סיכום שמינית גמר ליגת האלופות, צ'לסי 1 – 1 ברצלונה, סטמפורד ברידג'
צ'לסי הגיעה למשחק עם הרכב מצוין.
במשחקיה האחרונים פתחה צ'לסי עם שני קשרים אחוריים בדמותם של בקאיוקו וקאנטה. קונטה שינה את המערך שלו על מנת לייצר משחק התקפה ראוי. את שיטתו של קונטה להרכיב חמישה שחקני הגנה קשה לכנות הגנתית, שהרי מטרתה בעצם לאפשר על ידי עיבוי מרכז הרחבה עם שלושה בלמים, עלייה של המגנים – אם אלונסו משמאל או מוזס/זפאקוסטה/אזפיליקווטה מימין למתקפה מאסיבית ואיכותית יותר. פברגאס נקרא אל הדגל על מנת לאפשר ייצור מצבים קדימה, ושלישיית ההתקפה שלפי הטענות 'לא כללה חלוץ' אכן תפקדה את פדרו וויליאן והזאר כשלישייה דינמית שנעה לרוחב המגרש ותוקפת משלל זוויות, דבר שמאפשר את אלמנט ההפתעה ומבלבל את הגנת היריבה.
הטענות של משחק בית הגנתי ולא ראוי שלה, שעלו ברשתות החברתיות ובקרב פרשנים, הן חסרות טעם. משחק התקפי נהדר שלה, צריך היה להסתיים בתוצאה 3-0 והקרדיט לטעויות החריפות בהגנת בארסה ולזלזול המסוים ביכולות ההתקפיות של הבלוז.
בארסה מנגד, הציגה משחק לא טוב בכלל, כאשר היא טועה לא מעט ומאפשרת לצ'לסי לצאת להתקפות יעילות עד מאוד. היא החזיקה בכדור גבוה במגרש, אך לא באמת ניצלה את ההחזקה לייצור מצבים מסוכנים ליד השער.
נדמה היה כי בבארסה שכחו שמטרת המשחק היא להבקיע. נדמה היה כי המטרה אתמול הפכה להיות הנעת כדור בין סיטואציות בעיטה נוחות. מסיטואציה אחת לשנייה. בלי תכלית. כאילו זו התכלית כולה. בארסה בעטה לשער מעט מאוד, שניים מהמצבים העיקריים היו הנגיחות של פאוליניו ופיקה, והשער הגיע מהמצב הממשי היחיד. תחושת החוסר של שחקן כקוטיניו שיכול לבעוט לשער ממרחקים כאשר מאפשרים לו את הספייס המינימלי הייתה עצומה.
אצל צ'לסי, השחקן שאיבד את הכדור שהביא לשער החוץ שמשנה את פני הדברים הגיע ממסירה של הבלם הצעיר [21] והפנטסטי אנדראס כריסטנסן. לידו בהגנה הוצב אנטוניו רודיגר, צעיר מאוד גם הוא [24]. לשניהם יש יכולות פנומנליות ופוטנציאל אדיר, אך בד בבד, הם מביאים איתם מחיר. הניסיון איננו וטעויות כזו שראינו אמש הן עניין תדיר בקרב הגנות צעירות. שניהם הציגו משחק נהדר, אך שניהם גם טועים לא מעט. יקח זמן עד ששני אלו יצברו את הניסיון והאיכות הנדרשת, ועד אז, צ'לסי תמשיך לשלם את מחיר הפיתוח.
מרקוס אלונסו הוא שחקן נהדר ומגן על. ההשפעה שלו על המשחק הייתה שקטה אך נהדרת. הוא ראוי על כך לציון.
אדן הזאר הוא אחד הדריבליסטים הטובים שיש לכדורגל העולמי להציע. הוא מהיר וחד, והיכולת הזו מאפשרת לו לייצר יתרון על פני מירב השומרים שלו. אמש, בארסה לא הסתדרה איתו, והיא נהנתה מהמזל. הוא החמיץ בכמה סנטימטרים את המשקוף, וקיבל כמה החלטות פחות טובות בעיקר כאשר קיבל את הכדור באגף שהוא כל כך אוהב – אגף שמאל.
