בזמן שמקהלת הצבא שרה שיר הלל לאמריקה מאנינג נראה לי שליו ורגוע, כנראה שהגיל והניסיון עושים משהו.
כשליידי גאגא, באדום זועק בבגדים ובעפעפיים, שרה את ההימנון ניוטון הניע את ראשו במעין תפילה. מתרגש הילד?

רבע ראשון:
דנבר מתחילה נהדר ומאנינג דוהר קדימה בסדרת מסירות מוצלחת שמסתיימת בשער שדה.

התמונה של ניוטון מתפלל בעיניים עצומות לפני הדרייב הראשון שלו, מדהימה ומרגשת. זה לא עוזר לו והמהלך הראשון שלהם הוא גרוע. רמז לבאות?

ההגנות משתלטות על המשחק וזו של דנבר עושה עבודה טובה יותר עם הפלה של ניוטון וחטיפה שמביאה לטאצ'דאון.
קרוליינה בטריטוריה לא ידועה עבורה: פיגור של עשר נקודות. לחץ. לחץ.

רבע שני:
ניוטון מתחיל סופסוף לרוץ וזה מביא מיד תוצאות עם טאצ'דאון מהיר לכחולים.
ההגנה של קרוליינה מצילה אותם שוב ושוב אחרי איבודים וטעויות ובדיוק כשאני אומר לעצמי שמאנינג לא עושה טעויות, הוא עושה ומאבד כדור.
ההגנה של דנבר ממשיכה לכסח ולהפיל את ניוטון בדרך ליתרון 7-13 בהפסקה.

רבע שלישי:
הלילה יורד על קליפורניה והפנת'רס מחטיאים שער שדה. במשחק צמוד זה עלול להיות קריטי. מאנינג שוב מתחיל נפלא אבל מסתפק רק בשער שדה נוסף. גם זה עלול לא להספיק בסיום.
על כל מהלך כחול התקפי נהדר הלבנים עונים במהלך הגנתי והמומנטום מתהפך שוב ושוב. לא האמנתי שההגנה של דנבר תהיה כל כך טובה, אבל קרוליינה עדיין תקועה על שבע בסוף הרבע. ההגנה של דנבר מובילה בתשע.

רבע אחרון:
גם ההגנה הכחולה עושה נפלאות וחוטפת שוב. האם ההתקפה של קרוליינה תתעורר סופסוף? הם לא יודעים שהימרתי עליהם? כנראה שלא, כי הם מגרדים שער שדה ומצמצמים לשש.
ההגנות נהדרות. ניוטון מנסה ולא מצליח ומאנינג לא מנסה בכלל למסור, העיקר לא לאבד ולקוות שההגנה תחזיק אותם במשחק.
וזה מצליח עם עוד חטיפה.
ניוטון משום מה מוותר, לא קופץ על הכדור ועכשיו הוא על הברכיים, כמו מתפלל, ורק מסתכל על דנבר חוגגת.
מאנינג בקושי משחרר חיוך כשכולם מברכים אותו.
10-24 להגנה של דנבר (מברוק סתיו).
שחקן ההגנה וון מילר זוכה ב-MVP והופך את כד המיץ על המאמן.
משחק מרתק. לא קלאסיקה.

שורה תחתונה:
ההתקפה של קרוליינה לא הגיעה למשחק וניהול המשחק שלהם היה שמרני מדי ולא התאים למציאות.
אני מאמין שניוטון ילמד וישתפר מהניסיון הזה.
ההגנה של דנבר פשוט שחטה את שתי ההתקפות הכי טובות בליגה פעם אחר פעם. ניו אינגלנד לפני שבועיים ועכשיו קרוליינה.
פשוט ולעניין – זה מגיע להם.
ההימור הראשון של דנבר להביא את מאנינג לפני ארבע שנים וההימור השני להחזיר אותו להרכב אחרי הפציעה ולפני הפלייאוף השתלם בגדול.
דווקא במשחק שבו הוא עשה הכי פחות, מאנינג זכה בהכי הרבה.
התרגשתי בשבילו – קריירה ענקית וסיום מהוליווד (הסרט עליו הוא זוכה אוסקר בטוח).