עשור לאחר ההישג הכי גדול בתולדות הנבחרת הרוסית פוסט-ברה"מ והיום כבר אי אפשר להאמין שזו אותה נבחרת. למען האמת, זו באמת לא אותה הנבחרת. כוכבי הטורניר ההוא כבר לא כאן.
ספק גדול אם נבחרת רוסיה הייתה מעפילה למונדיאל 2018 לולא הייתה מקבלת את אירוח הטורניר. כסף גדול נשפך על הענף הזה, משכורות השחקנים בליגה הרוסית שמנות מאוד, אבל התוצאות בשטח רחוקות מלהניח את הדעת.
ב-2007 הכל נראה אחרת. רוסיה גברה על אנגליה במוקדמות המונדיאל והצליחה לסיים במקום השני בבית שגם אנחנו השתתפנו בו ולהעפיל ליורו 2008. אומנם בטורניר עצמו ההתחלה הייתה גרועה – היא נמחצה על ידי ספרד – אבל בהמשך ניצחה את יוון ושבדיה והעפילה לרבע גמר הטורניר. אז הגיע המשחק המטורף מול הולנד, שבסופו הנבחרת הרוסית ניצחה והעפילה לחצי גמר היורו כשבשורותיה כיכבו שחקנים כמו אנדריי ארשבין, רומן פאבליוצ'נקו, אלכסנדר קרז'אקוב, יורי ז'ירקוב וקונסטנטין זיריאנוב, שחקנים שכיכבו במדי זניט. אותה אחת שזכתה באותה שנה בגביע אופ"א ובסופרקאפ האירופי.
השנה צסק"א מוסקבה הייתה קרובה לסנסציה בליגה האירופית אחרי שגברה על ליון והעפילה לשמינית הגמר, אבל ארסנל האנגלית עצרה אותה. בצסק"א משחק אחד השחקנים היותר מבטיחים בליגה הרוסית ורבים תלו בו תקוות לקראת המונדיאל – אלכסנדר גולובין. גולובין היה אחד המצטיינים העונה בליגה הרוסית, אבל בזמן שבצסק"א הוא מככב, בנבחרת הוא לא מצליח להביא לידי ביטוי את היכולת מהמועדון. אולי ההתעניינות של יובנטוס בו תגרום לו לבלוט, אבל לא בטוח ששחקן אחד יכול לסחוב נבחרת שלמה.
כך גם עם כוכבים אחרים בליגה: פיודור סמולוב הוא מלך השערים של הליגה הרוסית העונה עם 15 שערים, אבל בנבחרת הוא הבקיע שער אחד בלבד השנה ונראה שאינו מצליח להסתנכרן עם הקישור בכדי שיסייע לו ברחבת היריבה. ארטיום דזיובה, אף הוא חלוץ בנבחרת, הציג אמנם יכולת די פושרת בתחילת העונה, אבל מאז מעברו לארסנל טולה הוא מחורר שערים באופן סדרתי ואם חוזה ההשאלה שלו לא היה מסתיים הקיץ, הוא היה נשאר בטולה ולא חוזר לזניט, שם הוא יתקשה לשמור על קצב וכושר לצד כוכבים אחרים, מוכשרים ובעיקר יקרים ממנו בהרבה. בנבחרת, כמו סמולוב, הוא לא ממש מצליח, ולא כבש שער מאז 2016.
הנבחרת הרוסית השנה היא אחת האומללות בכדורגל העולמי, בטח בין אלו שישתתפו במונדיאל. על הנייר יש בה מספיק כישרון כדי לעבור את שלב הבתים ואפילו יותר רחוק, אבל משהו שם לא עובד. כל משחקי הידידות שלה השנה הסתיימו בשוויון או הפסד ובדירוג פיפ"א האחרון היא דורגה במקום השבעים, הדירוג הגרוע ביותר בתולדותיה. לא ברור על מי להפיל את רוב האשמה, המאמן או השחקנים, אבל כשהשחקנים שלך מתקשים לחבר ניצחון כבר 7 חודשים, כדאי לבצע בדק בית.
אם מדובר היה במשחקי ליגה, רוסיה הייתה מודחת לליגה השנייה והאוהדים היו נוטשים אותה. סביר להניח שאם רוסיה לא תנצח את מצרים וערב הסעודית בשלב הבתים עלולות לפרוץ מהומות של חוליגנים כפי שקרה במוסקבה במהלך במונדיאל 2002. רוסיה הוגרלה לבית שנחשב לבית החלש ביותר בטורניר יחד עם בלגיה, טוניסיה ויפן. על הנייר רוסיה הייתה צפויה לסיים במקום הראשון, ואחרי ניצחון 0-2 על תוניסיה במשחק הפתיחה הציפיות היו אף גבוהות יותר, אבל בהמשך הפסידה 0-1 ליפן ו-2-3 לבלגיה, והודחה מהטורניר. אפשר למצוא הרבה מאוד הקבלה בין המונדיאל הקרוב לאותו אחד שהתקיים ביפן וקוריאה הדרומית, בהבדל אחד — הפעם רוסיה מארחת.
אולי רוסיה תפתיע ותנצח את מצרים וערב הסעודית ואפילו תסיים בשוויון מול אורוגוואי ותעפיל לשלב הבא, אבל יותר משזה מציאותי זו בעיקר משאלת הלב של האוהדים הרוסיים ושל מנהלי ההתאחדות, שמקווים לאיזו סנסציה. ההיסטוריה של הנבחרת הרוסית במונדיאלים מאז פירוק ברה"מ מלמדת שזה לא יקרה, בטח לא בהרכב השחקנים ומבנה הנבחרת הנוכחיים.
רוסיה מקווה לפחות להישאר עם מחמאות על האירוח והארגון, כי ספק אם אלה יבואו מהצד הספורטיבי.
אבל מי יודע? אולי אני עוד עשוי להתבדות…
