בשעה טובה ובאופן רשמי, פגרת הקיץ נגמרה והליגות הגדולות חזרו לפעילות מלאה. הליגה הצרפתית והאנגלית כבר פתחו את העונה ובסוף השבוע הקרוב חוזרות הליגה האיטלקית, הגרמנית והספרדית. כמו בכל שנה, מתנהל הויכוח הבלתי פוסק, מהי הליגה הטובה בעולם?
דירוג הליגות של UEFA ממקם את הליגה הספרדית כטובה בעולם, בהפרש ניכר משאר הליגות. דירוג זה למעשה מתייחס אל ההישגים של הקבוצות במפעלים האירופאים, בחמש השנים האחרונות. מאז עונת 2013/2014, זכתה רק קבוצה אחת שלא משחקת בליגה הספרדית (מנצ'סטר יונייטד) באחד משני הגביעים האירופיים של UEFA . גם בשלבים מוקדמים יותר, הקבוצות הספרדיות הן הדומיננטיות באירופה: בארבע שנים האחרונות, הליגה הספרדית אחראית על 30% מהקבוצות שעלו לשלב שמונה האחרונות בליגת האלופות והליגה האירופית, ו-44% מהקבוצות בשלב חצי הגמר.
עם הצלחה אי אפשר להתווכח ואין ספק שהיום הקבוצות הספרדיות הן הטובות בעולם. אבל האם באמת אפשר לקבוע איזו ליגה טובה יותר, רק על פי המפגשים בין הקבוצות באירופה? בליגות הגדולות משחקים יותר מ-500 שחקנים ורובם כלל לא משחקים במפעלים האירופאים. אם משווים את כמות השחקנים שזומנו לטורנירים הבינלאומיים הגדולים מאז שנת 2006, אפשר לראות שפריסת השחקנים שונה בתכלית מדירוג הליגות הרשמי.
לקבוצות הקטנות יש חלק נכבד באיכות הליגה. בחלק מהליגות הגדולות נוצרו פערים כל כך גדולים, כך שקבוצות מאפשרות לעצמן לשחק בהרכב משני בחלק ממשחקי הליגה, כך שהשחקנים יוכלו לנוח ולשחק רק במשחקים החשובים. חובבי הפרמייר ליג מאמינים, שלמרות שנים חלשות באירופה, היא עדיין הליגה הטובה בעולם, בגלל האינטנסיביות הבלתי פוסקת ואיכות הקבוצות הקטנות. גראת' בייל, שחקן טוטנהאם בעבר וריאל מדריד בהווה, מסביר באתר ESPN בחודש מרץ 2017 על ההבדלים בין הליגה הספרדית לאנגלית: "בספרד, אם אנחנו מובילים מול יריבה מהחלק התחתון של הטבלה, אנחנו יכולים כבר במחצית להוריד את הרגל מהגז ולהוציא שחקנים, כדי שינוחו. באנגליה, אם תשחק רק 45 דקות, אין לך שום סיכוי לנצח. בספרד אנחנו לא צריכים את ה-110 אחוז אינטנסיביות לאורך כל 90 הדקות כמו בפרמייר ליג". (תורגם על ידי וואלה! ספורט)
לכן בדקתי לאיזו ליגה יש את קבוצות התחתית האיכותיות ביותר באירופה. הקביעה לא יכולה להיות חד משמעית ואי אפשר באמת לדעת היכן קבוצות יסיימו בטבלה אם הן יוצבו בליגה אחרת. אז יצרתי הרכבים שונים מהקבוצות שסיימו בחצי התחתון של הטבלה וקבעתי מדדים שונים, המשלבים את איכות השחקנים ואת את כושר המשחק מהעונה החולפת.
איך התבצעה בחירת השחקנים?
- ראשית, דאגתי לסנן שחקנים שלא היו חלק משמעותי מסגל הקבוצה בעונה שעברה והוצאתי ממאגר הנתונים את כל השחקנים ששיחקו פחות מ-25 משחקי ליגה.
- לאחר הסינון הראשוני, בדקתי בכל עמדה את שלושת השחקנים בעל הציון הגבוה ביותר באתר הסטטיסטיקות המתקדמות, WhoScored.
