למה דווקא הפועל חיפה?

בשנה שעברה עלה באתר פרויקט מצוין שנקרא "המשחק הראשון שלי". כהשראה מהפרויקט החלטתי להסביר למה דווקא הפועל חיפה ואיך השיגעון נוצר.

מגיל קטן האהבה שלי להפועל חיפה הייתה גדולה. כצופה מהבית שמכיר את כל השחקנים, סטטיסטיקות בעל-פה, פה ושם רכילות מחדר ההלבשה ועד הפרט הכי קטן שרק אפשר לחשוב עליו. אבל במשך כל השנים, תמיד שואלים אותי את אותה השאלה – למה דווקא הפועל חיפה?

בתשובה קצרה? "ירושה" מאבא.

מגיל קטן אני זוכר את אבא כאוהד הפועל. בעברו הוא היה הולך למשחקים עוד בימי קריית-חיים וכשאבא התגייס החלה התרחקות קטנה שהתבטאה באהדה בעיקר מהבית ומרחוק. את הירושה הזאת אימצתי ברצון רב. מדובר בבית שבו אי אפשר להתחמק מכדורגל, והפועל תמיד נראתה לי יותר טוב. אבא ואני אוהדי הפועל חיפה, בעוד אמי, אחי הגדול ואחותי הקטנה אוהדים את מכבי חיפה. אין אפשרות לתאר במילים עד כמה מעניין בבית לפני ואחרי משחקי דרבי.

הפועל חיפה סיפקה לי, לצערי, יותר רגעים עצובים מאשר שמחים. הרגע השמח במיוחד היה בחגיגות האליפות, למרות העצבים על דני קורן שהחליט לחדש את המשחק אחרי שהקהל כבר התפרץ. אחד הרגעים העצובים ביותר היה באותו יום שישי הקשה שבו רובי התאבד בניגריה ואיך אפשר בכלל לשכוח את ירידת הליגה עם המפרקים? שבוע שלם לא יצאתי מהחדר.

קרדיט לדף הפייסבוק של "הפועל חיפה"
קרדיט לדף הפייסבוק של "הפועל חיפה"

אבל הזיכרון הכי יפה שלי מהפועל הוא אישי.

הייתי בכיתה ט' כשסבתי נפטרה. סבא וסבתא ז"ל גרו בקריית-חיים כ-5 דקות הליכה ממגרש האימונים של הפועל חיפה, ובאחד מימי השבעה הרגשתי צורך לגשת למגרש סתם כדי להתנתק מהכול. כאשר הגעתי למגרש ראיתי שיש שם אימון של הקבוצה הבוגרת והתיישבתי לצפות בהם – הם התכוננו למשחק החשוב נגד הפועל רעננה, משחק שהשפיע על העלייה חזרה לליגת העל. חזרתי יום למחרת באותה השעה למגרש האימונים כדי שוב לראות את האימון, ואחד השחקנים ניגש אלי ושאל אותי האם הכול בסדר כי הוא רואה אותי כבר יומיים בשעות של בית-ספר. הרגשתי בנוח לספר לו שסבתא שלי נפטרה והחלטתי לבוא כדי לנקות את הראש שלי. אותו שחקן הביט בי עם חיוך והזמין אותי להצטרף לאיזה משחקון חימום עד המשחק שיש להם נגד הנוער. אי אפשר לתאר את ההתרגשות.

בשנים שלאחר מכן הצלחתי לחבר חזרה את אבא להפועל ונסענו למשחקים, בהתחלה זה היה פעם ב… אבל אחרי עונה הבנתי שאני עושה מנוי לשער 5. "שער 5" זה משפחה. בהגדרה זה אמור להיות היציע המעודד, אבל זה הרבה מעבר לכך. מדובר באנשים שמגיעים מכל רחבי הארץ כדי לעמוד, לשיר ולעודד ללא הפסקה – בהפסדים, בניצחונות, בירידות ליגה או כמו שאומר אחד השירים "בכל מקום ובכל מצב."

בשנים האחרונות קרו שני אירועי מפתח ב"שער 5": האירוע הראשון קשור לכדורסל – בשנת 2010 פורקה הקבוצה ולאחר עונה הוקמה מחדש על ידי האוהדים. היום כ-חמש שנים לאחר הקמתה הקבוצה נמצאת בליגה הלאומית. האירוע השני קשור לכדורגל – בעקבות שבר עמוק בין המועדון לאוהדים הוחלט על הקמת הפועל "רובי" חיפה – קבוצת אוהדים שמטרתה בסופו של יום היא להתאחד חזרה עם הפועל חיפה. הקבוצה הוקמה לפני שנתיים ועלתה שתי ליגות (לליגה א').

אוהדים שלקחו צעד קדימה את האהדה שלהם והפכו מאוהד שיושב ביציע לבעלים של קבוצה, שאחראים על כל מה שמשתמע מכך ואף יותר (אספר זאת בהזדמנות אחרת בהרחבה). אז כששואלים אותי למה דווקא הפועל-חיפה?

אני עונה: "זה תורשתי", וגיליתי כי הפועל חיפה זה לא סתם מועדון של כדורגל או כדורסל – זו משפחה.

קרדיט לדף הפייסבוק של "הפועל רובי שפירא חיפה"
קרדיט לדף הפייסבוק של "הפועל רובי שפירא חיפה"
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח