בוסניה לא ניצחה, זו ישראל שהפסידה

אז יומיים הנבחרת גרמה לנו לרחף מאושר, לאחר ניצחונות על רוסיה ופינלנד ופתאום בא ההפסד המעצבן הזה נגד הבוסנים.

חבל, כי הנבחרת פתחה מצוין עם הגנה מהודקת ומתפרצות קטלניות ואפילו הגיעה ליתרון של 16 הפרש על הבוסנים במהלך המשחק והיתה קרובה להבטיח את העליה לשלב הבא כבר בסיום המשחק, אבל הנבחרת נחלשה במהלך הרבע השלישי (מה שמסתמן כמו נקודת תורפה שחוזרת על עצמה), איבדה המון כדורים, לא סגרה מספיק טוב לריבאונד (כרגיל), החטיאה עונשין גם בדקות המכריעות  וסבלה מקבלת החלטות שגויה ברגעים הקריטיים של המשחק.

נקודות התרופה של הנבחרת הישראלית היו בריבאונד, באחוזים מהקו ובאיבודים.

הנבחרת איבדה 19 פעמים! קלעה 7/17 מהקו (קצת יותר מ40%) ואפשרה לבוסנים להוריד 19 כדורים חוזרים בהתקפה.

צריך לזכור שלריבאונד לא קופצים, סוגרים! זה עניין של מודעות ומחויבות וגם הגארדים צריכים לסגור לריבאונד!

תוסיפו לזה החטאה מכריעה של פישר מהקו, איבוד כדור קריטי של ליאור אליהו, שבמקום לשמור על הכדור ולסחוט את השעון בחר למסור בניסיון לקלוע, והכי חשוב אי עשיית עבירה כאשר הנבחרת ביתרון 3 כשעל השעון פחות מ5 שניות! עבירה של מקל, לימונד או כספי על קיקנוביץ' (שקלע שלשה וגרר את המשחק להערכה) וכנראה שהניצחון היה כחול לבן.

הטריו כספי, אליהו, מקל נראים מצוין כרגיל, יש למי ללכת ויש על מי לסמוך, גם יוגב אוחיון היה לא רע, אבל זה מרגיש שעומס הדקות מתחיל להשפיע על השלישייה. המאמן ארז אדלשטיין אולי היה צריך לחשוב על חלוקת דקות ולשתף יותר את שחקני הספסל שהיו יכולים לתרום יותר במשחק.

וכאן גם באה הביקורת שלי על פיב"א – באמת האליפות נהדרת – משחקים מרתקים, קבוצות טובות וחגיגת כדורסל גדולה, אבל היו צריכים לחשוב בפיב"א על פריסת המשחקים לתשעה ימים ולא לשישה, השחקנים לא רובוטים!

אם להודות על האמת, אני בטוח שאף אחד לא חלם לפני הטורניר שאנחנו נשחק על המקום השני נגד הפולנים בעוד יומיים, זה כבר מבורך. סך הכל לא סוף העולם ההפסד הזה, הדברים עדיין תלויים בנבחרת שעושה עד עכשיו טורניר ענק!

אני יודע שהנבחרת תעלה לשלב הבא… השאלה מי תהיה היריבה שלה מבית המוות.

אני עדיין מפנטז על ניצחון על טוני פארקר וחבריו….