מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש, כשאתם שומעים את השם רנה היגיטה? או חוסה לואיס צ'ילאברט? לרובנו הם נחשבים כשוערים מטורפים, עם ביטחון עצמי מופרז. ובמילה אחת: "משוגעים".
שוער זה מקצוע קשה והכי פחות הוגן מכל תפקיד אחר על המגרש. כשהקבוצה שלך מנצחת, השוער בדרך כלל לא כל כך חלק מהניצחון. כשהקבוצה מפסידה, תמיד ימצאו דרך להאשים את השוער.
שנות ה-90, אופיינו במספר רב של שוערים הנחשבים "משוגעים". אבל עדיין, היו שוערים איכותיים שהיוו חלק בלתי נפרד מהצלחת הקבוצה. היכולת שלהם ליצור כותרות וגם לעזור לקבוצתם לזכות בתארים, גרמה לכך שכולם דיברו רבות על השוערים והשפעתם.
פביאן בארטז, שזכה עם נבחרת צרפת ב-98 במונדיאל ושנתיים אחר כך ביורו 2000. אבל זכה גם, וביושר, באזכורים לא כל כך נעימים בקבוצות בהן שיחק, בעקבות שיגעונות ושטויות שהיה עושה עם הכדור וגולים טיפשיים שהיה חוטף. בעקבות כך, הומצא הביטוי "בירטוז", על כל טעות שוער באותה תקופה.
סנטיאגו קאניזארס, שוער ולנסיה ונבחרת ספרד, היה דמות קצת מפחידה, שגרמה לחלוצים לעשות במכנסיים. אוליבר קאן, החיה הגרמנית, שנראה שהוא עצבני עליך כל הזמן, ובכל הדיפה היה משחרר שאגה אדירה. פיטר שמייכל הענק, שאם אתה בא מולו, אתה לא יודע לאן כשהוא מכסה את כל השער. ריקרדו זאמורה הספרדי, "השוער עם הכובע", שזכה לכינוי המפוקפק "אל לוקו" (המשוגע"). רנה היגיטה, עם בעיטת העקרב המפורסמת שכמעט עלתה לו בהתנקשות בחייו. וחוסה לואיס צ'ילאברט, שסיים את הקריירה עם 62 שערים שכובש מפנדלים ובעיטות חופשיות. ויש עוד כמה שוערים לא הכי נורמליים כמו דידה הברזילאי ולב יאשין הרוסי.
עם השנים, מעמד השוער הלך והתפתח והתחלנו להכיר שוערים עם קצת פחות פוזה ושיגעון. איקר קסיאס, פטר צ'ך, דיוויד סימן, מנואל נוייר, טר שטגן ועוד כמה וכמה שוערים, ששמם נקשר בתור שוערים אינטליגנטים וחכמים יותר, שכמעט ולא טועים במהלך המשחק.
כיום, שוערים חייבים להיות גם בעלי משחק רגל מצוין לא פחות משחקני השדה. שוערים אמורים להבין ולדעת את תכנית המשחק. מנואל נוייר הגרמני, השוער עם משחק הרגל הכי טוב בעולם, היה שותף מלא להנעת הכדור הטוטאלית של באיירן מינכן בתקופת פפ גוארדיולה. השוער הגרמני המציא את עמדת הבלם/שוער; בזמן שהקבוצה שלו תוקפת, הוא עומד מחוץ לרחבת ה-16 ומונע התקפות מתפרצות של היריבה. הוא עושה זאת בהצלחה בזכות האינטליגנציה המפותחת שלו ובהבנת המשחק כולו, ולא רק בשמירה על השער ורחבת ה-16.
יש שוער אחד שלא הזכרתי בכוונה, והוא ג'נלואיג'י בופון. השוער הענק הזה, הוא תוצרת והתפתחות של שתי התקופות גם יחד. לבופון לא חסר שיגעון, אבל נחשב גם לשוער חושב ומשפיע, שמרוויח נקודות למען הקבוצה והנבחרת שלו. מה שעוד יש לבופון, זה הנאמנות העיוורת למועדון בו הצליח כל השנים. למרות שיובנטוס ירדה לליגה השנייה, בופון נשאר בקבוצה ועזר לה לעלות ליגה ולהמשיך לצעוד לרמות הכי גבוהות ולהישגים מרשימים.
השוערים של פעם והשוערים של היום, הם שוערים גדולים שעיצבו את ההיסטוריה של המשחק. הם הביאו את עמדת השוער לקדמת הבמה ואפילו הצליחו להיות בורג משמעותי בהצלחת הקבוצה והנבחרת.