סופרבול 51 -בלוג חי

ניו אינגלנד פטריוטס נגד אטלנטה פאלקונס (רבע אחרי רבע) –

המנון:
כל הקלישאות והחלקים המוכרים בטקס השירה היו גם הפעם. מהדגלנים דרך הדגל הפרוס, הידיים על הלב, הסלסולים ומטוסי הקרב בסיום. מה שלא היה הפעם הוא כריעת הברך. בתחילת העונה הק"ב של סן פרנסיסקו, קולין קפרניק, כרע ברך בזמן ההימנון כמחאה על היחס והאלימות של הרשויות ובעיקר המשטרה כלפי השחורים. האקט הזה עורר הרבה רעש ושיח בציבור האמריקאי ונמשך לאורך מספר שבועות בהשתתפות לא מעט ספורטאים שחורים. דווקא על הבמה הגדולה ובשבוע המציין את התרבות השחורה בארה"ב, לא העז אף אחד מהשחקנים להביע מחאה כלשהי בדרך זו, למרות שלכולם ברור שלא היתה התקדמות בנושא בחודשים האחרונים ובודאי לאור זכייתו של טראמפ.
הקפיטליזם והכסף ניצחו בקרב הזה.

על כיסא:
אתם מדמיינים ראש ממשלה ישראלי שיעז להראות ככה? על כיסא גלגלים וחולה באירוע הגדול של השנה?
אין סיכוי שבעולם.
לג'ורג' בוש לא איכפת. עושים לו כבוד ומכבדים כך את הקהילה המבוגרת. לא סתם קוראים להם סניורים בארה"ב.

Credit to the Patriots official Facebook Page

בריידי:
נראה מאוד משוחרר ורגוע בטקס הפתיחה ואפילו היה היחיד ששר את ההמנון (כנראה שהאחרים לא מכירים את המילים), אבל מה זה המגפיים האדומים המוזרים הללו?
דרך אגב, גם למאט ראיין היו נעליים אדומות. מוזר.

רבע ראשון:
כל ההתקפות התחילו בעומק השטח ושתי הקבוצות לא הצליחו לייצר רצף יעיל של מהלכים. אטלנטה עשו עבודה לא רעה בריצה והפאטס במסירה, אבל מי שהכתיב את סדר היום היו שתי ההגנות שהגיעו שוב ושוב לק"ב ולא איפשרו מהלכים גדולים.
שישה סופרבולים אחרונים היו מאופסים בסיום הרבע הראשון וגם הפעם.
0 – 0

רבע שני:
שתי דקות הפרידו בין חטיפת הכדור לט"ד הראשון של אטלנטה, שבהן ההתקפה יצרה סידרה מדהימה של מהלכים בכיכובם של ג'ונס באויר ופרימן על הקרקע, שגם מסיים בריצה לאנדזון. זה ממש נראה משחק ילדים.
עוד שלוש דקות עוברות והפאלקונס פשוט דורסים את ההגנה בדרך לט"ד השני, הפעם באויר להופר.

בריידי ובליצ'ק מתחילים להיראות מודאגים וההתקפה שלהם הופכת חד ממדית. מסירות בלבד ובלי ריצה. למזלם ההגנה של אטלנטה עושה עבירה אחרי עבירה ומאפשרת להם להתקדם באיטיות ובעקביות.
האקסיומה אומרת שאתה לא עושה טעויות מול בריידי ויוצא מזה בזול. טעות!!!
ההגנה של אטלנטה, שאמרנו שתהיה המפתח, חוטפת שוב, הפעם מסירה של בריידי, שהופכת לט"ד בצד השני, למרות ניסיון ההצלה שלו. פעם ראשונה בפלייאוף שזה קורה לו.

בין המהלכים מראים את התבוסה של הפאטס בסופרבול לפני שלושים שנה מול שיקאגו, עם ההגנה הטובה בהיסטוריה ושחקן שקראו לו "המקרר". אז הם חטפו 46 נקודות ו 36 הפרש. יכול להיות שההיסטוריה חוזרת?

אטלנטה מובילה 3 – 21.

ליידי גאגא:
שירים גרועים אבל הופעה יותר מרשימה ומתוקתקת מההתקפה של אטלנטה. כלום לא היה חסר: ירידה מהשמיים, תלבושות מהממות, ריקודים קצביים (איזה תיאום. איך הם עושים את זה?), השתתפות של הקהל בתאורה, זיקוקי די נור מפה ועד יוסטון והרבה אש ואפילו סולו פסנתר עם מכנסיים קצרים ומגפיים נוצצים.
מדונה לא תצא מהבית שנה מרוב קנאה.

מתי ראיתם מופע זיקוקים מעל האיצטדיון בהפסקה? בד"כ זה בא בסוף, לא?

רבע שלישי:
ההתקפה של אטלנטה שוב דורסת את ההגנה של הפאטס, שמתמקדת בחוליו ג'ונס עם שמירות כפולות וקצת מזניחה את השאר וביחוד את גבריאל שעושה את עיקר הנזק. השיטה של בליצ'ק להתרכז בנשק העיקרי של היריב בינתיים לא עובדת ואפילו את העיפרון הוא כבר הוריד מהאוזן. יכול להיות שביל הרים ידיים כל כך מוקדם?

איך אפשר לדעת שהקבוצה שלך במצב גרוע?
כשהמגן שלך עושה עבירה שטותית במצב קריטי, כשהבועט המנוסה שלך מחטיא נקודה פשוטה וכשאת תרגילי היאוש אתה מתחיל כל כך מוקדם. זה היה המצב של הפאטס ברבע הזה. לפחות ההגנה עשתה עצירה בסוף הרבע והשאירה תקווה קלושה לנס.

אטלנטה מובילה 9 – 28.

רבע רביעי:
הסיבה היחידה שאני ובעצם כולם עדיין נשארים ערים היא האמונה חסרת ההיגיון שבריידי יכול עדיין לחולל נס. במחשבה שניה נס במהותו הוא חסר היגיון, אחרת הוא לא היה נס. תחשבו על זה.
בריידי אכן מתקרב לאנדזון של אטלנטה אבל ההגנה האדומה עוצרת אותו והמבט המיואש על הפנים שלו אומר הכל. לדעתי גם הוא כבר לא מאמין שאפשר. עכשיו הוא רק מחכה שהסיוט יגמר.

פתאום ההגנה שלו חוטפת כדור ועוף החול מתעורר, מוסר לאמנדולה לט"ד ומצמצם לפער של ט"ד אחד, בלבד, שש דקות לסיום.
היה שווה להישאר ער רק בשביל לראות את ג'יזל קופצת מאושרת ביציע. יש תקווה לזקן.

בפוטבול המומנטום מתחלף בשניה וכמו בהפסדים הקודמים של ניו אינגלנד גם הפעם זה קורה עם תפיסה דימיונית, כשג'ונס תופס כדור כשכל גופו בחוץ ורק העקב בתוך המגרש.
נגמר? מה פתאום, כי ההגנה של הפאטס עוצרת שוב את מאט ראיין ונותנת צ'אנס אחרון לבריידי, שצריך לעבור 91 יארד בשלוש דקות.

והוא מתחיל לעבוד. מסירה אחרי מסירה הוא משחיל ממש על הקשקש, כולל נס. אדלמן מציל כדור שכמעט נחטף ממנו, פוגע ברגל של מגן, קופץ לו לידיים, בורח לו ואז הוא תופס אותו שוב. אחת התפיסות הגדולות בהיסטוריה של הסופרבול. וזה ממשיך עד ט"ד של וויט. הפאטס מצליחים במהלך של שתי נקודות ומשווים דקה לסיום. הכל 28.

שום רשימת סופרלטיבים לא תצליח לתאר את הקאמבק הזה ואת המשחק.
יש עוד דקה וראיין מנסה להציל את האומה, אבל נכשל. נגמר תיקו.
הארכה ראשונה בהיסטוריה של הסופרבול.

הארכה:
הרולטה ממשיכה להסתובב בכיוון של הפאטס שזוכים בהטלת המטבע ומקבלים את הכדור בפתיחת ההארכה.
בריידי נמצא בזון וכל מסירה מגיעה ליעד ובחירת המהלכים שלהם מושלמת. אין שום מהלך ריצה, אבל ההגנה של אטלנטה לא מסוגלת לעצור את הפאטס.
הטאצ'דאון המנצח מגיע במהלך ריצה של וויט כשהכדור עובר את הקו במילימטר ורבע.

ניו אינגלנד מובילה פעם ראשונה במשחק ומנצחת 34 – 28.

סוף דבר:
בריידי נשבר ואולי אפילו בוכה.
הקאמבק הגדול ביותר.
המשחק הגדול ביותר.
בריידי הקוורטרבק הגדול מכולם, עם אליפות חמישית.
בליצ'ק המאמן הגדול מכולם, עם אליפות חמישית.

אטלנטה, הקבוצה והעיר, מקבעים את מקומם כלוזרים הגדולים מכולם.

השמש עולה, כל הבית מתעורר ואני הולך לישון. היה שווה.

וג'יזל? היא בטח עדיין עושה סלפי ביציע…

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח