ענף הכדורעף – שלולית בתוך עמק החולה שנקרא הספורט הישראלי

ענף הכדורעף בישראל (פעם ענף הכדור השלישי בישראל, היום כנראה הרביעי), יש אחד כזה, לא הרבה יודעים עליו ועל מה שקורה בו,

מצבו כמצב כל הספורט בארץ, אולי קצת גרוע יותר,

כאחד שיש לו נגיעה לענף, אני חושב שחשוב לנסות ולספר עליו, גם אם חלק מהדברים אינם מחמיאים, אין דרך אחרת לשינוי מלבד להסתכל לאמת בעיניים ולפעול לפתרון הבעיות.

הרבה מהדברים הבעייתים בענף זהים לבעיות הכלליות של הספורט הישראלי, אבל אולי דווקא בענף קטן יותר, יכול להיות יותר קל לשנות.

נתחיל מהסוף, בענף הכדורעף בעונת 2016/7 היו רק 8 קבוצות בליגת העל גברים ו- 8 קבוצות בליגת העל נשים (בעונת 2015/6 היו 10 קבוצות גברים ו- 8 קבוצות נשים).

אם ניקח את המינימום של 7 שחקנים שצריכים לשחק – 6 שחקני שישיה + 1 שחקן ליברו (שחקן הגנה בלבד) – נגיע ל- 56 שחקנים ושחקניות לכל ליגה.

נוריד בממוצע 14 שחקנים/יות זרים לכל ליגה שבד"כ מפוזרים ב- 6 הקבוצות הראשונות – סה"כ צריכים לפחות 42 שחקני ליגת על, וזה עוד מבלי להוסיף עוד 5 שחקני אימון לכל קבוצה.

42 שחקנים ושחקניות ליגת על איכותיים מאוכלוסיה של 8 מיליון איש – ואין!!!

למה אין? הנה כמה ראשי פרקים שכל אחד מהם יכול להיות פוסט ארוך בפני עצמו, ויכול להתאים לכל ענף אחר בישראל:

1. הקצאת משאבי האיגוד אינה נכונה – הרוב הולך לנבחרות במקום לתשתיות – הפוך גוטה הפוך. אי אפשר להשקיע בצמרת העץ ולצפות לפירות, אם אין לו בסיס ושורשים.
2. אין תכנון אסטרטגי ארוך טווח – בפוליטיקה הפנים ארגונית באיגוד, כל אחד דואג למועדון שלו, אין הכוונה ניהולית ומקצועית להובלה של הענף קדימה. הצבת יעדים, דרך, פיקוח ובקרה – משכך גם לא ניתן אף פעם להגדיר מהו כשלון או הצלחה, מצב מצויין למי שמעוניין בכך.
3. תשתיות מתקנים – בעיה כלל ארצית בספורט, באה לידי ביטוי גדול יותר בכדורעף. בכדורגל אפשר לשים 4-8 שערים, בכדורסל אתה יכול לראות בכל אולם לפעמים 4-8 סלים, בכדורעף בד"כ רשת אחת – כדורעף, גם להבדיל מכדורגל וכדורסל, אי אפשר לשחק בשכונה. אבל הבעיה היותר גדולה היא מס' האולמות, שעות האימון הפנויות, ואיכות המתקנים, רשת, כדורים, עזרי אימון. האקדמיה למצוינות בוינגייט ונבחרת ישראל – פסגת המקצוענות – מתאמנות עם רשת קרועה… בפעם האחרונה שיצא לי לראות.

   

