אחרי הטורים של דרור נווה ושקד ברויר, חשבתי לשתף אתכם על רעיון שמתגלגל אצלי על נושא הפנדלים (כאילו שזה ישנה משהו…).

אתחיל בזה שאני שונא פנדלים. במונדיאל האחרון סגרתי את הטלוויזיה בכל פעם שהיו פנדלים – זה לא ספורט מבחינתי. בנוסף, למרות חיבתי לסיפור הרומנטי של נבחרת קרואטיה, חשבתי שנעשה צדק בכך שבגמר ניצחה הנבחרת שהגיעה דרך בראקט שלא כלל שום הכרעה בפנדלים את הנבחרת שבצד שלה בבראקט הוכרעו חמישה משבעת המשחקים בפנדלים. הרעיון שאני מציע אינו מבטל את הפנדלים, אלא מתגבר על אפקט לוואי מעצבן של הפנדלים – שיממון ההארכה.

צריך לדבר על זה שלרוב ההארכה במשחקי כדורגל היא ממש משעממת, במיוחד כשמדובר על נוק-אאוט במשחק בודד (גביע ונבחרות) ופחות במשחקי בית-חוץ (גביעי אירופה). לשתי הקבוצות אין כח לשחק. אם אחת מהן עדיפה, אז השניה מחכה לפנדלים ואם שתיהן שוות כוחות שתיהן עוברות למשחק זהיר בתקווה לגנוב גול. בדרום אמריקה כבר הבינו את זה ושם לא משחקים הארכות. במידה ויש שוויון אחרי 90 דקות הולכים ישר לפנדלים.

הרעיון שאני מציע הוא להשתמש בפנדלים כדי להעיר את ההארכה. המתווה הבסיסי הוא שחלק מהפנדלים נבעטים לפני סיום המשחק, אך נחשבים רק אם ההארכה מסתיימת בשוויון. מימוש בסיסי של הרעיון יכול להיות בצורה הבאה: במידה ו-90 דקות מסתיימות בשוויון, כל קבוצה בועטת שני פנדלים לפני תחילת ההארכה ועוד 2 פנדלים במחצית שבין חלקי ההארכה. במידה ומושגת הכרעה בהארכה, לפנדלים שנבעטו אין חשיבות. במקרה שהשיוויון נשמר, 4 הפנדלים שנבעטו עד עכשיו נחשבים וכל קבוצה בועטת 2 פנדלים נוספים. מי שמנצחת בסיכומם של 6 הפנדלים – מנצחת בהתמודדות.

שיטה זו יכולה לגרום לכך שההארכות לא יהיו כל כך שבלוניות. במידה ואחת הקבוצות תהיה ביתרון לאחר הפנדלים המוקדמים, הקבוצה השניה תצטרך לצאת מהעמדות ולתקוף. במידה והקבוצה האיכותית יותר היא המובילה, היא תנסה לנצל את היציאה של היריבה קדימה. במידה והקבוצה האיכותית בפיגור היא תנסה לתקוף בחמת-זעם. במידה ואין הכרעה בבעיטות הביניים, יתפתח משחק כמו שאנו מכירים היום.

ניתן לחלק את הפנדלים על הפסקות המשחק בצורות שונות – להוסיף בעיטות לחלק האחרון על מנת שיתרון שיושג בבעיטות המוקדמות יהיה פחות משמעותי וישאיר עדיפות להכרעה בשער "אמיתי". מתווה רדיקלי יכול להיות לחלק את הבעיטות כך – 1 לפני שהמשחק מתחיל, 1 במחצית, 1 אחרי 90 דקות (במקרה של שוויון), 1 במחצית של ההארכה והאחרונה לאחר סיום ההארכה. מתווה כזה יחייב מאמנים להערך לתסריטי משחק שונים בהתאם לתוצאות הבעיטות המוקדמות.

לסיום, בצורה זו אפשר להגיע למתווים עם מספר רב של בעיטות (8 או 10) בלי שהבעיטות יימתחו כמו מסטיק. כאשר ההכרעה היא במספר רב של בעיטות יש כבר משמעות לאיכות (גם בגלל שיש מקום לתקן החמצה מקרית וגם בגלל שצריך לאמן כמעט את כל הקבוצה לבעוט) וזה קצת יותר צודק. בנוסף, כאשר יש הרבה בעיטות, אפשר לשקול את הקונספט של "הענשת" קבוצה בהפחתת בעיטה בלי שזה יהיה משמעותי מדי. סיבות לעונש זה יכולות להיות העפלה מהמשחק הקודם בפנדלים (על מנת להמנע ממצב שבו קבוצה לוקחת טורניר כאשר היא עוברת את כל השלבים בפנדלים) או פרמטרים של פסיביות במשחק עצמו, למשל קרנות או צהובים.

מה אתם חושבים?