טור זה מתאר אירועים דמיוניים, וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.
***
ליד בייל ישב מיגל חואן טורס (נכנה אותו מח"ט לצורך הנוחות), איש עסקים מקסיקני מפוקפק. במשך שנים הוא רוכש קבוצות כדורגל, נכשל בניהולן ומוכר אותן במחיר הפסד. תחת בעלותו אתלטיקו מדריד הפכה לקבוצת תחתית, דורטמונד ירדה לליגה השנייה וסמפדוריה התפרקה. הוא מכר את הקבוצות רק לאחר מחאות קשות של הקהלים. בנוסף ישב שנתיים בכלא השוויצרי על מעשי שחיתות.
"אתה לא יכול לעשות את זה, רוג'ר! אתה יודע מי האיש הזה?", זעקתי לעברו. הוא השיב שאין לו ברירה. "150 מיליון פאונד זה מחיר טוב, ואין לי כבר כוח לנהל. אני בטוח שמיגל השתנה". טורס האזין לשיחה והביט בי בזעם. כך התחיל הקשר בינינו ברגל שמאל.
בקיץ 2038 אריות אירופה רכשו חלק מהשחקנים הראשיים שלנו משום שהעפלנו לליגת האלופות. בינג נמכר לריאל מדריד, רובר עבר ליובנטוס וטאסבסקי לברצלונה. בנוסף רוברטסון פרש מכדורגל, וכדי לחפות על כל האבדות הביא המח"ט כמה שחקנים אלמוניים ממקסיקו. העונה הקשה בחיי עמדה לצאת לדרך. לפחות בורוכוב ואסיין חזרו.
העונה נפתחה עם תבוסה מזעזעת של 5-0 לבולטון, תיקו עם ווסט ברומיץ' והפסד לבלקפול. ניצחונות על צ'לסי ואברטון מביאים קצת שקט לפני פגרת השזרוע. ייצוב ההגנה נמשך עם תיקו מאופס מול אסטון וילה ותוצאה זהה עם סוונסי. בצ'מפיונס התחלנו את המסע עם הפסד 2-0 בקאמפ נואו לברצלונה. תיקו מאכזב מול לסטר והדחה מפתיעה מול קבוצת ליג 1 בגביע הליגה הרגיזו את בעל הבית שהזמין אותי לשיחת הבהרה. בייל לא עשה זאת מעולם גם בזמנים קשים. ניצחונות בית על וויגאן ובנפיקה מעידים שהשיחה עבדה.
השתלבותו המחודשת של בורוכוב בקבוצה שימחה אותי במיוחד. הוא כבש את שער הליגה ה-5 העונה בתיקו מול פורטסמות' והוסיף צמד בניצחון על מנצ'סטר יונייטד. לאכזבתי, אסיין טרם כבש העונה ונדמה היה עדיין חלוד מאז שהחלים מהפציעה. לקראת המשחק מול מונקו המח"ט מבקש שאספסל אותו, אך נענה בשלילה. השבתי שאינני מוכן לקבל התערבות מצדו בניהול המשחק. הוא עיקם את האף ושתק. הפסדנו בנסיכות ואחרי כן גם באנפילד מול ליברפול ולפני פגרת נבחרות סיימנו בתיקו עם טוטנהאם.
חזרנו מהפגרה עם 3 הפסדים: ארסנל, מונקו וסאות'המפטון. לאחר מכן תיקו 1-1 מול לידס הוכיח כמה כשרוני ואגואיסט בו"ז היה הקשר המקסיקני חואקין פריירה שהגיע בקיץ. הוא בישל לאסיין שער בכורה, אבל הרבה לאבד כדורים בדריבלים. אחד מהם הסתיים במתפרצת ושער שוויון. גם מול ברמינגהאם הוא איבד כדור שעלה בשער, אבל ואן ביורן כבש צמד והביא ניצחון. מול בארסה רשמנו תיקו 0-0 ואחר כך הפסד לווסטהאם. הסיבוב מסתיים בתיקו מול מנצ'סטר סיטי, הפסד מול בנפיקה וסיום דרכנו באירופה.
בסוף הסיבוב הראשון אנחנו עם 23 נקודות במקום ה-12, מאכזב ביחס לקבוצה שזה עתה הודחה מליגת האלופות.
***
ינואר מגיע והמח"ט עושה דבר בלתי יאומן – הוא מעמיד למכירה את ג'ון אסיין, יקיר הקהל הג'ורדי, להזכירכם. האוהדים פותחים במחאה ברשתות החברתיות ואליה מצטרפים השחקנים ועובדי המועדון. גם התקשורת סברה שמדובר בהחלטה רעה של טורס. כינסתי מסיבת עיתונאים בנושא ושחררתי איום מפורש לבעלים:
"If Essien is not removed from the transfer list by the end of the week, I'll resign as manager of Newcastle!"
לשמחת כולם הקרב הזה הסתיים בניצחון ובכניעת הבעלים ללחץ הקהל, אבל זה לא היה העימות האחרון. לקראת משחק הגביע מול שפילד וונסדיי מליג 2 הוא דורש ממני להוציא מההרכב את בורוכוב בטענה שהוא לא כישרוני מספיק (12 שערי ליגה, בטח לא כישרוני) ולהציב במקומו את סרחיו דוס סנטוס, עוד מקסיקני שהונחת בקבוצה בקיץ. כאשר עמדתי על שלי וסירבתי השיחה התדרדרה לצעקות הדדיות. נטשתי את המשרד שלו וסיננתי לעברו לבסוף: "אם אתה רוצה לאמן בעצמך, אתה מוזמן לפטר אותי."
הקבוצה הגיעה במצב מתוח למשחק ובורוכוב דאג להשתיק את הבוס הגדול עם צמד וכרטיס לשלב הבא. למרות זאת מפלס הלחץ מתחיל לעלות עם סדרת הפסדים לוויגאן, מנצ'סטר יונייטד וארסנל. ניצחון על לידס ותיקו מול אסטון וילה מחזירים קצת צבע ללחיים, אבל שוב סדרת הפסדים מקרבת אותנו לתחתית. לסטר, צ'לסי וסוונסי לא משאירות לנו נקודות וארסנל מעיפה אותנו מהגביע. חוסר היציבות נמשך עם תיקו טוטנהאם והפסד לווסטהאם, ופתאום אנחנו רק 4 נקודות מעל הקו האדום.
המצב משתפר עם ניצחון מפתיע על האלופה ליברפול ולאחר מכן 4-4 מטורף מול אברטון כאשר וויילס משווה בדקה ה-91 ומציל עבורנו נקודה. הפסד לווסט ברומיץ' מלחיץ קלות את המערכת, אבל ניצחון מפתיע על האלופה שבדרך מנצ'סטר סיטי וניצחון נוסף על בולטון מקרבים אותנו עוד להישארות.
במחזור ה-35 סיימנו בתיקו מול ברמינגהאם והבטחנו הישארות, הכי מאוחר בכל שנותיי בקבוצה. במהלך המשחק ביצע השוער דרקסלר טעות קשה שהובילה לשער ליריבה, אולם לזכותו יאמר שהוא שוער טוב עבורנו כבר שנים. לאחר המשחק דרש ממני המח"ט להוציא אותו מההרכב. אמנם שאר המשחקים יהיו לפרוטוקול בלבד, אבל בשל העיקרון שוב סירבתי להיענות לדרישתו. הפעם הוא השתולל מכעס. נמאסו עלי הניסיונות שלו להשפיע על החלטות מקצועיות, ולכן הודעתי לו שאתפטר מתפקידי בסוף העונה.
האוהדים, שאהבו אותי מאוד ותמכו בי עוד מתחילת דרכי במועדון, שלחו לי מכתבי תמיכה וביקשו שאחזור בי, אבל לא הייתי מסוגל להמשיך לעבוד תחת בעלים שלא מאפשר לי לנהל את הקבוצה כראות עיני. שאר המשחקים של העונה נגמרו בהפסד לפורטסמות', ניצחון על סאות'המפטון ותיקו ביתי במחזור הסיום מול בלקפול. לפני המשחק הקבוצה ערכה לכבודי טקס פרידה, בו קיבלתי חולצה ממוסגרת והזמינו אותי לשאת דברים. בין היתר אמרתי:
"Thank you for such a warm welcome in such a cold city…
From now on I'll always be a honorary Geordie…"
לאחר המשחק התקשיתי לעצור את הדמעות. אחרי כמה שניות של סטנדינג אוביישן השחקנים הניפו אותי באוויר והשתחוויתי בפני הקהל. כמה שהם אוהבים אותי, כמה שאני חייב להם את הקריירה שלי.
***
את העונה האחרונה סיימנו במקום ה-15 עם 43 נקודות, וזו העונה הכי גרועה שלי בקריירה. אני חושש לגורל הקבוצה, כי כולם יודעים מה קרה לקבוצות האחרות שעברו תחת ידיו של המח"ט. מה צופן עבורי העתיד? אין לדעת. בדבר אחד אני בטוח – אם לא אאמן במקום אחר, אני יודע איפה אהיה בכל שבת.