4. תשתיות ילדים – נעקוף לרגע את הבעיה הכללית של הספורט בישראל על אחוז נמוך של ילדים שמשתתף בספורט, נכון להיום מתייחסים במועדונים לילדים, אולי בכל ענפי הספורט, כ"קופה רושמת" – תביאו הרבה ילדים לא משנה אם מוכשרים או לא, כי כל ילד זה עוד 200 ₪ בחודש לקופת המועדון. במיוחד בענף הכדורעף אין הפרדה אמיתית בין הספורט העממי למקצועי (מרבית הפעילות הייתה עד לא מזמן במסגרת בית ספרית חובבנית ולא במסגרת המועדון), ובגלל שענף הכדורעף קשה יותר ללמידה ומתחיל מגיל מאוחר יותר, רוב הילדים המוכשרים בוחרים בגיל צעיר יותר בענפים אחרים. אין תהליכי איתור מסודרים.
5. תשתיות מאמנים – בכל ענפי הספורט, מתייחסים לקבוצות הילדים כעניין כלכלי, ולכן ניתן לראות ברוב המקרים מאמן אחד על 14 ילדים בממוצע, איך אפשר להתקדם ככה? עד גיל 14 צריך לשים במינימום מאמן אחד לכל 6-8 ילדים, ומאמן שמתמחה באימון ילדים, אין דרך אחרת – 20% כשרון ו- 80% עבודה קשה מקצועית ונכונה. חלוקת משאבים נכונה, "קופה רושמת" כבר אמרנו. אין טיפוח של מאמנים ברמה הארצית – אסטרטגיה ארוכת טווח כבר אמרנו.
6. אקדמיה בוינגייט מול בתי ספר מול מועדונים – אין תיאום בין שלושת הגופים האלו, איכות מול כמות, מדיניות נכונה, שאיפה למקצוענות.
7. אין שיתוף ידע – פעם העליתי רעיון שמאמן הנבחרת, שהיה בעל שם, יעלה אימונים לאינטרנט שמאמנים צעירים יוכלו ללמוד, התשובה הייתה: "נראה לך שאת כל מה שאני יודע אני אשתף ככה בחינם??", התשובה של האיגוד הייתה צריכה להיות שזה חלק מהגדרת התפקיד שלו.
8. תשוקה ומקצועיות – חסרים באיגוד ובמועדונים מנהלים ברמה מקצועית גבוהה ועם תשוקה אמיתית לענף. חסרים שחקנים בעלי אופי של ספורטאים מקצוענים ותחרותיים.
9. שיווק – אין השקעה במועדונים ובעיקר באיגוד, כמתווה דרך, בשיווק הענף – רק כ- 15 שידורים בממוצע לשתי ליגות העל ביחד בעונה. רוב המשחקים מול אולמות ריקים. אתה לא שם, אתה לא קיים.

   

10. תקשורת – מזמן איבדה את תפקידה כגוף חשוב לקידום הספורט, גופי התקשורת מתנהלים כגוף מסחרי לכל דבר, לדוגמא: "עולם הרכב" זוכה לחשיפה גדולה יותר מכל ענפי הספורט האחרים שאינם כדורגל או כדורסל בעיקר בגלל סיבות מסחריות או אחרות לא רלבנטיות – כמה ילדים אתם מכירים שרוצים להיות נהגי מרוצים?
11. אסטרטגיה, הצבת יעדים, מעקב ובקרה – אין.
12. שחקנים פורשים בגיל צעיר ואינם מתייחסים במקצוענות לענף – במציאות של היום, ולאור הסכומים המגוכחים שמשלמים להם, קשה לבוא אליהם בטענות, עדיין צריכים להתפרנס. מנגד יש מי שיגיד, שספורטאי אמיתי לא נהיה ספורטאי בשביל הכסף. מן הסתם, נראה שזה שילוב של השניים.
13. צעירים צריכים לשחק לא לשבת על הספסל – מספר הצעירים שמקבלים דקות משחק במיוחד בקבוצות הצמרת דליל. המצטיינים בכל שכבת גיל צריכים להתאמן עם שכבת גיל מבוגרת יותר. נדרשים יותר משחקים ברמה גבוהה לשחקנים המצטיינים, בין עם בליגה בקבוצות גיל מבוגרות מהם או ביותר טורנירים בינלאומיים בנבחרות הצעירות.
14. טכנולוגיה ומעטפת – המצב במועדונים בכי רע – מאמן כושר, עוזר מאמן, עבודה עם וידאו, סטטיסטיקה מצולמת הן כולן מילים גסות. תקצוב והתמקצעות.

ואפשר היה להמשיך ולמנות עוד הרבה סעיפים.

בקיצור לכולם יש מספיק מה לעשות ומה לשפר – ממשלה, איגוד, מועדונים, מנהלים, מאמנים ושחקנים – אבל כנראה שבעוד עשר שנים אפשר יהיה לפרסם שוב את הפוסט הזה ורק לשנות את התאריך…