אני? מנחוס?

אני מגדיר את עצמי כסוג של אוהד כורסא מתקדם. את רוב המשחקים אני רואה מסלון ביתי ומדי פעם, כשנחה עליי הרוח, אני מטריח את עצמי לאצטדיון לתפוס משחק. בממוצע אני הולך לארבעה-חמישה משחקים בשנה.

כל חיי ראיתי את עצמי כסוג של קמע. בדרך כלל כשאני הולך למשחק של הקבוצה שלי אנחנו מנצחים. במהלך השנים, יצא לי לחוות המון רגעי כדורגל ענקיים כאוהד ביציע. הייתי בר"ג כשקרענו את אוסטריה, הייתי בניצחונות הגדולים נגד חיפה והפועל בעונת האליפות של 2003, הייתי ברביעייה בדרבי, בחמישייה בדרבי, בשישייה בגמר הגביע. גם בשנתיים האחרונות, הפחות מוצלחות שלנו, תמיד ניצחנו במשחקים שנכחתי באצטדיון.

אפילו בכדורסל החזקתי במאזן אישי 0-10 ביד אליהו. הייתי מניה בטוחה. לשיא שלי הגעתי בפלזן ובמילאנו, משחקים בהם ניצחנו בניגוד לכל הסיכויים: המהפך נגד צסק"א בפיינל פור 2014 ("נס מילאנו השני") והקאמבק המדהים נגד פלזן בצ'כיה ב-2015 ("נס זהבי הראשון"). אחרי המשחקים האלה כבר הרגשתי סוג של מקובל ספורטיבי, כזה שביקור שלו באצטדיון הוא סגולה למזל והצלחה.

אך לא לעולם חוסן. השנה, משהו נסדק. המשחק הראשון אליו הלכתי השנה הוא משחק של קבוצת הכדורסל נגד אנאדולו אפס. היה זה רק חמישה ימים אחרי הניצחון הגדול על ריאל מדריד והקבוצה הייתה במומנטום מטורף. לקחתי את אשתי בפעם הראשונה להיכל והבטחתי לה חוויה יוצאת דופן. "זה משחק שההיכל יהיה מפוצץ וצפוי להיות ניצחון קל מול הקבוצה שבמקום האחרון" אמרתי לה. למרבה הפלא, הובסנו ב-20 הפרש.

אוקיי. תקלה חד פעמית, חשבתי לעצמי.

המשחק הבא אליו הלכתי היה משחק החוץ נגד בני יהודה בליגה. למשחק הזה הגענו אחרי רצף של ניצחונות מרשימים, כשבמחזור הקודם הצלחנו לסגור פער של 7 נקודות מב"ש ולהעפיל למקום הראשון לראשונה העונה. איך נגמר? תיקו 0 משמים וירידה למקום השני. לאחר המשחק הזה החלה לקנן בי התחושה – הייתכן שהפכתי ל….מנחוס?

למען הסר ספק, החלטתי לא ללכת למשחקים יותר, לפחות עד שתוסר עננת המנחוס מעליי. בינתיים נתנו הצגה מול ב"ש, שבנו למקום הראשון ובעזרת טונות של מזל צלחנו גם את עכו בעשרה שחקנים. במהלך השבוע לפני המשחק מול רעננה צלצל אליי חבר והציע לי שני כרטיסים חינם לתא פרטי למשחק נגד רעננה, כולל אירוח VIP  למשחק וארוחת שף מלאה. בין רגע שכחתי מכל ענייני המנחוס וקפצתי על ההזדמנות. שוב לקחתי את אשתי ("אוכל טוב בחינם? בטח") והבטחתי לה חוויית כדורגל יוצאת דופן. מול רעננה, הסברתי לה, אמור להיות ניצחון די קל. הסוף ידוע. עכשיו אני בטוח שאני הבעיה. גם למשחק נגד הפועל חיפה תכננתי ללכת, אך לאור התוצאות בנוכחותי השנה, הרגשתי שנכון יותר עבור הקבוצה אם אשאר בבית. לשמחתי זה עבד.

אז כרגע אנחנו במקום הראשון בטבלה ונראים במומנטום הכי טוב מבין הקבוצות המתמודדות על האליפות. למרות החשש, אני משער שבמהלך הפלייאוף ידגדג לי שוב לתפוס איזה משחק. אמנם הבאתי מזל רע עד כה, אבל אני בטוח שגם לנאחס יש פג תוקף. ואם זה לא יעבוד ובסוף לא ניקח אליפות בגללי, אני מבטיח לחבריי הצהובים לא ללכת למשחקים יותר. כלומר, עד העונה הבאה.
בכל זאת, הייתי במילאנו ובפלזן.