מחזור שביעי – קרית מוצקין בחוץ
כמה חיכיתי למשחק הזה, וכמה לא האמנתי שככה הוא ייגמר. להוציא את הדרבי, המשחק מול קריית מוצקין בחוץ היה המשחק שהכי ציפיתי לו ברגע שפורסם לוח המשחקים לעונה הנוכחית של הליגה הלאומית. בתור תושב קריית שמואל הסמוכה (הקריה שמכירים רק תושבי הקריות, וגם זה לא בטוח…) כמעט מגיל 0 ובתור שחקן שכונה ותיק שפוקד פעם בשבועיים לפחות את מגרש הקטרגל שמחוץ לאולם הכדורסל של קריית מוצקין, המשחק הזה הוא המשחק הכי קל"ב שיכול להיות עבורי על כל שלל ענפיה של מכבי חיפה, והאפשרות ללכת למשחק של הקבוצה שאני אוהד אשכרה ברגל, כמו באירופה, קסמה לי ממש.
והנה, הגיע היום.
דמיינתי לי בראש שישי שקט ורגוע שיתחיל בהליכה כיפית של רבע שעה לאולם וימשיך עם ניצחון יפה בכדורסל. כמובן שבסוף קמתי מאוחר, אמא שלי הקפיצה אותי ואיחרתי למשחק בכמה דקות. אירופה תחכה. אה, והפסדנו.
לא חשבתי שאגיד את זה אי פעם בימי חיי, אבל מכבי חיפה הפסידה לקריית מוצקין, ואחרי שבעה מחזורים אנחנו במאזן של 4-3, ועדיין מכבי חיפה לא חיברה שני ניצחונות רצופים העונה והייתה במאזן חיובי.
ולא רק אני זייפתי בכל הנוגע להגעה למשחק.
אחרי 3 רבעים טובים בהובלתו של דשילדס (24 נק' ב-3 הרבעים הראשונים), הרבע האחרון הידוע לשמצה במכבי חיפה לא פסח גם על הצהריים הגשומים במוצקין, וקבוצת התחתית המקומית, שפיגרה כל המשחק, ניצחה אותו בתוצאה המטורפת עבורה והמביכה עבור מכבי 31-9, ורשמה ניצחון יוקרתי מבחינתה על מכבי חיפה, שכמו שלצערי ציינתי בטור פתיחת המסע, תלך לדעתי לעונה קשה של דשדוש בליגה הלאומית ולא לעונת טיול בליגה ועלייה קלילה כפי שחשבו בכמה כלי תקשורת.
מאמן הקבוצה, ברק פלג, לקח אחריות על ההפסד והאשים את עצמו בקבלת החלטות גרועה ומתן קרדיט לשחקנים שאולי לא היו ראויים לכך, אבל אני מציע זווית אחרת להפסד למוצקין:
הייתי וכתבתי על ארבעה משחקים העונה מתוך שבעה.
בארבעתם הפסדנו, בשלושה הנותרים ניצחנו.
אולי הגיע הזמן שלי להניח את המקלדת ולהתפטר?!
נתראה בטור הבא, בתקווה לימים יפים וירוקים יותר.