- מתוך שלושת השחקנים, נבחר השחקן בעל הערך הגבוה ביותר באתר Transfermarket.
- הכובש המצטיין בין כל קבוצות התחתית יופיע בהרכב, גם אם הוא לא עונה על אף קריטריון אחר.
הערות
- לא יופיעו בהרכב יותר משלושה שחקנים מאותה קבוצה.
- שחקן שעבר בחודש ינואר לקבוצה אחרת לא ייצא ממאגר הנותנים, אלא אם כן הוא הגיע מליגה אחרת.
- כל ההרכבים יוצבו במערך של 3-3-4.
איך נקבעת איכות הקבוצות ?
איכות ההרכבים נבדקת על פי חמישה מדדים שונים:
- ערך ההרכב באתר Transfermarket (40%)
- ציון ממוצע באתר WhoScored (20%)
- כמות הופעות בינלאומיות בשלוש שנים האחרונות (20%)
- איכות השוער: כמות ספיגות ומשחקים שהסתיימו ללא ספיגה (10%)
- כמות השערים של הכובש המצטיין (10%)
מקום חמישי – הליגה האיטלקית
למרות שבשנים האחרונות הכדורגל האיטלקי במגמת עלייה, קבוצות התחתית רק הולכות אחורה. לא פחות מחמש קבוצות סיימו עם למעלה מ-20 הפסדים ובראשותן פסקארה, שעברה את אחת העונות החלשות בתולדות הליגה האיטלקית וסיימה עם 18 נקודות בלבד (מספר הנקודות הנמוך ביותר בחמש הליגות הראשונות). מיעוט הכישרונות בכדורגל האיטלקי, הוא הסיבה העיקרית לפערים הגדולים בין הקבוצות. השחקן האיטלקי נהפך לשחקן משלים בסרייה א' (רק 37% מהשערים בליגה נכבשו על ידי שחקנים איטלקיים בעונה שעברה) וכמו בכל ליגה גדולה, השחקנים הזרים הם אלו שנותנים את הטון וכל כישרון צעיר שגדל בליגה נחטף מיד על ידי אחת מהגדולות.
בגלל החולשה היחסית של קבוצות אמצע הטבלה, לא מעט שחקנים עוברים לשחק מחוץ לאיטליה. שחקנים כמו ניקולה סנסונה, סטפנו אוקאקה וגרציאנו פלה, הבינו שהם לא יצליחו להתברג באחת מהקבוצות הגדולות באיטליה והשתלבו בצורה מרשימה למדי בליגה האנגלית והספרדית.
הקבוצות הקטנות באיטליה לא מרשימות, אך הן משמשות כקרקע פורייה לפיתוח שחקנים צעירים. כדורגלנים שגדלים בכדורגל האיטלקי, לומדים מטובי המאמנים בעולם ומפתחים סגנון המשחק בוגר ואחראי כבר מגיל צעיר, דבר שמושך מאוד את הקבוצות הבכירות באירופה וגורם לשחקנים הצעירים להתקדם במהרה.
מקום רביעי – הליגה הצרפתית
לליגה הצרפתית נוצר שם די רע בשנים האחרונות, בגלל השליטה הטוטאלית של פריז סן ז'רמן. יש האומרים שרמת המשחק בצרפת, קרובה יותר לליגה הפורטוגלית והרוסית, מאשר לליגות הגדולות. אך מדובר בליגה איכותית מאוד ועמוסה בכישרונות צעירים.
לפי המאמר של מכון המחקר CIES Football Observatory, האקדמיות בצרפת אחראיות לכמעט 300 שחקנים הנמנים בסגלי הקבוצות בחמש הליגות הראשונות. כל הקבוצות בליגה הצרפתית הראשונה, נהנות משלל שחקנים איכותיים והדבר אינו מקרי. בשנת 1988, החליטה ההתאחדות הכדורגל הצרפתית להקים אקדמיית כדורגל נפרדת, הנקראת קליירפונטיין(Clairefontaine) ומטרתה למצוא את טובי השחקנים בצרפת. האקדמיה הצרפתית בוחנת מדי שנה ילדים בני 13 בעלי אזרחות צרפתית, ודרך סדרת מבחנים מספר השחקנים מצטמצם ל-22 בלבד. אותם ילדים נמצאים תחת משמעת של תזונה ואימונים קפדניים, בהם הם לומדים על יסודות רבים של המשחק, כגון: שימוש ברגל החלשה, משחק מהיר, כדרור ותנועה ללא כדור. בנוסף, הם לומדים על פיזיולוגיה ועל הצד הפסיכולוגי והמנטלי של המשחק. אותם ילדים נמצאים בקליירפונטיין עד גיל 15 ומשם הם מוכנים וחופשיים לחפש קבוצת נוער אחרת בצרפת.
האקדמיה של קליירפונטיין נחשבת לאחת מהפרויקטים החשובים בכדורגל הצרפתי. בפחות מעשרים שנות קיום, האקדמיה של התאחדות הצרפתית פיתחה שחקנים כמו ניקולא אנלקה, לואיס סאהה, ויליאם גאלאס, בלז מטווידי, חאתם בן ערפה, קיליאן אמבפה ולא אחר מאשר תיירי הנרי. בשנים האחרונות, ישנה ביקורת על הדרך בה מתנהלת האקדמיה של ההתאחדות הכדורגל הצרפתי, הנחשבת למיושנת ואף הואשמה כאחת הסיבות לכישלון בזירה הבינלאומית של נבחרת צרפת בין השנים 2008-2012 . מאמן נבחרת צרפת לשעבר, ז'ראר הוייה, טוען שבחירת השחקנים בקליירפונטיין מתנהלת בצורה לא נכונה, בטענה שהם מחפשים את השחקנים הפיזיים ביותר במדינה, למרות שהדגש המנטלי גדל בשנים האחרונות.
עם זאת, קליירפונטיין שינתה את גישת האימונים וגרמה לשאר הקבוצות בצרפת להשקיע במחלקות הנוער שלהן. בהרכב של שחקני הביניים בליגה הצרפתית, גדלו לא פחות משמונה שחקנים באחת ממחלקות הנוער בצרפת. האיכותי מבניהם הוא ריאד בודבוז, השחקן בעל הציון הגבוה ביותר באתר WhoScored מבין כל השחקנים המופיעים במאמר.
בודבוז תמיד נחשב להבטחה גדולה והעונה הוא הצליח לתרגם את היכולת שלו למספרים. שחקנה של מונפלייה, היה אחראי על 20 שערים בעונה שעברה ועורר עניין אצל לא מעט קבוצות. לבסוף ריאל בטיס הצליחה להחתים את הקשר האלג'יראי המוכשר, תמורת סכום נמוך במיוחד של 7 מיליון יורו. לא ברור מדוע בודבוז בחר דווקא בבטיס, אבל אין ספק שהקבוצה מהעיר סביליה תהנה משחקן ברמה גבוה במיוחד.
מקום שלישי – הליגה הספרדית
הפתעה, הליגה הטובה בעולם ממוקמת רק במקום השלישי. הסיבה לכך, הם הפערים המקצועיים והכספיים שיש בין ברצלונה וריאל מדריד, לשאר הקבוצות בספרד. הפערים כל כך גדולים, שאפשר להתייחס אל שתי הגדולות בספרד ולשאר הליגה כאל שתי ליגות שונות.
להתאחדות לכדורגל המקומית, זה לא ממש מפריע. ספרד, שסובלת ממשבר כלכלי כבר כמעט עשור שלם, רואה את ההצלחה המסחרית של שתי אימפריות הכדורגל כרווח תיירותי אדיר, לכן לריאל ולברצלונה מוענקות זכויות שידור גדולות בהרבה משאר הקבוצות. בשנתיים האחרונות, הפערים הכספיים של זכויות השידור מצטמצמים, וגם קבוצות קטנות בלה ליגה יוכלו ליהנות משחקני רכש איכותיים, אמנם עדיין לא הגיע הכסף הגדול לקבוצות הקטנות ואולי טוב שכך. הכסף הקטן יחסית, גורם לקבוצות בספרד להסתפק בחומר המקומי. הקבוצות הספרדיות, בשונה ממדינות אחרות, מגדלות שחקנים שהיו חלק מקבוצות הנוער של ריאל וברצלונה (מלבד הקבוצות הבאסקיות, אבל מדובר בסיפור אחר לגמרי). הכח של שתי הגדולות בספרד מלבד הכסף הגדול, הוא הבלעדיות כמעט על כל השחקנים בספרד. לא מעט שחקנים בליגה הספרדית, חתומים על סעיף בחוזה המאפשר בעת הצורך לקבוצת האם של השחקן לרכוש אותו תמורת סכום סמלי, הסעיף הנ"ל נקרא Buy-Back. בשנים האחרונות, ריאל וברצלונה עשו לא מעט עסקות Buy-Back, כאשר המוכרים ביותר הם דני קרבחאל, דניס סוארס וג'רארד דאולופאו.
עסקאות Buy-Back משתלמות לשני הצדדים. מועדונים קטנים יכולים להחתים כישרונות גדולים בסכומים יחסית קטנים, ולאורך השנים מתפתחים שחקנים צעירים העוברים למועדונים הגדולים בספרד. דבר זה נחשב ליעיל הרבה יותר מעסקת השאלה רגילה, מכיוון שלקבוצות קטנות אין יותר מידי אינטרס להשביח שחקן צעיר שעוזב בסוף העונה תמורת רווח אפסי, לעומת עסקת Buy-Back, בה הקבוצות מקבלות גם תגמול כספי על השבחת השחקן. אולי קבוצות ליגת העל צריכות ללמוד מעט מהתנהלות הרכש בכדורגל הספרדי.
מקום שני – הליגה הגרמנית
את המקום השני והמכובד תופסת הבונדסליגה, הליגה בעלת ממוצע הקהל הגבוה ביותר באירופה. הליגה הגרמנית היא הליגה האיכותית ביותר באירופה, המושתתת על שחקנים מקומיים. לא בכדי הנבחרת הלאומית היא אלופת העולם, מחזיקת גביע הקונפדרציות ואלופת אירופה עד גיל 21. ההצלחה של הליגה הגרמנית ליצור כמות גבוהה של שחקני על נגרמת מכמה סיבות.
המודל העסקי
קודם כל, הקבוצה שייכת לאוהדים. זאת אומרת שכל קבוצה בבונדסליגה אחראית על 50% מבעלי המניות בקבוצה. הקהל הוא הקובע הבלעדי של עתיד הקבוצה וכך באופן טבעי, לכל קבוצה יש קהל אוהדים ענק שלא רק מרגיש מחובר לקבוצה, הוא באמת חלק ממנה. יתרה מכך, הסכומים בבונדסליגה לא איבדו שליטה כמו בשאר העולם. לא קיימים מיליארדרים בגרמניה עם חלום להנחית את פול פוגבה או את ניימאר, ההעדפה היא קודם כל להחתים שחקנים מהליגה הגרמנית או מהבונדסליגה השנייה.
יותר קטנים שווה יותר טובים
למרות כמות התושבים הגדולה שחיה בגרמניה, אין התפשרות על האיכות. בליגה הגרמנית הראשונה והשנייה יש 36 קבוצות (18 בכל ליגה) וכך נשמרת הרמה הגבוהה בקרב הקבוצות בליגה. סיבה נוספת לכמות הקבוצות הנמוכה, היא הפגרות הארוכות שיש בגרמניה במהלך השנה. הבונדסליגה פותחת את העונה אחרונה מכל כל הליגות באירופה (השנה הליגה נפתחת כל שאר הליגות הגדולות, מכווין שמדובר בשנה לפני מונדיאל) ועוברת פגרת חורף הנמשכת כחודש ימים. במידה והבונדסליגה הייתה גדולה יותר, הייתה נוצרת דחיסות של משחקים בזמן קצר מאוד.
שאר הליגות באירופה צריכות לדגול במודל הגרמני. השילוב של התנהלות מקצועית והתעלמות כמעט מוחלטת מהגלובליזציה המשתלטת על הכדורגל העולמי, הם למעשה הסוד הגדול של ההצלחה של הכדורגל הגרמני. ככל הנראה אף אחד לא יהיה מופתע, אם נראה את הנבחרת הגרמנית מניפה את גביע העולם גם ברוסיה.
