(כמעט) כל מה שהיה מעניין, מגוחך, מרתק ומצחיק בספורט השבוע:
אלישע לוי והטעויות, אוהדי הפועל ת"א והאלימות וערימה של הום ראנס.
חידת השבוע:
איזה אספקט של משחק הכדורגל כנראה אינו כלול בקורס הפרו בישראל ומי המאמנים שהכי זקוקים לשיעור החסר? (תשובה בתחתית העמוד).
מודה, מודה, מודה:
בתחילת השבוע נקלעתי לתכנית הרדיו של אופירה ואייל. פשוט הייתי בדרכים.
היה שם סוג של ניסיון לייצר שיחה או ראיון בין אייל לאלישע לוי, כאשר הראשון, באסרטיביות ובטקט הברקוביצ'יים המוכרים, טחן את המנטרה שלא היה שום דבר טוב בקמפיין הנבחרת האחרון, ואלישע התחמק מכל אמירה ברורה שתכלול שימוש במילים המשתייכות לשורשים צ.ל.ח, כ.ש.ל. או ט.ע.ה.
אם נלך שבוע אחורה, בפודקאסט "הזווית" מס' 52 התראיין אורן יוסיפוביץ', שאני מאוד נהנה לקרוא ולשמוע אותו, ואמר שאלישע היה יכול להגיד בפשטות שהוא נכשל.
עכשיו תשתדלו להיות כנים ותשאלו את עצמכם האם הייתם מסוגלים להגיד מול כל העולם, על המשימה אולי הכי חשובה בחיים שלכם: נכשלתי או אפילו רק טעיתי.
לדעתי, ויש לי לא מעט ניסיון ניהולי ופיקודי, מעט מאוד אנשים מסוגלים לעשות מעשה כזה. אני לא מדבר על איזה טעות או כישלון קטנים, שקל מאוד להודות בהם ולצאת גדולים, אלא על הדברים הגדולים שבחיים שלנו.
להגיד נכשלתי או טעיתי על אירועים משמעותיים בחיים זה לא כל כך פשוט.
מאוד קל להציע או לדרוש את זה כשאנחנו בעמדת הפרשן, העיתונאי או המבקר.
האם אורן יוסיפוביץ', והוא רק דוגמא, היה מסוגל להגיד "אני נכשלתי", אם הספר של על ערן זהבי היה מוכר מעט מאוד עותקים?
האם הוא היה מוכן להתראיין בכל תכנית רדיו ולהגיד "אני פישלתי"?
אני ממש לא בטוח.
זהירות, מאחורייך:
שמתם לב שלשתי מוליכות טבלת ליגת העל מחיפה וירושלים יש קבוצות אוהדים דומיננטיות ומצליחות, רובי שפירא ונורדיה?
יכול להיות שהחשש מזליגת אוהדים ומשאבים לקבוצות האוהדים גורם לטביב וכץ להשקיע משאבים ומאמצים גדולים יותר בקבוצות שלהם, או שזה סתם צירוף מקרים?
נ.ב. אולי כדאי לאוהדי מכבי חיפה לחשוב על האופציה הזו, אם כי יש סיכון שהם ממש, אבל ממש, יעצבנו את יענקל'ה.
הפוך גוטה, הפוך:
בגיליון יום רביעי של "ידיעות" ובאתר YNET התנהל ויכוח אם הנהלת הפועל ת"א צריכה למסור לאיגוד הכדורסל את שמות המתפרעים. אחד העיתונאים התנגד לכך בטענה שצעד כזה יגרום לכך שהאוהדים יכעסו על ההנהלה וזה מצב בעייתי לקבוצת אוהדים.
אני בכלל לא מצליח להבין איך עורכי העיתון נותנים במה לדיון כזה ולמעשה נותנים לגיטימציה לתפיסה שגוף כלשהו או אדם כלשהו יכולים להעלים מידע שקשור לאלימות ואולי גם לאירועים פליליים. גם אם מדובר בדיון לצורך יצירת עניין, הוא היה מיותר לחלוטין. בנוסף, מידע כזה צריך להעביר בכלל למשטרה ולא לאיגוד.
אלא שהעיתון הוא עוד חצי צדיק בסיפור והודעת מינהלת הליגה היא אף חמורה יותר. המינהלת מתחילה את ההודעה בכך שהפועל ת"א ואוהדיה חשובים לליגה ורק אח"כ קוראת לפעול נגד המתפרעים.
עם כל הרצון הטוב והכלל שתמיד מתחילים במשהו חיובי, אני חושב שהסדר צריך להיות הפוך – קודם מחסלים את האלימות ואח"כ מדברים על החשיבות של הפועל.
אין שום חשיבות ואין שום מקום בליגה לקבוצה שמעלימה מידע שכזה, גם אם יש לה אוהדים צבעוניים ואולם חדש ונוצץ,
מעניין מה אריק איינשטיין זצא"ל (זיכרון צדיק אדום לברכה) היה אומר על זה.
סיפורי ספסל:
יוסי בניון, מגדולי הכדורגל הישראלי, דרש לא לשבת על הספסל כדי שאוהדי מכבי חיפה לא יציקו לו.
דוויין וויד, שזכה רק בשלוש אליפויות NBA, דרש לשבת על הספסל ולא לעלות בהרכב הראשון, בגלל שהוא לא מספיק טוב.
יחי ההבדל הקטן.
הום ראן:
בכל ההיסטוריה הארוכה של הפלייאוף בבייסבול היו רק 17 הום ראן בסיבובי הארכה, ואנחנו מדברים על היסטוריה של מעל מאה שנים.
במשחק השני בחמישי לפנות בוקר היו חמישה הום ראן בשני סיבובי הארכה, שבסיומם יוסטון אסטרוס הישוותה את הסידרה מול לוס אנג'לס דודג'רס ל 1-1.
אמנם בטור לפני פתיחת הפלייאוף הבטחנו שיהיו הום ראנס שיכריעו משחקים, אבל לדרמה כזאת לא ציפינו.
שאלת תם:
יכול להיות שרק אני הבחנתי במבט חמוץ משהו על פניו של יואב כץ מיד אחרי השער של בן בסט? מישהו אמר פרמיות? מישהו אמר יותר עלויות? מישהו אמר "מה עם חיזוק בינואר?".
פיתרון חידת השבוע:
השיעור החסר הוא "איך משחקים נגד עשרה שחקנים" והמאמנים הזקוקים לו במיוחד הם כמובן ג'ורדי וגיא לוזון.
