול לקרות.

הימור לקראת פתיחת העונה (שכמובן כנראה יהיה רחוק מהמציאות)

1. מכבי תל אביב
2. מכבי חיפה
3. הפועל באר שבע
4. בית"ר ירושלים
5. עירוני קריית שמונה
6. מכבי פתח תקווה
7. מכבי נתניה
8. הפועל תל אביב
9. בני יהודה תל אביב
10. הפועל חיפה
11. מ.ס. אשדוד
12. בני סכנין
13. הפועל חדרה
14. הפועל כפר סבא

לשאר הטורים בפרויקט פתיחת ליגת העל 2020-2021

 

2. השתלטות כלכלית

בדרך כלל במדור הזה אנחנו מביאים כל שבוע שלושה סיפורים, אחד שקשור לכדורגל הישראלי ושניים עולמיים. אלא שהסיפור הבא, על אף שהוא קשור קשר ישיר לכדורגל הישראלי, מלמד הרבה על המצב של הכדורגל העולמי נכון להיום. יותר נכון, הוא מלמד עד כמה פיפ"א הפכה להיות בובה של קבוצות הכדורגל העשירות.

הסיפור סוקר השבוע אצלנו בהרחבה – גוואנגז'ואו ר.פ., הקבוצה הסינית בה משחקים שני שחקני נבחרת ישראל, ערן זהבי ודיא סבע, הודיעה כי היא לא מתכוונת לשחרר את השחקנים לנבחרת ישראל לקראת משחקי ליגת האומות בסוף השבוע הבא. הסיב לאי ההסכמה היא שכשהשניים יחזרו ממשחקי הנבחרת לסין הם ייאלצו להיות בבידוד של שבועיים, דבר אשר יגרום לקבוצה להפסיד אותם עד לסוף העונה הסדירה בסין, ואולי אפילו לתחילת הפלייאוף. ההתאחדות לכדורגל פנתה בנושא לפיפ"א אשר השיבה כי היא תומכת בקבוצה הסינית וכי אין אפשרות לשחרר את השחקנים. לבסוף, הסכימה גוואנגז'ואו לשחרר את ערן זהבי, ומסתמן שזה קשור ישירות להצעה המונחת לפתחו מטעם פנרבחצ'ה הטורקית והעובדה שהוא מסיים חוזה במועדון הסיני עוד ארבעה חודשים. סבע, שחתום על חוזה ארוך יותר, נשאר בסין.

הסיפור הזה, שבטווח הקצר משפיע רק על המשחקים של נבחרת ישראל בליגת האומות כרגע, מלמד על מי שולט באמת בכדורגל העולמי. בשנות השבעים פיפ"א הפכה להיות הארגון העוצמתי ביותר בכדורגל העולמי, כאשר המונדיאל נתן לה את העוצמה הכלכלית, הפוליטית והתחרותית בעולם הכדורגל. בהיעדר שידורים חיים מכמעט כל ליגה שהיא, המונדיאל היה הפיסה הכי חשובה של הכדורגל העולמי, וכתוצאה מכך הפך להיות האירוע הכי חשוב שיש. פיפ"א מינפה את זה כדי להכניס תחת כנפיה את כל הגופים המארגנים מכל יבשת ובפועל לנהל גם אותם.

 

אלא שמאז שנות התשעים, עם חוק בוסמן, הפתיחה של שידורי הטלוויזיה ועלייה בהכנסות ובעיקר עם הכסף הגדול שהחל לזרום לשוק, משחקי הנבחרות הפכו להיות סרח עודף בעבור עולם הכדורגל. בעוד שחקנים כמו מראדונה ופלה התגלו וחגו בעיקר סביב המונדיאלים שהפכו אותם לאגדות כדורגל, כיום הכוח הוא בידיים של הקבוצות העשירות. כשקבוצה עשירה (או אפילו במימדים של הליגה הסינית קצת עשירה) אוסרת על שחקניה לצאת למשחק של הנבחרת שלהם, פיפ"א, הארגון שמאגד את טורנירי הנבחרות בכל העולם, לא יכול לפעול מולו בשום צורה. בפיפ"א יודעים הכוח נמצא כיום בידי הקבוצות. לכן מאוד דחוף לפיפ"א ליצור טורניר ענק והזוי של אליפות עולם לקבוצות, שיכלול 24 קבוצות ויתחיל ב2021. הם מבינים שעוד כסף מהקבוצות ישאיר להם את מעט הלגיטימציה שהייתה להם.

בעבר, שלא היה מעורב כסף גדול בכדורגל העולמי, מי ששלט הוא מי שידע לארגן את האירועים הגדולים, אלה שעושים את הכי הרבה תקשורת – בתחילה המאה ה20 זה היה הטורניר האולימפי, אחרי זה היו אלה המונדיאל וגביע האלופות של אירופה. עכשיו השליטה בכדורגל העולמי נתונה בידי מי שיש לו יותר כסף, ואלו תמיד יהיו בעלי הקבוצות והמיליארדרים. כשפיפ"א החליטה לקיים את המונדיאל ב2022 תוך כדי חשדות כבדים (שהתאמתו) על שוחד מטורף של הקטארים, תוך כדי הפרת זכויות אדם בהכנות למונדיאל, תוך כדי הזזה של כל הלו"ז של עולם הכדורגל כדי להתאים לקטארים, מה כבר אפשר לצפות כששני שחקנים רוצים ללכת לשחק בנבחרת שלהם, פעם הדבר הכי חשוב בעיני הארגון שבונה את הכדורגל העולמי וכיום מטרד קטן של כאלה שמשלמים פחות כסף.

 

3. נשף מסכות

אני לא יודע אם אתם מכירים את סיפורו של ניקולס אנלקה, השחקן שרצה כל כך להיות הכי גדול בכל הזמנים, שכל מיני אנשים שמו לו רגליים בדרך והפכו אותו להחמצה. אם זה היה תלוי בו, אין ספק שהוא היה הופך להיות הגדול מכולם. מה כבר עשו כדי להכשיל אותו, אתם שואלים? גרמו לו לעבור לארסנל ללא אישור המועדון בו הוא גדל, גרמו לו להיכנס למו"מ בריאל מדריד למרות שהוא בכלל לא רצה, גרמו לו לאבד את ההרכב בריאל מדריד כי השחקנים האחרים עשו נגדו קנוניה, גרמו למנג'ר של ליברפול לחשוב שהוא לא רוצה אותו בקבוצה, גרמו לקווין קיגן להעיף אותו מסיטי, גרמו לו להחטיא את הפנדל בגמר ליגת האלופות, לקחו פרשה בה קצת "העליב" את דומנק והפכו אותה לפרשה הכי חמורה בהיסטוריה של הנבחרת הצרפתית וגם גרמו לחשוב שתנועת ה"קנל" שעשה היא אנטישמית.

זאת המציאות של ניקולס אנלקה. או לפחות זאת שהוא מנסה להציג בסרט התיעודי/תדמיתי שעשו עליו בנטפליקס, "אנלקה: שנוי במחלוקת". אלא שהשם באנגלית מספר את כל הסיפור "Anelka: Misunderstood" (אנלקה: הלא מובן). כלומר, כל חטאו של אנלקה הוא שלא הבינו אותו. במשך סרט שלם ההפקה הביאה כל בעל שם שהיה קשור בצורה כזאת או אחרת לקריירה של אנלקה, ואיכשהו העריכה של כולם הייתה אותו הדבר – אנלקה הוא פתית שלג ייחודי בעולם הכדורגל שכל חטאו שהוא שהוא הלך עם "הלב שלו" ולא הבינו אותו. ברור.

 

אז הנה קצת עובדות מהעולם האמיתי: אנלקה היה השחקן הכי כישרוני בדור מאוד כישרוני בקלייר פונטיין, האקדמיה של ההתאחדות הצרפתית. הוא יכול היה מגיל צעיר כבר להוביל את פ.ס.ז' ונבחרת צרפת, אלא שהוא בחר לברוח מפריז לארסנל. אחרי שהביא את ארסנל לעונות חלומיות יחד עם צוות נהדר הוא החליט שלא מעריכים אותו מספיק ושמגיע לו קבוצה גדולה יותר אז הוא עבר לריאל מדריד. ששם הוציאו אותו מההרכב למשחק אחד (בריאל מדריד הגדולה, שחקן צעיר בעונתו הראשונה) הוא החליט לעזוב את מתחם האימונים ולהיעלם. בליברפול ובסיטי, על אף ששיחק לא רע, הוא לא ממש התייחס למאמנים שלו שנראו לו מיותרים. הדיון בסרט לגבי מה בדיוק אנלקה אמר לדומנק בחדר ההלבשה הוא מטומטם – לא כל כך משנה מה המילים המדוייקות כמו העובדה ששוב אנלקה חשב שהוא יכול לעשות מה שבא לו בלי לשאת בתוצאות. העובדה שהוא גרם, בצורה ישירה או בעקיפין, לסיפור החמור ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הצרפתי היא החשובה כאן. וגם בסיפור ה"קנל". אוקיי, אז הוא לא עשה תנועה אנטישמית, רק סימן למאמן שלו ללכת להזדיין. אחלה אנלקה, מה נגיד.

כפי שזה נראה, הסרט התיעודי הזה נערך עוד לפני שעלתה באותה האכסנייה הסדרה "הריקוד האחרון" על ג'ורדן והבולס, אבל זה נראה כאילו אנלקה וסביבתו החליטו ללכת על הטרנד העכשווי בדוקו ספורט: לא להתחמק מהבעיות שהאישיות גרמה במהלך הקריירה, כי זה כמובן נראה מאוד רע, אלא "להתעמת איתם" שזה כולל מריחות, שקרים וחצאי אמיתות שנועדו להוציא טוב את מי שנתן את אישורו לעשות את הסדרה. אנלקה היה שחקן כישרוני שהרס במו ידיו את הקריירה שלו בכל צעד וצעד, אגואיסט נפוח וחסר תחושת בושה או רגש שאיננו סיפוק העצמי שלו. ולכן, הניסיון לצייר דמות מקסימה וחיובית בסרט הוא די פאתטי, אבל ייתכן ונראה בזמן הקרוב עוד הרבה כאלה – כביכול פתוח לגמרי, כביכול מדבר על הכול, אבל משתמש בזה כדי למסמס את האישיות הגועלית שלו. זאת הדוגמא הכי גרועה שיכולה להיות עבור שחקן צעיר שרוצה לפרוץ קדימה ויוכל להשתכנע כי אם יתעלם או יגער במאמניו הוא עושה את הדבר הנכון. אבל בעידן בו הכדורגל מתקיים בעולם הדוקו לא פחות ממה שהוא מתקיים על הדשא, כל טיפש אגואיסט הוא הדבר הכי נכון שיש.

המלצות למשחקי השבוע

הפועל באר שבע – מכבי נתניה (30/08, 20:00, טדי)

ליגת העל, מחזור 1

הפועל באר שבע פותחת עונה כאשר לראשונה מאז עונת 2013/14 אף אחד לא מחשיב אותה כמועמדת רצינית לאליפות. כשאלונה הלכה אבל עדיין ממש כאן, היכולת מגומגמת אבל סיפקו תוצאה מול מכבי חיפה (המשחק בליגה האירופית מול באטומי היה אחרי סגירת הטור) ולא נראה חיזוק משמעותי במיוחד בהגנה, הפועל באר שבע בסימן שאלה העונה. מכבי נתניה עשתה גביע טוטו סביר ועושה קולות של מאבק על הפלייאוף העליון. היא החתימה השבוע את הבלם הנורבגי אקינשולה אקיניימי ונראית טוב יחסית, האמבק על המקום החמישי? אולי.

בשורה התחתונה: תיקו עם שערים.

אסתקלאל – טרקטור סאזי (03/09, 17:30 אימאן רזא ארנה)

גמר גביע חזאפי (גביע איראן)

הכדורגל האיראני מגיע לנקודת סיום העונה שהיא גם נקודת הרתיחה שלו. למרות שבליגה הייתה שליטה מוחלטת העונה של פרספוליס, יריבתה העירונית של אסתקלאל מטהרן, אסתקלאל (עצמאות בפרסית) היא המייצגת האולטימטיבית של שלטון האייתולות בכדורגל האיראני ואפילו ממומנת מכספי משרד הספורט והנוער של איראן, והיא שיאנית הזכיות בגביע. אל מולה תתייצב טרקטור סאזי, מייצגת המיעוט האזרי הגדול במדינה האיסלאמית שזכתה רק פעם אחת ונהנית מתקופה נהדרת בעשור האחרון. עם דיאבטה, החלוץ ממאלי ואחד משני הזרים היחידים בסגל של הקבוצה מטהרן מול חג'סאפי ורזא אסאדי המצויינים של טרקטור, זה הולך להיות משחק חם מאוד גם אם ללא קהל.

בשורה התחתונה: אסתקלאל תיקח.

גרמניה – ספרד (03/09, 21:45, מרסדס-בנץ ארנה)

ליגת האומות, ליגה ראשונה, מחזור 1

הפורמט ההזוי שהחליף את משחקי הידידות של אירופה חוזר במתכונתו החדשה, עם הרבה פחות משמעות לגבי עלייה לטורניר גדול אבל עם משחקים מעניינים מאוד. ביום המשחקים הראשון ספרד מתארחת בשטוטגראט. הספרדים מגיעים עם אנסו פאטי בהופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת הבוגרת ועם אדאמה טראורה במטרה להראות שיש עתיד לנבחרת הספרדית. אל מולם יעמדו הבחורים של יואכים לב, אולי בשנתיים האחרונות שלו כמאמן נבחרת גרמניה. הסיפור הגדול שם הוא אי הזימון של תומאס מולר, אלוף אירופה הטרי. נאוהאוס, הבארץ וורנר יחכו לספרדים במטרה לצאת עם ניצחון מתוק.

בשורה התחתונה: גרמניה תנצח.