משחקי כבוד: סיקור הקלאסיקו

// מאת נדב אשמיה

הקלאסיקו האחרון של אנדרס אינייסטה היה הכל חוץ ממשחק שכולו כבוד לשחקן הגדול הזה. בפועל זה היה קלאסיקו קצת מוזר. משחק מרובה עבירות, מריבות וטעויות שיפוט גורליות של השופט, הרננדס הרננדס, לשני הצדדים. בסופו, ברצלונה וריאל מדריד נפרדות בתיקו 2 עצבני.

סופר-קלאסיקו-תמונת-פרופיל

זה התחיל עוד הרבה לפני המשחק, עם עניין הפאסיו (מסדר כבוד) לאלופה הקטלאנית שבמדריד לא הסכימו להעמיד. הטענה של ריאל היתה שברצלונה לא עשתה לה פאסיו בקלאסיקו הראשון העונה לאחר שזכתה בגביע העולם למועדונים ובכך שברה את המסורת. בפועל, מה שביקשה ריאל מדריד אינו מסורת קבועה לעומת מסדר הכבוד לאלופת הליגה. לצורך העניין, גם ב-2016 לא הועמד פאסיו עבור ריאל אחרי הזכייה באותו גביע ממש, כלומר הטענה שלהם לשבירת המסורת על ידי ברצלונה אינה ממש מדוייקת.

קרלס פויול, אולי אחד מהספורטאים הגדולים שידעה היריבות בין שתי הקבוצות, אמר אחרי הפאסיו שערכה ברצלונה לריאל לאחר זכייתה של האחרונה באליפות ב-2008 ש"חלק מלהיות ספורטאים זו ההכרה שהיריב שלך טוב ממך". פויול פגע בול, הסירוב לערוך פאסיו לבארסה מוריד מעט לדעתי מגדולתה של ריאל מדריד הנוכחית. עם כל הכבוד ליריבות ארוכת השנים בין שני המועדונים, ריאל הייתה צריכה לכבד את המסורת, לכבד את ברצלונה ויותר מכל לכבד את עצמה ולגלות קצת רוח ספורטיבית.

לזה מצטרפת העובדה שהתאחדות הלה ליגה העבירה את הנפת גביע האליפות של בארסה למחזור האחרון ולא אפשרה לה להניף אותו כמקובל מחזור לאחר שהקבוצה זוכה רשמית באליפות, מה שהיה מביא להנפת הגביע לעיני שחקני ריאל מדריד.



המשחק עצמו שיקף במידה רבה את העצבים שהתחילו בהחלטה של ריאל וזאת של ההתאחדות הספרדית, הבלאנקוס רצו להנחיל הפסד ראשון העונה לבארסה בליגה ולהרוס בכך את חגיגות האליפות, בארסה, בעשרה שחקנים לאורך מחצית שלמה, רצו לשמר את רצף המשחקים ללא הפסד ואולי להמתיק את ההדחה הכואבת מליגת האלופות, בשבוע בו ריאל הבטיחה את מקומה בגמר בפעם השלישית ברציפות.

המשחק רק הלך והתחמם ככל שחלף לו הזמן. השופט רק הוסיף שמן למדורה עם טעויות נוראיות לכאן ולכאן. אדום שלא נשלף לבייל על דריכה מכוונת, העבירה של סוארס על וראן לפני הגול של מסי, צהוב שני לראמוס על אינספור עבירות והפנדל הברור על מרסלו.

כל הכאוס הזה השכיח לגמרי את העובדה שזהו הקלאסיקו האחרון של אנדרס אינייסטה, אחד מגדולי שחקני ספרד בכל הזמנים. אינייסטה אומנם חווה משחק חלש בסטנדרטים שלו אבל קיבל את הסטנדינג אוביישן המוצדק כשהוחלף חצי שעה לסיום. ברצלונה תיפרד ממנו באירוע גדול יותר בסיום העונה.



רגע השיא במשחק (שלא נוגע לעימותים פיזיים) היה מבחינתי היה השער של מסי, בעשרה שחקנים של בארסה, מסי שממשיך להגדיל את הפער כגדול כובשי ומבשלי הקלאסיקו בהיסטוריה, ניער את קאסמירו וראמוס, לא בדיוק קוטלי קנים, ובגאונות הטבעית שלו גילגל את הכדור בקלילות לפינה השמאלית של נבאס חסר האונים.
ואחרי הכל, אני סבור כי תיקו הוא תוצאה משקפת למשחק כזה, שתי הקבוצות לא הציגו כדורגל מושלם ועליונות על האחרת. אולי העובדה שהמשחק היה לפרוטוקול בלבד היא הסיבה המרכזית לכך.

מסי
Credit to "UEFA Champions League" Facebook page
Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח