למוד אכזבות של 7 שנים, החלטתי לעזור לכם, אוהדי מכבי חיפה שותפיי לרגשות ולשאר אוהדי הקבוצות בליגה, להכנס קצת לראש של האוהד החיפאי במהלך משחק ממוצע ולחוות ביחד איתי, בזמן אמת, את הרגשות שעוברים עליי תוך כדי המשחק.
באים עם ציפיות
אמנם העונה התחילה בשבוע שעבר, אבל מבחינתי העונה מתחילה היום. עצוב להגיד, אבל אנחנו עדיין לא בליגה של מכבי תל אביב. לעומת זאת, מ.ס. אשדוד, בבית, היא בהחלט קבוצה שחייבים לנצח אם רוצים שהעונה הזאת תלך לכיוונים חיוביים כלשהם.
ציפיות: לא פחות מנצחון ביתי, משכנע או לא – זה ממש לא משנה לי כרגע.
המשחק:
בתחילת המשחק לא קורה שום דבר, זה לא מונע מהקהל להתחרפן ולהתלהב מכל 2 פסים רצוף שמצליחים, טוב נו… גם את זה לא ראינו מזמן.
דקה 15' – מתחילים ערעורים של למה עשיתי את זה לעצמי.
הרי שום דבר בעצם לא השתנה, למה ציפיתי לתוצאות שונות? מה יש בכדורגל הזה ובמכבי חיפה שגרם לי לעזוב את אשתי יום לפני תחילת הלימודים עם ילד מפוצץ אנרגיות בשביל לראות את השיממון הזה?
דקה 20' – מצב מסוכן לאשדוד ואני כבר רואה את הכדור ברשת שלנו לפני שהם הגיעו לרחבה. תסביכים של כל השנים הקודמות חוזרים. לא כיף לי.
דקה 21' – מנדז'ק בועט כדור מסוכן לשער – אופריה. אני בטוח שפער של 3 נק' ממכבי תל אביב הוא לא רציני ואנחנו עדיין חזק בתמונת האליפות. מדמיין את גרשון וחיימוב רצים עם הדגל של מכבי חיפה מסביב למגרש בסוף העונה בחגיגות האליפות.
דקה 33' – רוטן מנסה להסביר טקטיקה לשחקנים שלו ואני תוהה אם הם מבינים מה הוא בעצם רוצה מהם, לא בקטע מזלזל, האיש פשוט לא ברור ועם תנועות ידיים מוגזמות. נותן לזה סיכוי של 1 ל 5.
מחצית – אופטימי (יש לי ברירה?), חיפה סגרה את המחצית טוב עם חצאי מצבים, אבל עם תחושה אופטימית. חלום הנצחון על אשדוד עדיין חי.
יש דיבורים טקטיים ביציע – ההוא צריך לשחק שם, ההוא צריך לשחק פה, אני בוהה בכולם ומנסה להתרכז במה שהם אומרים, אבל בפועל רץ לי בראש האם זה רק אני או שכולם השתגעו? גם אם מסי ישחק בחוד וראמוס יתקל כבלם זה לא יעזור, לא מדובר בבעיות פרסונליות, אלא משהו מובנה הרבה יותר בארגון. אולי אני טועה.
שנייה לפני תחילת המחצית השניה אני רק מתפלל שזה לא יהיה רייכרט זה שמנצח אותנו, יש גבול להתעללות.
מחצית 2
דקה 49' – גוווווווווווווווווווווווווווווווול!!! עוואד מבקיע! תחושת של אמרתי לכם מציפה אותי ואת היציע (למרות שבחיים לא אמרתי עליו מילה). ידעתי שהוא צריך לשחק! אם הוא היה משחק שנה שעברה היינו רצים לאליפות!! שיוויון נקודות עם מכבי תל אביב, זאת השנה שלנו!
דקה 55' – רייכרט נכנס. רק אומר.
דקה 65' + דקה 66' – החמצה לא הגיונית של וייסמן ואז של רוקאביצה, הראש מצטט את שליימה: "מי שלא כובש – סופג". למה משחק נגד אשדוד נהיה כל כך קשה להכרעה? איך נתמודד ברגעי האמת בפלייאוף בהתמודדות על האליפות עם מכבי תל אביב ביכולת הזאת?
דקה 79' – הזמן עובר, אשדוד קיבלה אדום, אני מתחיל להפנים שיש מצב שננצח פה, תוך כדי שאני מנחית את עצמי ואומר לעצמי שאשדוד לא קבוצה טובה בשום עמדה במגרש. מצד שני בעבר לא היינו מנצחים קבוצות כאלה, מצד שלישי אנחנו בשיוויון נקודות עם מכבי תל אביב ואליפות היא לא מילה גסה.
דקה 94' – גווווווווווול של וייסמן! אף קבוצה לא תעצור אותנו השנה
דקה 95' – ניצחנו! אושר לפתוח ככה משחק בית, זה לא הלך חלק כמו שרצינו, אבל זה קרה. יש על מה לבנות, יש הרבה דיבורים טקטיים ביציע וקצת רטינות על רוטן, אבל אני מבסוט. זה כאילו הם לא היו איתי ביציע ב 7 השנים האחרונות.
סיכום:
אחרי שהאופריה נרגעת, ניצחנו בסה"כ את אשדוד, קבוצה שככל הנראה תאבק על הירידה. וניצחנו רק 2-0. הראש אומר להסתפק בזה. כרגע צריך לאגור נצחונות, מצד שני רדיו חיפה אומר שזה בזיון והיינו צריכים לנצח 4-0.
אני יוצא קצת מבולבל מהמשחק הזה, אבל אופטימי בסה"כ.
הצמרת עדיין בזווית העין, אף מאמן לא מועמד לפיטורים וסוף סוף שחקן שבעבר שבר כל שיא כיבושים בנוער (כמו כל חלוץ נוער של מכבי חיפה) כובש גם בבוגרים ומכבי תל אביב והפועל באר שבע עדיין בזווית העין.
בטח שמתם לב לרכבת הרים הרגשית שעברתי תוך המשחק וצחקתם עליי שאני מדבר על המובילות ועל האליפות, אבל זה התיק של להיות אוהד מכבי חיפה!
ברמה האישית – מחר הילד חוזר לגן, יש מצב שזה מוסיף לתחושת האופוריה.
