מה קרה לאתלטיק בילבאו?

בס"ד

לואיס פרננדז עלה לכותרות בספרד עוד לפני שאימן את נבחרת ישראל בכדורגל. הרבה לפני. במחצית השניה של שנות ה-90 אימן הצרפתי את אתלטיק בילבאו כשהמועדון שקל לחרוג ממנהגו ולהחתים שחקנים שאינם בסקים שלמים (הכוונה לשחקן שהוא וגם הוריו נולדו וחיו בחבל הבסקים). הכוונה הייתה להחריג רק שחקן אחד, בנחמין זראנדונה מוויאדוליד, שהוא במקרה גם כהה עור.

חלק מהחברים בהנהלה רצו להחתים את הקשר, חלק לא רצו ולאחר הצבעה נשללה זכותו לשחק במועדון. לואיס פרננדז רצה את השחקן וגם סיפר לו על המקרה. הסיבה הייתה צבע עורו של השחקן ודווקא לא מוצאו, שהוא באסקי רק בחלקו (אביו אנגולי). עברו קרוב ל-15 שנים עד ששחקן כהה עור ערך את הבכורה באתלטיק בילבאו. היה זה יונאס רמאיו, שהיה רק בן 16 כששיחק לראשונה בדקות האחרונות נגד סביליה בלה ליגה. כולם צפו לו עתיד מזהיר, אלא שהיום הוא חלק מהרוטציה הרחבה. של ג'ירונה.

אמנם גזענות היא חלק נכבד בתולדותיה של בילבאו (עוצמי העיניים יגידו "היבדלות רומנטית"), אך למרות ההישענות העיקשת על שחקנים ממוצא בסקי בלבד ולמרות שידעה לאורך קיומה עונות לא קלות, כמעט תמיד ידעה הקבוצה להעמיד סגלים מרשימים ולהגיע להצלחות. אתלטיק הוא המועדון היחיד מלבד 2 הגדולות שמעולם לא ירד ליגה. בתחילת עונת 2015 זכתה הקבוצה בסופר קאפ הספרדי ולאורך השנים הוציאה מתוכה שחקנים גדולים, החל מאיסמעיל אורסאיס וחוסבה אצ'בריה, וכלה באנדוני איראולה, אנדר הררה ופרננדו יורנטה. ב-2012 היא העפילה עד לגמר הליגה האירופאית תוך שהיא מדיחה בדרך את מנצ'סטר יונייטד ומפסידה בגמר 3-0 לאתלטיקו מדריד. מאזן התארים המקומיים של אתלטיק עומד על 8 אליפויות ו-23 גביעים. אין הרבה מועדונים בכלל ובספרד בפרט, שיכולים להתהדר ברזומה כזה.

גזענות וסגל כשרוני אינם המייצג היחיד של בילבאו; היא נשארה היחידה שלא פרסמה חברה מסחרית על חולצת המשחק שלה. מסוף 2008 גם זה השתנה, כאשר היו"ר החדש הבין שבעידן הכלכלי החדש המועדון לא ישרוד ללא ספונסר והעלה את ההצעה בישיבת ההנהלה. חלק מיושבי הדירקטוריון התנגדו להצעה, אך גם אלה שתמכו – והם היו הרוב – עשו את זה בעצב רב. אוהדים כעסו על המהלך וטענו שזה יוביל להתדרדרות נוספת, קרי – החתמת שחקנים שאינם בסקים במועדון, צעד שבקרב אוהדי הקבוצה נחשב ממש כחוק בל יעבור.

על אף, למרות ואולי בזכות כל אלה, מי יודע, נחלה הקבוצה עשור + נפלא. ב-2007 נשארה בילבאו בליגה בזכות נצחון במחזור הסיום, בשנתיים שלאחר מכן היא דורגה 11 ו-13 בהתאמה וב-2010 כבר סיימה שמינית. בין 2011-2017 היא סיימה רק פעם אחת מתחת למקום העשירי, כשבשיאה הגיעה למקום הרביעי ופעמיים למקום החמישי. במהלך השנים האלה היא הציגה לראווה כמה שחקנים נפלאים כמו אלה שהוזכרו למעלה וגם את איקר מוניאין ואוסקר דה מרקוס, שמשחקים בקבוצה הבוגרת של המועדון מאז 2010 ו-2009 בהתאמה. מוניאין אף רשם הופעה בנבחרת ספרד ב-2012. דה מרקוס כבש בשני מפגשי הנוקאאוט מול יונייטד ועזר להדיח אותה. ואז הגיעה העונה שעברה.

את עונת 2017 סיימה אתלטיק במאזן שערים 53-43 לזכות ובמקום ה-7. את העונה העוקבת היא סיימה במאזן שערים 49-41 לחובה ובמקום ה-16. מאזן זהה לעונת 2017 היה מציב אותה במקום ה-5, אך במקום זה היא נלחמה נגד הירידה ואף איבדה עניין בליגה כאשר הבטיחה את ההישארות הרבה לפני סוף העונה. במועדון רצו לתקן לקראת העונה הנוכחית, אך כנראה שהם עדיין תקועים ב-2015, אז ניצחה הקבוצה את ברצלונה בסופר קאפ הספרדי 4-0, אריץ אדוריס כבש שלושער והקבוצה הגיעה לרבע גמר הליגה האירופאית, שם הודחה רק מול הזוכה העתידית, סביליה.

מאז, המאמן ואלוורדה עזב לברצלונה והמועדון רק מתדרדר. שחקן העבר חוסה אנחל סיגאנדה נקרא להוביל את הספינה ב-2018, אך פתיחת עונה נוראית והדחה מוקדמת בגביע מול דפורטיבה פורמנטרה מהליגה השלישית הביאו לפיטוריו והחלפתו באדוארדו בריסו הארגנטינאי, שמכיר את הלה ליגה מימיו כשחקן בסלטה ויגו וכמאמן באותה סלטה ויגו ובסביליה. הבסקים קיוו שהוא יוכל להיות לבילבאו מה שדייגו סימאונה מהווה עבור אתלטיקו מדריד, אך תקוות לחוד ומציאות לחוד. אחרי 8 חודשים נוראיים בתפקיד ותוצאות לא מספקות, פיטר המועדון גם את בריסו, שניצח משחק אחד בלבד מתוך 15. הוא הוחלף במאמן קבוצת המילואים של המועדון, גאייסקה גריטאנו. בריסו, אגב, פוטר בדצמבר 2017 מסביליה, שבוע בלבד לאחר שחזר מניתוח להסרת גידול.

ראוי לציין שבאתלטיק בילבאו אימנו מרסלו ביילסה המוערך, חואקין קפארוס הוותיק וחאבייר קלמנטה, שגם אימן את הנבחרת הספרדית במשך 6 שנים. המועדון הבסקי יודע להחתים מאמנים טובים. אייטור קראנקה, שצמח במועדון, אימן את הנבחרת הספרדית U16 במשך שנתיים.

נכון לעכשיו, אתלטיק בילבאו נמצאת במאזן שערים של 25-18 לחובה, גרוע יותר מהעונה הקודמת. דווקא ההגנה שלה היא מהטובות בתחתית הליגה, אך בדרך כלל הקבוצות שיורדות הן אלה שכובשות פחות מהשאר. ובילבאו נמצאת בבעיה בתחום הזה. היא רק 2 נקודות מעל הקו האדום, בזכות נצחון במחזור האחרון על סלטה ויגו 2-1. אדוריס כבר בן 37 וכבש העונה 2 שערים בלבד. מוניאין ואינאקי וויליאמס (בעצמו שחקן כהה עור) מוליכים את טבלת הכובשים אצל הבסקים עם 5 שערים כל אחד. לוויליאמס יש גם 3 בישולים, כמו לראול גארסיה. זה לא מספיק. לא למועדון שרוצה להישאר בליגה ובוודאי לא למועדון ששואף להצליח לאורך זמן. 8 שחקנים בלבד כבשו עבור בילבאו העונה ואם המצב הזה לא ישתנה, ירידת ליגה ראשונה בתולדותיה היא אופציה ריאלית ביותר.

אבל אפשר למצוא אופטימיות זעירה וזהירה. מאז שפוטר בריסו סופרת הקבוצה כבר 4 נצחונות, 3 מתוכם בליגה ובסך הכל 6 משחקים ללא הפסד (מזכיר מועדון גדול באנגליה). לסלטה ויגו יש 11 שערי זכות יותר מבילבאו, אבל נקודה פחות וגם זה רק בזכות יאגו אספאס, לו יש 10 שערים ו-2 בישולים. ויגו היא יריבה ישירה בקרב ההישארות הזה וב-6 משחקי הליגה האחרונים שלה היא ניצחה רק פעם אחת והפסידה ב-4 מהם. גם מהגביע היא הודחה ונדמה שהיא בכיוון ההפוך מזה שאתלטיק בילבאו נמצאת בו. כרגע רק וֶסקָה נראית כמו יורדת בטוחה, כאשר בין ראיו שבמקום ה-19 לבין בטיס שבמקום ה-7 מפרידות 7 נקודות בלבד. ולנסיה, למשל, כבשה הכי מעט בליגה, רק 17 שערים, אבל ספגה גם רק 17 שערים ולא נראה סביר שהיא תילחם נגד הירידה. בילבאו, כל עוד לא הוכח אחרת, בהחלט נאבקת נגד הירידה ומי יודע, אולי דווקא גריטאנו, שקיבל לידיו את הקבוצה הבוגרת במצב של חוסר ברירה, ישחזר את ההצלחה של גוארדיולה וזידאן שעלו מקבוצות הבת של המועדון והביאו לו כבוד