עשו את המעשה הנכון

הבועה סיפקה לנו שיעור נפלא במדעי הניהול ובפיתרון משברים והוכיחה שגם בעולם קפיטליסטי יש מקום לשיתוף פעולה עם ארגון סוציאליסטי.

זהו זה.
הבועה הסתיימה. הבועה התרוקנה.
שתי הקבוצות האחרונות, צוות השופטים האחרון, מעט העתונאים שנשארו לגמר, כל אנשי המלון והתחזוקה, ואפילו ואן-גאנדי ומארק ג'קסון, כולם הלכו הביתה, עם קונפטי צהוב-לבן בשיער, והרבה לברון בעיניים.

כמות הסיפורים המרגשים בבועה היתה כמעט אינסופית. דיוויס הוריד את הקוף מהכתפיים, לברון התקרב למייקל, באטלר השתיק את כולם, יוקיץ' עשה קסמים, ואפילו הווארד, שהלייקרס גירשו מהקבוצה לא מזמן, חזר אליה וזכה בתואר ראשון, עשור אחרי שהפסיק להיות רלוונטי.

אלא שהסיפור החשוב של הבועה אינו האליפות של לברון והלייקרס, או הקריסה של יאניס וקוואיי, כי אם העבודה של הקומישינר אדם סילבר. ושל כריס פול. ומישל רוברטס.
הבועה באורלנדו, שהיתה הצלחה מסחררת, היא תוצאה של שיתוף פעולה בין העולם הקפיטליסטי לעולם הסוציאליסטי, בין בעלי ההון לועד העובדים. שיתוף פעולה שבמקומות רבים נראה דימיוני וחסר סיכוי, הצליח בזכות מנהיגות נחושה, שידעה לשלב אינטרסים שונים למטרה משותפת.

כבר מהשבועות הראשונים של המגפה הבינו בהנהלת הליגה, שהם חייבים לצאת מהקופסא ולבנות פיתרון יוצא דופן שיאפשר לליגה להשלים את העונה הסדירה, ולהמשיך עד לפלייאוף ולסידרת גמר. זה לא שהם פעלו ממניעים חברתיים או מתוך רצון לתרום למצב הרוח של האומה והעולם. אדם סילבר והנהלת הליגה, שהמשכורות שלהם משולמות על ידי הקבוצות ובעליהן, ידעו שאם אין ליגה, אז אין טלוויזיה, אין פרסומות, אין מרצ'נדייז, אין כסף ומי יודע מה יהיה עתיד הליגה.
סילבר סגר את הליגה בתחילת חודש מרץ, מיד אחרי מקרה ההדבקה הראשון, של שחקן יוטה ג'אז, רודי גובר. החל מאותו יום הוא ניהל שיגרה קבועה של דיונים ושיחות מדי שבוע עם ארגון השחקנים, מנהלי הקבוצות ובעלי הקבוצות. במקביל הוא היה בקשר עם הנשיא טראמפ, רשויות הבריאות והקומישינרים של הליגות המקצועניות האחרות.

סילבר החליף את דיוויד שטרן לפני שש שנים ומהרגע הראשון בנה מערכת יחסים מצויינת עם כל הממשקים של הנהלת הליגה. הוא התייחס לשחקנים כאל שותפים עיסקיים, ושיתף את נציגיהם, כריס פול, נשיא ארגון השחקנים, ומישל רוברטס, מנכ"לית הארגון, במרבית ההחלטות החשובות, והראשונה והזכורה מכולן היא ההחלטה לחייב את דונלד סטרלינג למכור את הקליפרס, בעקבות הערות גזעניות שהשמיע. סילבר לא ידע שתגיע מגפה, אבל ידע שמתישהו יהיה משבר, וידע שאם הוא רוצה לצלוח אותו בשלום, הוא צריך לשמור על יחסים טובים עם השחקנים ועם הארגון שלהם.

ארגון השחקנים הוא בסופו של דבר ועד עובדים.
אמנם הוא מייצג עובדים שהם ברובם די עשירים ומפורסמים, ובנוסף לכך גם די חסרי תחליף, מאחר והם הטובים בתחומם בעולם, אולם הוא צריך גם לדאוג לתנאים של אותם שחקנים שחתומים על חוזים לעשרה ימים, ולדאוג לפנסיות ותנאי העסקה הוגנים לכל השחקנים, עשירים ועשירים פחות. מדובר בארגון שמודע לכוחו, ושידע בעבר להשבית את הליגה כדי להשיג את מטרותיו, ומצד שני מודע גם למגבלות כוחו, ומבין שאם לא תהיה ליגה, השחקנים יהיו בין הראשונים להיפגע.
אדם סילבר הבין שבעולם שבו כוחם של העובדים שלו הולך ועולה, עליו לשמור איתם על מערכת יחסים טובה, שקופה והוגנת, ובמקביל לשמור על אמונם של הבעלים, שאותם הוא מייצג, ושחלקם סבורים שהאינטרסים שלהם ושל השחקנים שונה, כמקובל בעולם העסקים, כפי שהם מכירים אותו. היכולת של סילבר לשמור על שני הצדדים מרוצים במשך שנים ובמהלך משבר הקורונה היא לא פחות מאומנות וירטואוזית.

אחרי שהנהלת הליגה גיבשה את פיתרון "הבועה", שכלל רק חלק מהקבוצות ותקופת הרצה לפני פתיחת הפלייאוף, סילבר השקיע מאמץ רב בשיכנוע השחקנים והבעלים שזהו הפיתרון האופטימלי ואולי אף היחיד להמשך הליגה. סילבר השתתף בשיחת וידאו מתוקשרת עם כל השחקנים בה הציג את הבועה, אבל את העבודה החשובה הוא עשה לפני כן ובשקט, כאשר שיתף את נציגי השחקנים בבניית התוכנית, וכך רתם את הנהגת ארגון השחקנים לטובת קידום הבועה. הוא לא הכריח אותם, אלא הלך יחד איתם.

סילבר הודה השבוע שבתחילת הדרך הוא התנגד לרעיון הבועה, אולם מנהל מצויין מאפשר לאנשים שלו חופש מחשבה וביטוי, ואחרי שסילבר השתכנע שהרעיון ישים הוא הלך עליו בכל הכח, ולא נתן לשום מכשול לעצור אותו. הוא ידע להכיל את העובדה ששחקנים ותיקים ומוערכים כמו אירווינג, אריזה ואייברי בראדלי סירבו להגיע, ולהתגבר על הפרות משמעת קטנות בתחילת הדרך.
הסיכון הגדול ביותר לשלמות הבועה הגיע כאשר שחקני מילווקי סירבו לעלות למגרש כמחאה על אלימות השלטונות, ובעקבותיהם הופסקו המשחקים לשלושה ימים. גם את המשבר הזה סילבר ידע להכיל וביחד עם ארגון השחקנים הוא גיבש דרכים למחאה והעברת מסרים בנוגע להתנגדות לאלימות, לשיוויון ולהגדלת אחוזי ההצבעה בבחירות הקרובות.

אדם סילבר סגר השבוע את הבועה והלך הביתה מרוצה. גם הוא יודע שמקומו בקורסי הניהול בכל האוניברסיטאות הנחשבות ובמדף ספרי הניהול מובטח. הבועה הצליחה בעיקר בזכות היכולת של סילבר לייצר שיתוף פעולה חסר תקדים בין בעלים ועובדים. גם אם תמצאו אלף ואחד הבדלים בין ועד העובדים של שחקני ה NBA לועד העובדים שלכם, בסופו של דבר מדובר בשני צדדים שקשה מאוד לחבר ביניהם, בוודאי במשבר שבו כולם מפסידים הרבה כסף, וגורם בדרך כלל לחוסר אמון הדדי.
דרך אגב, אני מקווה שהמשבר הזה, והפיתרון שיצרו סילבר ופול, הוכיח למי שפיקפק בנחיצות ארגון עובדים, למה צריך אותו.

התקווה האמיתית שלי היא שגם המנהיגים שלנו והבוסים שלנו יקחו דוגמא מאדם סילבר וכריס פול וילמדו איך פותרים משבר – ביחד. במעשה ולא בדיבורים.