עם פתיחת מונדיאל מרשימה וצעד קטן מהעפלה לשמינית הגמר, הנבחרת הסנגלית מצליחה לשמח מדינה שלמה בתקופה לא פשוטה. זהו סיפור על מדינה עם היסטוריה כואבת שהפכה להיות דמוקרטיה משגשגת ונהנית מהנבחרת הכי שמחה מונדיאל.
בסנגל חולמים לשחזר את ההישג של הנבחרת ממונדיאל 2002, אז, במונדיאל הראשון שלה אי פעם, ניצחה במשחק הראשון את צרפת, אלופת העולם המכהנת והגיעה עד לרבע הגמר.
אחרי 16 שנים סנגל חזרה למונדיאל וכבר במשחק הפתיחה הזכירה את הנבחרת המלהיבה של 2002. אחרי הניצחון על פולין והתיקו עם יפן, הסנגלים קרובים לשמינית הגמר שם תחכה להם אנגליה או בלגיה, שיהוו מכשול כבד בדרך לשחזור ההישג מ-2002. אבל עם סיסה, הקפטן האגדי של הנבחרת ב-2002 על הקווים, הרוח הסנגלית חיה ואולי תספק ל-15.5 מיליון סנגלים עוד כמה רגעים של אושר.
סנגל הנמצאת בצפון מערב יבשת אפריקה ושוכנת לחופי האוקיאנוס האטלנטי, בעלת היסטוריה ארוכת שנים עם לא מעט כאב. שרידים מעידים על כך שכבר לפני 330,000 שנים חיו בני אדם במדינה. מאז הספיקו אותם בני אדם להתפזר בכל רחבי אפריקה, אבל סנגל נותרה כצומת מרכזית ולא במובן החיובי.
האי 'גורה' המרוחק כ-3.5 ק"מ מדקאר, בירת סנגל, היה לצומת מרכזית של סחר בעבדים במשך מאות שנים. כבר במאה ה-15 הגיעו ספינות פורטוגזיות שחנו באי. הפורטוגזים הקימו קולוניה בסנגל ובמשך כמעט 200 שנה נאבקו עם ההולנדים על השליטה באי עד ל-1677, אז השתלטה צרפת על המדינה והקימה שם קולוניה עד ל-1960.
הצרפתים הפכו את האי למרכז מסחר עבדים. נשים, ילדים וגברים אפריקאים נאספו מכל רחבי היבשת והובאו לאי. באי הוקם מתקן כליאה אליו נלקחו העבדים, שם עונו והיו מקבלים "חינוך" לקראת תפקידם העתידי. הכובשים הצרפתיים היכו עד זוב דם את העבדים האפריקאים, שברו את רוחם ורק אז היו מעלים אותם על ספינות שהובילו לעתיד קודר. הבניין בו אוכלסו, "בית העבדים" שזכה לכינוי בפי העבדים השבויים, "בית הדמעות", נשמר ומשמש כיום כאתר מורשת עולמי ומוזיאון למעשי הזוועה שהתחוללו שם.
הצרפתים מכרו עבדים להולנדים, לפורטוגזים, לבריטים ולכל מי שהיה כסף בכיסו. עבדים רבים נשלחו מהאי גורה אל ארה"ב. ספינות צרפתיות היו עושות את דרכן מהאי גורה אל ניו אורלינס, שהייתה מושבה צרפתית ושימשה כמרכז סחר עבדים ממנו פוזרו העבדים האפריקאים ברחבי ארה"ב. במשך מאות שנים מיליוני אפריקאים נעקרו ונחטפו מבתיהם, נלקחו לאי גורה, והועלו על ספינות בדרך לחיי עבדות מעבר לים.
הניצול הקולוניאלי התרחש לאורך כל התקופה בה צרפת שלטה בסנגל. גברים סנגלים גויסו לצבא הצרפתי ונשלחו לאזורי הקרב הקשים ביותר. במלחמת העולם הראשונה, אחד מכל שלושה גברים סנגלים שהיה בגיל גיוס, גויס לצבא כך שבסה"כ יותר מ-170,000 סנגלים גויסו לצבא הצרפתי. הפלוגות הסנגליות נלחמו במרוקו, טוניסיה וחלקן נשלחו אף להילחם באירופה. בסוף המלחמה כ-30,000 סנגלים מצאו את מותם בקרבות עבור צרפת.
במלחמת העולם השנייה הצרפתיים שלחו מאות ספינות עמוסות לוחמים מסנגל לכל רחבי אירופה. הסנגלים נשלחו בצבא הנאצי ובקרבות בהם השיגו הכרעה, ראש הממשלה הצרפתי, שארל דה-גול, דאג לשלוח פלוגות של צרפתים לבנים כדי שתמונת הניצחון תהיה של חייל צרפתי בעל גוון עור לבן. בסה"כ במהלך מלחה"ע השנייה נהרגו למעלה מ-25,000 חיילים סנגלים.
במהלך מלחמות העולם והשנים ביניהן, גויסו קרוב לחצי מיליון גברים סנגלים, אך ברגע שהסתיימה המלחמה נשלחו חזרה לאפריקה כל הלוחמים הסנגלים, ללא כל טיפול רפואי או פיצויים עבור השנים בהן נלחמו והקריבו את חייהם.
עתיד ירוק, צהוב, אדום
ב-1960 זכתה סנגל לעצמאות ולתפקיד הנשיא התמנה לאופולד סדאר סנגור, איש רוח סנגלי שחיבר בעצמו את ההמנון הלאומי.
מאז עצמאותה, סנגל היא המדינה הכי יציבה ודמוקרטית באפריקה. ב-1981 הנשיא סנגור החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים והעביר את תפקיד הנשיא לסגנו, עבדול דיוף. דיוף חיזק את קשריה הדיפלומטיים והכלכליים של המדינה והיה פעיל בולט של זכויות אדם. דיוף פינה את כיסא הנשיא בשנת 2000 לאחר שהפסיד בבחירות לעבדול וויד שכיהן בתפקיד עד 2012, אז נבחר מאקי סאל, נשיאה הנוכחי של סנגל. הדרך בה נמדדת הדמוקרטיה במערכת פוליטית היא לפי חילופי שלטון, סנגל נהנתה מ-3 פעמים בהן התחלף השלטון בדרך שלומנית ודמוקרטית ובכך מהווה את המדינה האפריקאית היחידה בעלת דמוקרטיה אמתית ויציבה. המדינה נהנית במשך שנים מיציבות פוליטית וביטחונית שאפשרו לה לסייע למדינות המצויות בקונפליקט, ע"י שליחת כוחות לשמירת שלום לקונגו, ליבריה וקוסובו.
16 שנה במדבר
סנגל ידעה תקופת שפל ארוכה ללא העפלה למונדיאל, סיסה שהוביל את הנבחרת ב-2002 כקפטן, מוביל אותה כיום על הקווים וממשיך את דרכו של מורו ורבו, ברונו מטסו. מטסו אימן את סדאן מהליגה השלישית בצרפת והיה זה שנתן לסיסה הצעיר הזדמנות בשלב בו הקריירה של סיסה הייתה על סף תהום. האמון השתלם למטסו וכאשר מונה למאמן סנגל הצעד הראשון שעשה היה להעניק את סרט הקפטן לסיסה.
סיסה אימן את הנבחרת האולימפית של סנגל בשנים 2013-2015 ומינויו לתפקיד המאמן הבוגרת גרם ללא מעט הרמת גבות לאור ניסיונו המועט. באותה תקופה הנבחרת הייתה בשפל, העפלה למונדיאל נראתה כמו חלום רחוק ובאליפות אפריקה ב-2015 הנבחרת הודחה בבושת פנים כבר בשלב הבתים. בהתאחדות הבינו שצריך זעזוע ולעשות מהלך קיצוני בדמות מינויו של סיסה.
סיסה בן 42 בלבד הוא המאמן הצעיר ביותר והשחור היחיד במונדיאל הנוכחי. כאשר נכנס לתפקיד ב-2015, הקיף את עצמו בצוות מקצועי שמורכב מחבריו לנבחרת של 2002. סיסה הנחיל מערכים חדשים, הנבחרת שהייתה רגילה לשחק במערך 4-3-3 או 4-2-3-1 שיחקה תחתיו עם שלושה קשרים אחוריים במערך של 3-5-2, אך השחקנים לא לגמרי הבינו את הדרישות ושיחקו במערך של 5-3-2. למרות הקשיים ביישום המערך, סיסה נהנה מתמיכה של השחקנים. בעוד בנבחרות אפריקאיות אחרות יש לא מעט בעיות משמעת, סיסה הצליח להחדיר משמעת בשחקניו לצד איחודם וגיבושם כקבוצה.
