איזה כיף זה מחזור משחקים מלא? אפילו זכינו לראות איך מצליחים לקיים שישה משחקים ביום שבת אחד. הייתם מאמינים? כמעט פתחתי רדיו כדי לשמוע את השידור של שירים ושערים מ – 1996. זאת לא רק הנוסטלגיה שמדברת אלא היגיון בריא שמונע מאהבת המשחק ולא ממיקסום כמות הכסף שאפשר להשיג מהמוצר. טוב נו, אני חולה בנוסטלגיוס כרוניתוס.

הנה הן קושיות (נוסטלגיות) לסיכום המחזור (הנוכחי):

1. האם אפשר כבר לברך את אפרים צבי ושלום אביטן? – הגמלים מבירת הדרום ממשיכים בכושר הנהדר שלהם ורושמים את הניצחון החמישי שלהם בפלייאוף העליון, שמצטבר לשמונה ניצחונות רצופים וסך הכל השיגו מאז ההפסד למכבי ת"א 28 נקודות מתוך 30 אפשריות. לאחר סיבוב שני חלש יותר וטראומת הפציעה של מיגל ויטור, ב"ש חוזרת להיות הקבוצה האיכותית שראינו בסיבוב בראשון. הפרש שמונה הנקודות ממכבי ת"א, שבעצמה השיגה 28 נקודות מתוך 33 האחרונות, אמור להספיק לחניכיו של בכר כדי להבעיר בפעם השנייה ברציפות את טוטו טרנר. באר שבע, אפילו יותר מהעונה הקודמת, היא קבוצה. עמוקה, איכותית, יצירתית, מאומנת לעילא והדבר ששאר קבוצות הצמרת צריכות לחשוש ממנו הוא המשך תהליך ההתחזקות של האלופה המכהנת. ניב זריהן ודור אלו הם רק הסנוניות של באר שבע שבונה את עצמה גם לשנים הבאות ולא רק לעונה הבאה. בוודאי שיהיו גם שחקנים שיעזבו (גדיר, בראון), אך השלד הבריא והחזק יישאר ואף יתחזק יותר.
   אומר זאת שוב, לדעתי מאור בוזגלו יישאר בסופו של דבר. הפיתוי המקצועי בב"ש הרבה יותר גבוה מאשר כל קבוצה אחרת ובנוסף מאור מליקסון מתקשה להחזיק לאורך זמן ללא פציעות.

   

2. איך לפתע נפתח לו המאבק על ההשתתפות בגביע האינטרטוטו? – הכל בזכות המלאבסים המכבים, שהצליחו אפילו להפסיד לדקל הכי גבוה במזרח התיכון. לא ברור איך מכבי פ"ת הצליחה לסבך את עצמה בצורה כזאת. הזהרתי אותם עוד טרם פתיחת הפלייאוף שהם מתקשים בהשגת נקודות נגד הקבוצות שהעפילו לפלייאוף, אך בניגוד אליכם, הם כנראה לא קוראים את הטור. בכל מקרה, חוסר היכולת של הלוזונים להשיג נקודות בפלייאוף מעלות שאלות לגבי צוות האימון שהתגבש שם. אין ספק שלא משנה איך העונה הזאת תיגמר, היא תרשם כהצלחה למכבי פ"ת, אך אם היא לא תצליח להשלים את המשימה ולזכות בכרטיס לאירופה זה יהיה אחד הפיספוסים הגדולים בשנים האחרונות. שני המשחקים הקרובים נגד בית"ר וסכנין יקבעו האם העונה הזאת תיזכר כעונה הגדולה ביותר מאז הזכייה במקום השני (עם גיא לוזון) או סתם עוד עונה טובה.

   

3. איך נכנסו גם מכבי יפו ובית"ר ת"א לקלחת התחתית? – הנצחונות של אשקלון והפועל ת"א מסבכות גם את בני יהודה ומ.ס אשדוד. אמנם הפער שלהן מירידה הוא כרגע ארבע וחמש נקודות בהתאמה, אך בתום המחזור הקרוב הן יכולות למצוא את עצמן מתעוררות בכל לילה לסיוט ושמו משחקי יום שישי בצהריים. לזכותן עומד המשחק שיתקיים ב6.5 בין אשקלון להפועל ת"א, אך אם בני יהודה תתרכז יותר מדי בגמר הגביע ואשדוד תסתכל כל יום על קולקציית בגדי הים, יש סיכוי שאחת מהן תצטרך לתת יד להפועל כפ"ס. אמנם זאת מחווה רומנטית, אך סופה כואב.
4. כמה ערבים הבקיעו נגד הפועל טייבה? – מיד אחרי שראדי הבקיע את השער השלישי של ב"ש נגד סכנין חשבתי על כך שמדברים כל הזמן וללא הפסקה על שחקנים ערבים, שמבקיעים נגד בית"ר ירושלים וכמו שכבר הראתי באחד הטורים הקודמים זה קורה הרבה פחות ממה שנהוג לחשוב (חמישה ב – 31 מחזורים). למה אף אחד לא שאל אף פעם כמה שערים הבקיעו שאר שחקני המגזר נגד הקבוצה הערבית היחידה בליגת העל? אז אני אהיה אף אחד לרגע, אשאל וגם אשיב. שני שחקנים ערבים כבשו בסך הכל שלושה שערים העונה נגד סכנין. אחמד עאבד הבקיע שניים והשבוע התווסף מהראן ראדי לרשימה המצומצמת.
   מי שרוצה להסיק מסקנות מהנתונים הללו מוזמן.
   המסקנה שלי היא שכדאי להפסיק עם הספירות הללו.