מה אנחנו יודעים על חוקת הכדורגל #2 – נבדל

// מאת רותם זמורה

את הפרק הזה על חוק הנבדל התחלתי לכתוב ממש לאחר שפורסם הפרק הראשון – מבוא לחוקת הכדורגל, אבל מהר מאוד גיליתי שכמה שחוק הנבדל פשוט על הנייר, כך קשה לדבר עליו. אז אחרי דראפט ראשוני, שלא עמד בציפיות שלי, מחקתי הכל והתחלתי מחדש, אבל אותם דברים שהפילו את הניסיון הראשון, איימו להכריע גם את השני.

לאחר שמצאתי את עצמי אובד עצות, החלטתי לבלות את ערב חמישי שלי בשיחה עם בר אישתי, על חוקת הכדורגל. מה בחורה טובת לב כמו בר עשתה רע בחייה שהוביל אותה לבילוי פתיחת סופ"ש מהנה שכזה? התחתנה עם אוהד כדורגל שרוף, היא הפסידה, אבל אתם הרווחתם!

אז הנה לכם דיאלוג של חמישי בערב מבית משפחת זמורה, אנוכי הכותב יהיה א' ובר תהיה, איך לא, ב':

א' (נכנס לסלון בסערה): "אני צריך לדבר איתך על משהו חשוב בדחיפות!"

ב': "אתה הולך לעשות עכשיו משהו מטופש ולצחוק מעצמך?"

א': "כמעט, את זוכרת שכתבתי להזווית טור על המבוא לחוקת הכדורגל? אז עכשיו אני כותב על הנבדל ואני תקוע וצריך את עזרתך"

ב': "ובמה בדיוק אישתך, שכל היכרותה עם כדורגל מבוססת על משחקים של ליברפול שאני רואה איתך, יכולה לסייע לך בטור על חוק הנבדל?"

א': "זה בדיוק הקטע! במבוא לחוקה כתוב שהחוקים הם בשביל כל עולם הכדורגל, שחקנים, בעלים, אוהדים וגם צופים כמוך שרוצים פשוט להנות מהמשחק. כולם באים בחשבון בחוקה והיא צריכה להיות ברורה לכולם. למען האמת, את אפילו יכולה לתת זווית אחרת שלא הייתי מקבל משיחה עם אוהד אחר"

ב': "אוקיי, אז תתחיל"

עדיין א': "אז ככה, יש כל מיני סוגים של חוקים בכדורגל. יש חוקים שמהווים למעשה את הגדרת המשחק (לדוגמה חוק היד), יש חוקים שמטרתם היא לשמור על בריאות המשתתפים ועל רוח הספורט ויש גם חוקים, כמו חוק הנבדל, שמטרתם לדאוג שהכדורגל יהיה מהנה ואטרקטיבי, כפי שהוגדר בהקדמה ל'חוקי המשחק'.
דמייני כדורגל בלי נבדל, כל קבוצה תשאיר לפחות חלוץ אחד ברחבת היריב כדי שיוכל לקבל את הכדור בעמדת כיבוש מעולה. הקבוצה שמנגד, באופן טבעי, תשאיר לידו בלם, מה שיכריח בתורו את קישור הקבוצה לשחק בעמדה אחורית יותר. לא אפרט לך לאן זה הולך, נראה לי שהבנת. אנחנו נקבל כדורגל נסוג, הססני, והכי חשוב, לא מהנה ולא אטרקטיבי. את חוק הנבדל את מכירה נכון?"

ב': "ברור, אחרי שאכלת לי איתו את הראש. אם שחקן תוקף נמצא מאחורי קו ההגנה של היריב מקבל כדור, זה נבדל"

א': "בגדול זה נכון, בקטן יש הרבה דקויות לחוק. הדבר הראשון הוא שקיים הבדל בין עמדת נבדל, לבין עבירת נבדל. שחקן שנמצא בעמדת נבדל (שמוגדרת מאוד בבירור) לא מבצע שום דבר לא בסדר. עבירת נבדל, היא כבר סיפור קצת יותר מורכב."

החוק על הנייר:

שחקן נמצא בעמדת נבדל אם:

• השחקן נמצא בחצי המגרש של היריב וגם –  
• חלק כלשהו בגופו, למעט הידיים, נמצא קרוב יותר לשער היריב מהשחקן הלפני אחרון בקבוצה היריבה ומהכדור. 

שחקן לא בעמדת נבדל אם:

•  הוא נמצא באותו קו עם השחקן הלפני אחרון או עם שני השחקנים האחרונים.

לצרכי נוחות, מעתה שחקן הנמצא בעמדת נבדל ייקרא אינזאגי (שלפי המנג'ר האגדי אלכס פרגוסון, נולד בנבדל).

המצאות השחקן בעמדת נבדל אינה עבירה בפני עצמה. עבירת נבדל מתרחשת רק כאשר שחקן בקבוצתו של אינזאגי נוגע/משחק בכדור ואינזאגי משפיע על המהלך. שחקן נחשב כמשפיע על המהלך במקרים הבאים:

• אינזאגי נוגע בכדור.
• אינזאגי מפריע לשחקן יריב להגיע לכדור בין אם פיזית ובין אם על ידי הסתרת הכדור.
• אינזאגי עושה תנועה לכיוון הכדור שנמצא בקרבתו, שמטרתה באופן ברור היא לשחק בכדור ובכך משפיע על יכולתו של השחקן המגן לשחק בכדור. 