אפילו העיתונאים הסנגלים מפרגנים:
"יכולת לראות במהלך מוקדמות המונדיאל שבשום שלב לא היו הדלפות לתקשורת או סיפורים על דם רע בחדר ההלבשה, אפילו סדיו מאנה, בעודו היה פצוע, היה נוסע בזמן פגרת הנבחרות לסנגל לצפות במשחק הנבחרת"
"סיסה הוא דמות מפורסמת בסנגל, כולם רוצים להיות לידו אבל כשאתה פוגש אותו אתה מגלה בחור מגניב וצנוע שלא נותן להצלחה לעלות לו לראש"
סנגל צלחה את מוקדמות המונדיאל וסיימה במקום הראשון בבית שכלל את כף ורדה, דרום אפריקה ובורקינה פאסו ללא הפסד. מעבר למנהיגות של סיסה, מדובר על אחד הדורות המוכשרים שצמחו במדינה אפריקאית. הנבחרת נהנית מסגל שחקנים שמשחקים בליגות הבכירות באירופה כמו איטליה, אנגליה, גרמניה וצרפת. השמות הבולטים הם קאלידו קוליבאלי, בלמה של נאפולי, שמחזיק את מרכז ההגנה של הסנגלים. את האגף חורך קייטה באלדה, הקיצוני הנהדר שהבקיע 8 שערים ובישל עוד 5 ב-23 הופעות העונה בליגה במדי מונאקו והוא אחד השחקנים החשובים בהתקפה של הסנגלים לצידו של סאדיו מאנה, חלוצה של ליברפול והכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת והמדינה כולה.
ריקודים ומהומות
בסנגל בונים על הנבחרת שתרים את המורל הלאומי.המדינה ידעה לא מעט אירועים אלימים במהלך השנתיים האחרונות, במרץ 2017 משחק ידידות נגד חוף השנהב פוצץ בדקה ה-88 לאחר שהאוהדים פרצו למגרש והאירוע הסתיים עם עשרות פצועים. ביולי 2017 התרחשה טרגדיה במהלך גמר הגביע במדינה אז אוהדי הקבוצה המפסידה השליכו אבנים וכיסאות לעבר יציע האוהדים של היריבה. האוהדים ברחו ממטר האבנים וכתוצאה מהמהומה קרס חלק מהיציע וכ-8 אוהדים מצאו את מותם בעוד למעלה מ-60 נפצעו. המשטרה נאלצה להשתמש בירי חי וגז מדמיע כדי לפזר את ההמון ולאחר האירוע הטרגי הממשלה הודיע על עצירת כל אירועי הספורט במדינה עד אשר תתקיים חקירה.
השנה האחרונה עברה עם אירועים אלימים מחוץ לאצטדיוני הכדורגל. בעקבות הרצון של הנשיא להעלות את אחוז החסימה לקראת הבחירות בשנה הבאה, התקיימו מספר הפגנות אלימות ברחבי המדינה במהלכן נפצעו עשרות אזרחים. בחודש מאי האחרון התקיימה הפגנת סטודנטים בה הסטודנטים מחו על כך שלא קיבלו את כספי המענקים והמלגות שהובטחו להם מהמדינה. במהלך ההפגנה נפצעו 18 שוטרים ו-20 סטודנטים בעוד סטודנט אחד מצא את מותו.
בתקופה לא פשוטה, הנבחרת מעניקה לאזרחים משהו טוב להיאחז בו ולהיות מאוחדים סביבו. היא מעניקה השראה ותזכורת, לשמחת החיים והאושר הטהור שנעלמו בתקופה האחרונה. שחקני הנבחרת והצוות המקצועי נוהגים לרקוד בסיום המשחקים ובכל אימון, הם זזים מצד לצד ומוחאים כפיים כגוש אחד ובהרמוניה. בעוד הנבחרת מציגה כדורגל מלא תשוקה, המדינה כולה סופגת ממנה את החיבור והרעות שהשחקנים מציגים על הדשא ומחוצה לו.
סנגל, שלאורך מאות שנים הייתה מרכז לעבדים באפריקה, משמשת ב-60 שנים האחרונות דוגמא ומופת לשאר מדינות יבשת אפריקה. זה בא לידי ביטוי לא רק באיך דמוקרטיה צריכה להתנהל אבל בעיקר איך דתות, עמים, וקבוצות אתניות שונות יכולות לחיות יחד בשלום ובהרמוניה. הנבחרת הסנגלית ממשיכה את המסע הקסום שלה ולמרות שהיא לא תחזור עם הגביע הביתה, היא כבר השיגה את שלה, היא הצליחה לשמח ולאחד מדינה ויבשת אחת שלמה.
מלבד כתיבה באתר, גיא הקים את דף הפייסבוק המצוין למהכדורגל
