נכתב על ידי יוסי באומס
בעונה שבה הרבה שמות גדולים הולכים לפרוש, הייתי רוצה לספר על הכוכב האמיתי, זה שבגללו אני כבר 10 שנים, קם באמצע הלילה, מדליק את הקומקום ויושב לראות את הליגה הטובה בעולם.
זה התחיל בחופשה משפחתית באילת, הגמר הפגיש בין מיאמי ודאלאס ואני מצאתי כוכב. הקלילות שבקליעה, לא משנה מי וכמה שומרים, פייד אווי וזה בפנים… קולע מכל מקום וכל זאת הרבה לפני קארי. הטור הזה מוקדש לשחקן שקיבל הכי פחות כבוד ב-NBA – דירק נוביצקי.
ב-1998 נוביצקי נבחר במקום התשיעי ע"י מילווקי, אבל הועבר בטרייד ישיר שנסגר עוד לפני כן לדאלאס וביחד עם נאש השניים ניסו להביא רוח חדשה לקבוצה. העונה התחילה בשביתה המפורסמת ולאחר מכן הגרמני העמיד מספרים רעים של 8.2 נקודות ו3.4 ריבאונדים ב-20 דקות למשחק. האוהדים לא אהבו את זה והעונה נגמרה במאזן שלילי של 31-19. בשנים הבאות המספרים עלו, הכוכבים מסביב נצצו (נאש ופינלי), אך עדיין הם לא היו יותר מקבוצת פלייאוף. ב-2004 סטיב נאש עזב לפיניקס וזכה ב-MVP שנתיים ברצף, אך הגרמני רק השתדרג ביכולות ולאט לאט הפך להיות האירופאי הגדול מכולם.
נחזור לחופשה ולגמר. 2 משחקים ראשונים גרמו לי להבין שאני חוזה בכוכב ולו רק בגלל השמירה לה זכה. אז אומנם הם הפסידו 4-2 אחרי שהובילו 2-0, אבל כאן הכל התחיל. את העונה הבאה דאלאס פתחו בסערה אותה סיימו עם 67 נצחונות ומקום ראשון במערב והגרמני זכה בתואר ה-MVP הראשון מאירופה. בפלייאוף הם גם השאירו חותם כקבוצה השניה שמפסידה בסיבוב הראשון כשהיא מדורגת במקום הראשון ומשחקת מול המקום השמיני…
שנה לאחר מכן, ג'ייסון קיד חוזר לקבוצה והפוטנציאל רק מתחזק, אך שוב הם עפים בסיבוב הראשון. לאט לאט נוספו חברים כמו קארון באטלר, שון מריון וטייסון צ'אנדלר כדי להרכיב מתמודדת אמיתית ובשנת 2010/11 זה הגיע. אחרי מאזן של 57 נצחונות ומקום שלישי במערב, הפלייאוף נפתח עם פורטלנד בסיבוב הראשון שעשתה צרות, אך נכנעה 4-2. בסיבוב השני קובי עם התואר הלך הביתה ב4-0 קליל, גמר המערב הביא את אוקלהומה (ווסטברוק, דוראנט, הארדן, איבקה ופרקינס) שהובסה ב-4-1 משכנע למדי ואז הגיע הגמר הגדול. מיאמי בלי שאקיל, אבל עם 2 שחקנים חדשים (בוש וההוא). זה היה קשה, כל משחק מחדש כולל משחק 4 – משחק השפעת הלא מפורסם. זה היה אולי הרגע הכי מתוק בחייו, לנצח במבחן הכי קשה שהיה לו דווקא אחרי כל ההפסדים וכל הביקורות. אז לחיי הכוכב הכי לא מוערך ב-NBA – דירק נוביצקי הגדול.
כתיבה מעולה מזווית מעניינת!
אחלה מאמר!