הסעיפים מעלה נכונים גם כאשר שחקן מקבוצתו של אינזאגי שיחק בכדור והכדור נהדף על ידי השוער או ניתז מ: קורת השער, המשקוף, השופט או משחקן יריב.

בעיות בחוק הנבדל:

ב': "אוקיי, החוק נשמע די ברור. חוץ מלהסביר את כל הדקויות שלו, למה אתה כותב עליו?"

א': "מה שקרה עם חוק הנבדל הוא פשוט מדהים. עד לפני כניסת שופט המסך (כן כן, עברתי לגרסה המעוברתת של ה-VAR) חוק הנבדל היה כנראה החוק הכי בעייתי לשיפוט, לפחות מבחינה טכנית. תחשבי שבן אדם, בשר ודם, צריך בעודו בתנועה, לעיתים אחרי 90 דקות של כדורגל, לראות בסנכרון גם את הרגע המדויק בו בוצעה המסירה וגם לראות האם יש נבדל, זה מטורף והיו לא מעט טעויות בעקבות הדרישה הזו (לדוגמה השער של כריסטאנו רונאלדו שקבע 3-2 לריאל על באיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות 16/17).

ואז הגיע שופט המסך… פתאום מהחוק הכי קשה לשיפוט, הנבדל הפך למשהו שמאוד קל לבדוק. לפחות במקרים בהם נכבש שער. יש אלגוריתמים שעושים 90% מהעבודה, מצלמות והילוך איטי, אבל משום מה, אנחנו עדיין לא מפסיקים להתווכח על הנבדל"

ב': "נו ברור, אתם תמיד מתווכחים על השופט, מה חדש? אפילו אמרת שזה כתוב בפתיח לחוקה. תמיד יהיו דיונים על השיפוט וזה חלק מהמשחק"

א': "נכון, אבל פה הדיון הוא קצת אחר. חוק הנבדל הוא חוק שכל המטרה שלו היא לתרום לאטרקטיביות של המשחק. הבעיה היא שעם כניסת שופט המסך, יש הרבה מאוד אנשים שמרגישים שהמתכונת הנוכחית פוגעת מאוד בהנאה מהמשחק."

ב': "אני מבינה שלחגוג שער בעידן שופט המסך זה לא כמו פעם, כמעט תמיד יש פחד שהוא ייפסל, אבל זה נכון בכלל לשימוש במערכת, לא רק לנבדל לא?"

א': "כן ולא. דבר ראשון, יד או עבירה זה משהו שאפשר לראות בדרך כלל תוך כדי המהלך ואפילו אם לא יודעים בוודאות מה הוחלט, בדרך כלל עוד לפני שהכדור פוגש ברשת, יודעים שהשער מוטל בספק. בנבדל, הרבה פעמים אף אחד לא שם לב אליו בכלל ופתאום מגלים נבדל של סנטימטר, עשרים שניות לפני השער עצמו. זה מטיל צל על חלק מאוד גדול מהשערים וזה באסה, אבל זה לא האישיו המרכזי.

הפגיעה העיקרית שאני ואנשים שדיברתי איתם על הנושא מרגישים, זה התסכול מלהסתכל על המסך ולראות סיטואציה שנראית כמו 'קו אחד' ואז פתאום מתחילים להוריד לך אנכים, לשרטט לך כל מיני קווים על המסך ולעשות שם חישובים מורכבים מאחורי הקלעים בשביל להראות לך שבית השחי של אחד השחקנים היה בסנטימטר נבדל לפי החישובים של המערכת. זה מתסכל ולגמרי גורם לי לתהות האם לזה התכוון המשורר כשניסח את החוק.

כדורגל משוחק על ידי בני אדם, לא על ידי מכונות, ולבני אדם אין את היכולת הפיזית לעמוד ברמת הדיוק (לכאורה) שאנחנו מקבלים משופט המסך. שערים נפסלים יום יום על נבדל שלא ניתן לראות בעין ולנו רק נשאר לסמוך על זה שהמערכת דייקה לרמת הסנטימטר. האם שחקן הגנה או התקפה יכול בכלל לתכנן קו נבדל לרמת הסנטימטר? האם הבלם שתפס את אינזאגי בסנטימטר נבדל הוא גאון או בסך הכל בר מזל?"

ב': "זה משנה בכלל? הרי בכדורגל גם ככה יש עניין של מזל"

א': "מבחינתי זה משנה. כל פעם שאני רואה את שופט המסך בודק מקרה של נבדל, אני מרגיש שהשחקן הכובש בוחר אדום, השחקן המגן בוחר בשחור והופ מסובבים את רולטת הנבדל ומה שיצא יצא. חוץ מזה שיש את הצל הטכני שמוטל על כל הסיפור.

חוץ מזה, זה לא רק אני. המון אנשים מתוסכלים מהשריקות האלה, החל מפרשנים בכירים כדוגמת גראהם סונס, שחקני עבר, מאמנים וגם נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין מתוסכל מהנושא הזה ובראיון על הנושא, מעבר לחוסר אהבתו הכללית לשופט המסך, הוא הוסיף ואמר כי "בימינו, אם האף שלך ארוך מידי, אתה בנבדל". מה שמזכיר לי שהולך להיות מעניין עם זלאטן ברנסנס שלו בליגה האיטלקית"

ב': "צל טכני? מה הסיפור"?

א': "לפי האתר של הפרמיירליג, המצלמות שאחראיות על הנבדל מצלמות בקצב של 50 פריימים לשניה. בחישוב גס, שחקן שרץ ב-30 קמ"ש, מכסה 833 סנטימטרים בשניה. 50 פריימים לשניה אומר שבין פריים לפריים השחקן יכול לעבור 16.6 סנטימטרים! גם אם יצלמו ב-200 פריימים עדיין יהיו 4 סנטימטרים בין פריים לפריים, זה משוגע לחלוטין! על זה תוסיפי את העובדה שבן אדם הוא מי שבוחר את הפריים המדויק בו בודקים את הנבדל, או למעשה באיזה פריים בדיוק בוצעה המסירה. בנוסף, בן אדם הוא גם מי שבוחר בדיוק את הפיקסל שממנו מורידים את האנך לבדוק את הנבדל. זו לא רמת הדיוק הדרושה בשביל להכריז על קביעה שהיא "Clear and obvious" שהיא הכרחית לשם התערבות של שופט המסך בהחלטת השופט.

את מבינה? פוסלים לנו שערים על נבדל של סנטימטר כשאין בכלל את הכלים אפילו טכנולוגית להגיע לרמת דיוק כזו. זה מתסכל כל כך"

ב': "אוקיי, אבל מה אפשר לעשות עם זה? הרי גם אם תיתן עוד 2-3 ס"מ יתרון לתוקף, זה עדיין יוכרע על סנטימטר בסופו של דבר, והאנכים והקווים שאתה לא אוהב חייבים להיות שם בכל מקרה כי רק ככה אתה יכול לשפוט סיטואציה תלת מימדית מתמונה דו מימדית. מה בתאכלס?"

א': "אז ככה, זה מאוד תלוי את מי את שואלת. אני אתן לך כמה זוויות שונות על הנושא ותגידי לי מה דעתך בסוף.

• הריאליסט מה הוא אומר? – נבדל זה נבדל, לפעמים זה לטובתך, לפעמים זה לרעתך, אבל מה שבטוח זה שההגדרה הברורה בחוק זה הדבר הכי טוב שיש. אני רוצה כמה שפחות מקום לפרשנות של השופט והמצב הנוכחי בסדר גמור. מה שנשאר לשפר זה את הטכנולוגיה מבחינת דיוק ומהירות קבלת החלטות. בחוק עצמו לא צריך לגעת.
• הרומנטיקן מה הוא אומר? – אני מבחינתי נגד שופט המסך, אבל כבר השלמתי עם הכניסה שלו לכדורגל. שיבדקו את המהלך בוידאו, אבל בלי קווים, בלי אנכים ובלי אלגוריתמים. רואים נבדל וודאי? יופי, תפסלו. לא בטוחים וצריכים לבדוק עם טכנולוגיה נוספת? לכו עם ההחלטה של השופט על המגרש.
• היצירתי מה הוא אומר? – וואו, יש לי מלא פתרונות! אפשר להגדיר נבדל רק לפי הנעליים ולא לפי כל חלק גוף שניתן לכבוש איתו, זה יהיה קל יותר לשיפוט ויותר הגיוני מבחינת המשחק עצמו. אפשר לקבוע זמן מקסימלי לבדיקת ואר, לדוגמה 20 שניות ואם לא ראו נבדל בפרק זמן הזה, לא מדובר בנבדל. אפשר בכלל להכניס סעיף לחוקה שנותן שיקול דעת לשופט, משהו בסגנון של "עבירת נבדל תשרק רק כאשר השחקן התוקף קיבל יתרון משמעותי בעקבות המצאותו בנבדל" או כל דבר בסגנון הזה. בכל מקרה צריך לשבור על זה את הראש ולמצוא פתרון הגיוני, לא ניתן להמשיך ככה.

אז מה אומרת? במי את תומכת?"

ב': "לא יודעת, אכלת לי כבר את הראש. בסך הכל נבדל. לפי מה שנראה, אין פתרון שירצה את כולם או אפילו את הרוב. עם מי אתה?"

א': "וואלה, לא יודע. אני לא מצליח למצוא את נוסחת הקסם שתרצה את כולם, אבל זה לא מרגיש לי כאילו אפשר להמשיך ככה, משהו צריך להשתנות.

אפרופו דברים שצריכים להשתנות, רוצה לשמוע את דעתי על חוק היד?"

ב': "די, כיסית את מכסת דיבורי הכדורגל שלך לשבוע זה, נסה שוב שבוע הבא".