זר שנכנס לב"ש בזמן כיבוש השער של מאריבור נגד הפועל ב"ש היה חושב שמדובר בעיר רפאים. כך ניתן לתאר את הפועל ב"ש. קבוצה של עיר עוד לפני שהיא קבוצה של מדינה. הפועל ב"ש מייצגת אזור, היא התשובה של הדרומיים למרכז העשיר והמתנשא ולכן הסטירה המצלצלת בדמות הדחתה של הפועל ב"ש במאריבור, גרמה לכל תושבי ב"ש, שעד כה הלכו על ענן, לחזור קצת לקרקע המציאות, להבין שלא הכל ורוד ועוד יש דרך לעשות. אבל לטווח הארוך זה רק יעזור לב"ש. אין לי ספק שכבר בשנה הבאה ברק בכר יסיק את המסקנות הנדרשות, ידאג להביא את הקבוצה בכושר טוב יותר ויחזק את הקבוצה במקומות הנכונים.
והיה גם משחק, משחק שהוכיח בעצם עד כמה הפועל ב"ש העלתה את רמת הציפיות של הקהל ממנה לעומת שנה שעברה, אך מראה מצד שני גם עד כמה הקבוצה הזו תלויה במשחק הגנה קבוצתי משובח ובשחקן שובר שיוויון נוסף, כמו שהיה בוזגלו בשנה שעברה.
ברק בכר עלה במערך זהיר של שלושה בלמים, אך ללא מיגל ויטור העוגן ההגנתי שלו והפעם, בניגוד לשנה שעברה, המערך הזה היה מוטעה מיסודו. בשנה שעברה ב"ש סמכה על הגנת הברזל שלה, הגנה שספגה פחות מחצי שער למשחק בממוצע והשנה משהו בה חורק – שיר צדק לא אותו שיר צדק, קורהוט פורש שטיח אדום בפני היריבים ובן ביטון עושה שגיאות של טירון. במצב עניינים כזה כשויטור לא משחק, אתה לא מסתמך על משחק הגנה, כי בכל משחק השנה, למעט פעם אחת, ספגת לפחות שער, בטח ובטח במשחק חוץ. בכר היה צריך לשחק בדיוק כפי שעשה נגד הונבד – להמר על התקפה. שער אחד בחוץ והמשימה של מאריבור היתה קשה בהרבה.
מאריבור היא קבוצה מאוד מוגבלת התקפית שמתקשה לכבוש שערים רבים, הפועל ב"ש, לעומת זאת, הבקיעה בכל משחק במסגרת הליגה האירופאית כולל בחוץ. ולכן ההימור של בכר היה צריך להיות על משחק ההתקפה ולא על משחק ההגנה. החסרון של הובאן, ששימש מעין שחקן שמאזן בין ההגנה להתקפה, הורגש וכך משחק אמצע המגרש של ב"ש פחות טוב ומגיעים נגד הקבוצה למצבים יחסית בקלות. נקודה שנייה שחשוב לשים עליה דגש היא הטעות בהבאת דן איינבינדר. איינבינדר הוא שחקן משלים נחמד, אבל שחקן קישור אחורי שאמור להוות מעין כח פיזי נוסף ביחד עם אוגו זו משימה שקצת גדולה עליו ולא נראה שיש לו את היכולות לעשות זאת. מכת הפציעות של ב"ש גם היא שיחקה תפקיד מהותי בקמפיין הנוכחי כאשר מחליפו של בוזגלו, איסאק קואנקה, שגדל בברסה ואף שיחק בשורותיה מספר עונות, היה אמור להיות התחליף ההולם לעזיבת בוזגלו, אך נפצע בקרסולו במהלך האימון מה שגרם לו להחמיץ את המשחק.
הפועל ב"ש של השנה נסמכה יותר מדי על וואקמה, בדיוק כמו שמכבי תל אביב בשעתו הייתה יותר מדי מוכוונת ערן זהבי. כיום ב"ש, שבעבר כוחה היה בקבוצתיות שלה, נסמכת על פעולות אישיות של וואקמה ומליקסון. בשנה שעברה כמות הכובשים והמבשלים של ב"ש הוכיחה עד כמה הקבוצה הזו מגוונת וקבוצתית, בעוד השנה מריבור פשוט סגרה את וואקמה ובכך ניטרלה את רוב האיומים של ב"ש. מסקנה נוספת שניתן להסיק מהמשחק היא שמלבד כמות הפציעות הבלתי הגיוניות שממנה סובלת הקבוצה, כושר המשחק אליו הגיעה הקבוצה השנה הרבה פחות טוב מזה של שנה שעברה וזו נקודה שצריך לתת עליה את הדעת כי על מנת להצליח באירופה, שחקני ב"ש צריכים להיות במיטבם.
יחד עם היכולת הלא מספקת צריך לומר גם דבר נוסף – להפועל ב"ש בשנה שעברה היה מזל. מזל שעזר לה להוציא תוצאה פנטסטית בסאות'המפטון מבישול של יובל שבתאי לבוזגלו. אותו מזל היה חסר בדקה ה- 89 במאריבור, כאשר וואקמה נגח כדור שכבר עשה דרכו פנימה כשהשוער הדף אותו בקצות האצבעות לקרן.
הפועל ב"ש לא הייתה מספיק טובה ולכן הגיעה לסיטואציה שבכלל לא הייתה צריכה להגיע אליה, של לרדוף אחרי מאריבור. אבל כל כשלון טומן בחובו גם הזדמנות וכעת ב"ש נמצאת במפעל שהיא ראויה לו הרבה יותר ברמתה הנוכחית. מפעל שיעזור לה לצבור עוד קצת נסיון ולבסס את שמה באירופה.
ביום ראשון מצפה לב"ש משוכה נוספת. הפעם בליגה הישראלית. מכבי חיפה בסמי עופר. השנה מכבי חיפה התחזקה מאוד והביאה מספר שחקנים בהחלט מרשימים על מנת לנסות ולהחזיר את חיפה להיות רלוונטית במאבק האליפות. ב"ש צריכה להוכיח שוב אופי ולהראות שהיא מסוגלת לעשות את הסוויץ' בראש, לשים את אכזבת הצ'מפיונס מאחור ולהתחיל את מסע ההגנה על תואר האליפות מחדש. מאחר ואין ספק שרק בזכות האליפויות ב"ש הגיעה לאן שהגיעה.
שתי הקבוצות מגיעות במומנטום לא טוב לאחר שלא ניצחו בשבוע שעבר יריבות נחותות מהן. מכבי חיפה הפסידה לבני יהודה, ב"ש בבית עשתה תיקו מול נתניה ונראתה רע, רע מאוד. המשחק מחר יוכרע על דבר אחד עיקרי – רצון! איזו קבוצה רוצה יותר להתאושש ומסוגלת לשים את הטראומות מאחוריה. מרכז ההגנה של ב"ש חייב להשתדרג ולהיות ממושמע יותר, קורהוט חייב לסגור את הצד שלו בצורה טובה יותר. יתרה מכך, ב"ש חייבת לגוון את המשחק שלה שלא יתבסס רק על וואקמה ועל כן הייתי משחק עם ראדי ,אוגו ובאמצע מיכאל אוחנה שיבנה את המשחק. בצד ימין מליקסון יצטרך לעשות גם הוא דברים טובים וכך לא תתמקד הגנת הירוקים רק על וואקמה. שחזור הגול מול מכבי תל אביב, בדאבל פס המדהים בין אוחנה למליקסון בשנה שעברה במשחק האליפות, רק מוכיח שלב"ש יש את היכולות, השאלה היא האם יש גם את הרצון ואת הכושר.
ועוד מילה על הצ'מפיונס. בטווח הקצר אולי נראה כי אי העפלה של הפועל ב"ש לצ'מפיונס זה עונש קשה מדי, עונש קשה לעיכול שכנראה יגדע, לפחות לעתיד הנראה לעין, את שאיפותיה של אלונה ברקת, הבעלים של הקבוצה, להגיע לצ'מפיונס. בעקבות שינוי השיטה, לגדולות יהיה קל הרבה יותר בשנה הבאה לשחק בינן לבין עצמן במעין ליגה שכל מהותה היא מגדל שן שבו גדולי השחקנים ישחקו בינם לבין עצמם.
אבל אלונה, כמו אלונה, מסמנת מטרה במטרה לכבוש. וכפי שכבשה את תואר הקבוצה הטובה ביותר בישראל מתחתית הליגה הלאומית, כך מתכננת אלונה להגיע גם לצ'מפיונס. "אם לא תחלום לא תגיע" זה המוטו של הגברת ברקת ומי אם לא מלכת המדבר תוכל להגשים אותו? יש מישהו שמוכן להמר נגדה?
