השבוע נפתח בהידעת?
המילה תיקו היא למעשה ראשי תיבות של תשבי יתרץ קושיות ובעיות. בגמרא מוצג התיק"ו כמצב שבו לא מצליחים להגיע לפיתרון לגבי סוגיות שונות וההחלטה היא להמתין לאליהו הנביא (תשבי), כאשר יחזור לאחר ביאת המשיח, הוא זה שיפתור את המחלוקות (אם הוא לא יהיה שיכור מדי אחרי כל כוסות היין מפסח).
משחקי השבת הזו בליגת העל היו מרובי תיקו, כשאני אומר מרובי אני מתכוון שהתקיימו ארבעה משחקים וקיבלנו ארבע תוצאות שיוויון. 100% הצלחה. איזו שלמות! אה, לא. קצת פחות. באופן כללי לא היה אכפת לי שיהיו גם 16 תוצאות תיקו, אבל לפחות שהכדורגל יהיה כדורגל. המאמנים מפחדים להפסיד, אבל בכל קנה מידה תיקו יותר קרוב להפסד. מכאן אני קורא לשתי פעולות: הראשונה, להפסיק למנות משחקים ללא הפסד והשנייה היא חוק, שמצידי שינסו אותו על הליגה הישראלית כי יש פה יותר מדי משחקי תיקו (כפי שהראו ניצן ליבנה ואורן יוסיפוביץ 37.9% ממשחקי ליגת העל העונה הסתיימו בתיקו), חוק מעודד ניצחון, אם משחק הסתיים בשיוויון ישחקו הנערים לפנינו עוד 15 דקות. במידה והובקע שער הסתיים המשחק ואם לא הובקעו שערים כלל, אף קבוצה לא מקבלת נקודה. כמו הפסד. ואז נראה את כל אותם מאמנים מרוצי תיקו / לא הפסדנו משחקים בשביל לנצח.

יאללה כדורגל.

1. איתי שכטר – אחרי התקופה הנוראית במכבי חיפה, איתי שכטר עבר בינואר לפני שנה לבית"ר ירושלים והיה נראה כאילו הוא חוזר לעצמו, מבחינת התנועה במגרש, המעורבות במשחק ההתקפה וההצלחה הקבוצתית. היום, כשאנחנו נמצאים שנה מאז המעבר, ניתן לראות שאיתי שכטר אולי לא גרוע כמו שהוא היה בחיפה, אבל הוא לחלוטין לא "המציא את עצמו מחדש" או "חזר לעצמו". 30 משחקים הוא כבר שיחק במדי בית"ר בליגה והצליח לספק רק חמש נשיקות לרשת היריבה. זה לא מספיק, בטח לא עבור חלוץ ואפילו שכטר עצמו מודה שהוא לא מספק מספרים. אז מה קרה לחלוץ הנהדר שפירק את הגנות הליגה רק לפני שבע שנים? ובכן, קודם כל עברו שבע שנים. חוץ מזה כנראה שהרצון והשאיפה שלו להצליח בחו"ל (שוב ושוב ושוב) מנעו ממנו ליצור המשכיות של הצלחה בארץ. המקרה של שכטר הוא תמרור אזהרה לכל אותם שחקנים שחולמים על ליגות אירופה. ההחלטה לצאת לשם, היא הרבה יותר מכסף. הקבוצה, הליגה, סגנון המשחק, השחקנים מסביב, האופי האישי, הם מרכיבים לא פחות חשובים במחשבה האם לצאת לאירופה. לתשומת לב הקורא גידי קאניוק.

   

2. אברהם פאס – העובדה שהוא גדול ממני בשלוש שנים, יכולת הכיבוש במשחקים האחרונים (יותר שערים מיובל אבידור), השקט הנפשי בהגנה, המנהיגות, האחריות, האתלטיות ובעיקר העובדה שהכל נראה לו כל כך קל וכדי שזה ייראה כך הוא היה צריך לעבוד מאוד קשה. אברהם פאס הוא השחקן שאני הכי מעריץ בליגת העל. ככה שחקן כדורגל מתנהג, מתנהל, מתאמן ושואף למצוינות. כששחקני נוער וילדים מסתכלים על הכובשים והכוכבים, צריך להראות להם את התמונה של אברהם.
3. חיים סילבס – למרות פתיחת העונה הלא טובה של רעננה במחזורים האחרונים, חיים סילבס הצליח לייצב את הקבוצה ואפילו להשיג ניצחון מעולה על ב"ש, שהעלה את החבר'ה מאחוזה למקום השביעי. בעקבות התיקו עם מכבי חיפה והניצחון על ב"ש, שוב עולות התהיות לגבי מעבר של חיים סילבס לקבוצה קצת יותר גדולה מרעננה. אין ספק שחיים סילבס הוא מהמאמנים היותר טובים שיש לנו בליגה, אך כרגע הוא מאמן של טריק אחד, או סגנון משחק אחד – הסתגרות מאחור, הגנה חזקה, קישור מעובה (בן בנימין נפלא) והתקפה מוגבלת שמסתמכת כרגע בעיקר על מוחמד שכר (לפני זה קנגאווה וקודם לכן וואקמה). חיים סילבס חייב להראות שהוא יודע להראות משהו נוסף, לעשות שימושים נוספים בשחקנים שלו, לשלוט במשחקים, לשחק גם התקפי. אז, אולי נוכל לומר שיש לנו שני מאמנים ישראלים מצוינים ויצירתיים.

   

4. מכבי חיפה – "הערך עדיין נמצא בתהליך"…..

קושיות המחזור:
# ורמוט מרים ידיים כדי לא לחגוג. הוא שכח שהוא חצה את הכביש עוד לפני הדרבי?
# מישהו מכיר חייט טוב שיכול לחבר את המשפטים של בוני גינזבורג למשהו קוהרנטי?
# האם פעם הפועל חיפה תנצח בלי טעות שיפוט לטובתה?
# הסאגה עם הפועל ת"א תימשך עד המחזור ה–23?
# או אולי עד המחזור ה–26? היא בסך הכל ארבע נקודות מפליאוף עליון.
# יהונתן כהן אמר שהוא היה רוצה מיקרופון על יובל נעים במהלך משחק. אתה בטוח?!