מקום ראשון – הליגה האנגלית
את המקום הראשון תופסת הליגה האטרקטיבית והנצפית בעולם, הפרמייר ליג.
המיקום הגבוה של הליגה האנגלית לא מפתיע אף אחד, אין אף ליגה בעולם (חוץ מהליגה הסינית), בה שחקנים ברמתם של סיגורדסון, בנטקה, נגרדו ודפו, נאבקים נגד הירידה עד הרגע האחרון. הכסף מזכויות השידור, חוק המגביל החתמת זרים בינלאומיים בלבד, מענק עלייה בלתי נתפס המקבלות העולות מהצ'מפיונשיפ והשיווק הבינלאומי, הם הגורמים להפיכתה של הליגה האנגלית מעוד ליגה טובה לתאגיד ברמה עולמית. כמו שהגדיר בעבר ריאד מחרז: "הפרמייר ליג היא ה-NBA של הכדורגל".
אמנם צריך לומר, המיקום של הפרמייר ליג בכתבה הוא די שקרי. למעשה, האיכות הבלתי נגמרת בכל הקבוצות גם פוגעת בליגה האנגלית.
התהליך המתחרש באנגליה, נוגד את המתרחש בליגות נורמטיביות. הפרמייר ליג היא אחת ממפתחות השחקנים הגרועות בעולם. חוץ מסאות'המפטון, אף מועדון לא יסתכן ויגדל שחקנים צעירים, מהחשש שאולי יאבדו רלוונטיות במאבק האליפות או הפחד מירידת ליגה. כשיש כל כך הרבה כסף, הפתרון הקל והזמין ביותר הוא לרכוש כמה שיותר שחקנים. במידה ושחקן כמו סרחיו אסנסיו, היה אנגלי הוא היה מתייבש בספסל של ארסנל או יונייטד במקרה הטוב, או מושאל לקבוצה אחרת בצ'מפיונשיפ או בליג 1 במקרה הרע.
בנוסף, קבוצות קבוצות הפרמייר ליג לא מצליחות להנחית את השחקנים הכי טובים בעולם. אין ספק שהרמה הממוצעת של הקבוצות האנגליות היא הטובה בעולם, אבל הן מצליחות להחתים שחקנים טובים עד גבול מסוים. כוכבי ריאל, ברצלונה, יובנטוס, באיירן, דורטמונד ואפילו פ.ס.ז', לא מגיעים לפרמייר ליג. ואי אפשר לומר שהקבוצות האלה מבזבזות יותר כסף על שחקני רכש בשנים האחרונות, מאשר הקבוצות האנגליות, אלא שבליגות אחרות מתפתחים שחקנים טובים יותר והם מושכים עניין אצל הקבוצות הגדולות במדינתם. בפרמייר ליג דבר זה לא קיים, הקבוצות רוצות להצליח עכשיו ולכן הן מביאות שחקנים מהקבוצות הטובות, אבל לא הכי טובות, מליגה אחרת. פ.ס.ז' לא צריכה את אלכסנדר לקאזט, יובנטוס לא צריכה את אנטוניו רודיגר, באיירן מינכן לא צריכה את גרניט ג'אקה וריאל מדריד וברצלונה לא צריכות את אריק בייאי.
Credit to Arsenal Facebook Page
קבוצות הפרמייר ליג צריכות לשנות את הגישה שלהן, כדי לחזור לטופ של הכדורגל העולמי. הנבחרות הצעירות של אנגליה הצטיינו בקיץ האחרון, הן זכו באליפות אירופה והעולם לנוער ובאליפות אירופה עד גיל 17 ו-21 הן הודחו רק לאחר בעיטות הכרעה. אמנם הישגיות של הנבחרות הצעירות מתקבלת באופן מעט ציני, מכיוון שמסלולו של הכדורגלן האנגלי נחשב לידוע מראש.
אז האם הליגה האנגלית היא הטובה בעולם? תלוי איך מסתכלים על זה. רמת השחקנים בקבוצות התחתית בליגה, היא ללא ספק מהגבוהות בעולם. אבל בהסתכלות רחבה יותר, צריך להודות שבזמן ששאר הליגות הגדולות ממשיכות להתפתח, הכדורגל האנגלי ממשיך לצעוד במקום.
