אם נודה על האמת, משחק גמר הסופרקאפ האירופי שיערך ב-8 באוגוסט, באיצטדיון פיליפ השני במקדוניה, בין מחזיקת הליגה האירופית, מנצ'סטר יונייטד, ובין הזוכה בליגת האלופות ריאל מדריד, לא באמת מרגש את מרבית אוהדי הכדורגל. משום מה, המפעל שחוגג 42 משחקי גמר בקיץ הקרוב, לא מצליח לייצר את ההתעניינות הראויה למעמד. אולי בשל הסיבה הפשוטה שהוא משוחק בקיץ, בתקופה בה רוב שחקני הכדורגל חוזרים למדינות המוצא שלהם וההתעסקות העיקרית בעולם הכדורגל היא בעיקר בתחום ההעברות.
אך בכל זאת, הפעם האחרונה בה שתי אימפריות הכדורגל הללו נפגשו במשחק רשמי, הייתה ב-5 במרץ 2013, במשחק ליגת האלופות שנגמר בתוצאה 2-1 לטובת הבלאנקוס. ריאן גיגס וריו פרדיננד פתחו אז בהרכב של האדומים. נוסטלגי משהו לא?
מאחורי הקלעים של המשחק הזה, קיים מאבק כלכלי עצום שעוד ידובר עליו רבות בשנים הקרובות – החתימה על חוזי השידור החדשים בפרמיירליג. עד כמה זה משמעותי? הסכמי הזכויות החדשים גבוהים בכ-70% מהסכמי השידור הקודמים, וזה רק מהזכיינים שנכנסו להסכם בממלכה הבריטית.
נחזור להשוואה לליגה הספרדית. בעוד מענק הזכייה שקיבלה ריאל מדריד על האליפות נאמד בסכום של 80 מיליון ליש"ט, סאנדרלנד שסיימה בתחתית הפרמיירליג, הכניסה לכיסה 93.5 מיליון ליש"ט.
איך זה מתבטא בצורה רחבה יותר? 15 מתוך 25 הקבוצות הנמצאות בפסגת תשלומי השכר בעונה החולפת מאירופה, מגיעות מהפרמיירליג. הצד החדש שנכנס ל"שוק הבזבוזים" בכדורגל העולמי, הכדורגל הסיני, יתמתן בעקבות צעדים חדשים שקובעים כי על הקבוצות הסיניות לשלם 100% מס על רכישה של שחקן זר, ולתרום את הכסף לקרן המיועדת לפיתוח הכדורגל הסיני. מהלך זה צפוי לקרר במעט את רכבת השחקנים שיעזבו את אירופה לטובת הכסף הגדול במזרח, אך עדיין מוקדם לדעת איך המס החדש שהטילה ההתאחדות לכדורגל הסינית ימנע מהקבוצות להוציא סכומים אסטרונומיים שלא נראו כמותם.
חאמס רודריגז אולי ילבש את המדים האדומים של יונייטד כבר במשחק מול ריאל מדריד, ביחד עם עוד כמה שחקנים שהוזכרו כמועמדים להגיע, כמו אלברו מוראטה שעשוי לשבת עם חאמס בטיסה לאנגליה. בפעם הראשונה אחרי שנים, הסופר קאפ האירופי יהיה משחק עם משמעות. את התשובה לשאלה הנצחית, איזו ליגה היא אכן הטובה בעולם, כנראה לא נדע מתוצאת המשחק, אך המאבק המתמשך בין הכדורגל האנגלי והספרדי מגיע ללא ספק לנקודת שיא במשחק הזה, שיכול להוות נקודת מפנה בכדורגל האירופי.
פרשנים וכלכלנים ברחבי היבשת כבר מעלים השערות, לפיהן המסי והרונאלדו הבאים יגיעו לקבוצות אנגליות. גם בגלל היכולת הכלכלית של האנגלים בעידן הפייר פליי, וגם בגלל חוסר היציבות הכלכלית בספרד. דוגמה טובה לרכש הגדול שהקבוצות האנגליות מבצעות, ניתן לראות ביריבה העירונית של היונייטד, שהספיקה לרכוש עוד לפני חודש יולי את ברנרדו סילבה המעולה ממונאקו בסכום המוערך בכ-71 וחצי מיליון ליש"ט, ואת אדרסון מוראס, שוערה המבטיח של בנפיקה ליסבון בסכום המוערך בכ-41 וחצי מיליון ליש"ט.
בעוד הקבוצות הספרדיות נענשות זו אחר זו על הפרת חוקי ה"פייר פליי", הסכומים שמקבלות הקבוצות האנגליות מהסכם השידור החדש, ביחד עם הכנסות גוברות של מרצ'נדייז, מובילים למצב בו הקבוצות האנגליות יכולות לרכוש יותר שחקנים ביותר כסף. מגמה זו צפויה לגבור בשנים הקרובות, ואולי תוביל לשינוי בעליונות הספרדית על הכדורגל האירופי בעשור האחרון. אולי גם לא.