וויליאן שחקן ענק. ההשפעה הנהדרת שיש לו על היציאה להתקפות היא מרשימה בכל קנה מידה, היכולת הפנומנלית לבעוט מחוץ לרחבה, משם הוא כבש הכי הרבה באלופות בשנותיו בצ'לסי [6 שערים]. הוא יודע להטעות את היריב ולייצר מספיק מרחב כדי לשחרר פצצות לשער, ועם מעט יותר מזל, הוא היה חתום על הדחתה של הקבוצה הטובה ביותר באירופה עד כה [לפחות על הנייר].
בוסקטס סיפק אתמול מחצית וקצת מהגרועות ביותר שלו במועדון. הקורות והשער של וויליאן הם בדיוק תחום האחריות שלו. בשלושת המצבים הוא זה שאפשר את הבעיטה ושכח מהכיסוי. היו לו במחצית הראשונה 4 איבודים, והוא לא הצליח לסייע לבניית ההתקפות של בארסה כראוי. השער של וויליאן העיר אותו, ומאותו רגע אכן חזר למגרש הקשר האחורי המרהיב והמבריק, אך הכיסוי הלקוי שלו הוא שאפשר לוויליאן להבקיע.
באותה מחצית ראשונה, מי שחיפה לפחות חלקית על בוסקטס, הוא איבן ראקיטיץ'. האיש היה בכל מקום במגרש, ירד לגליצ'ים מדוייקים, ומנע משחקני צ'לסי מתפרצות. החשיבות של הפועל השחור הזה העונה נגד הגדולות מהותי. אם נגד יובנטוס בניצחון הגדול בקאמפ-נואו 3-0, אם בניצחון הנפלא בקלאסיקו בברנבאו 3-0 גם כן, וכמובן אתמול. חשיבות מכרעת במשחקים הגדולים העונה.
ההכנה הטקטית של צ'לסי אתמול לקראת מסי הייתה לקויה עד מאוד. מסי היה חופשי לעשות כאוות נפשו במחצית הראשונה. לצ'לסי היה מזל גדול בחוסר התכליתיות של בארסה בכלל ומסי בפרט. ההפקרות הזו יכלה לעלות לה בהדחה חד משמעית כבר אתמול.
מן הצד השני, גם הטקטיקה הנפלאה שאפיינה את ולווארדה וקבוצתו העונה לא נצפתה. בארסה שיחקה בלי תיאום בהגנה, כאשר בכל פעם בה ההתקפה המתפרצת של צ'לסי נבלמה, ההגנה הקטלאנית התקשתה להשתחרר מהלחץ. צ'לסי הכתיבה מאצ'-אפים חד צדדיים כשבראשם, יצירת השמירה של פיקה על הזאר שהציגה כבדות ואיטיות מול זריזות ודינמיות.
רק בתחילת השבוע כבש וויליאן צמד שערים כאשר אחד מהם הוא מודל יפה יותר של השער שנכבש אתמול. אותו אזור, אותו סגנון בעיטה. חוסר מוכנות.
ואיך אפשר בלי מילה על פאוליניו.
לברזילאי אין מסירה או דריבל, לא היו, וככל הנראה גם לא יהיו. זהו השחקן, תאהבו או לא. את התלונות על חוסר ההתאמה יש להפנות לרוכשים. הוא לא קשר לברצלונה, אך אין טעם לחזור על כך פעם אחר פעם. כעת הוא בקבוצה, ולנסות נסיונות במאני טיים זו טעות מבחינת ולווארדה.
היה לו משחק סולידי, עם דיוק מחריד במסירות וכניסות מצויינות לרחבה. את העבודה שלו הוא עשה במשחק. להכניס בכל פעם את טענת חוסר התאמתו לקבוצה אין צורך.
בארסה בליגת האלופות מציגה מודל לוזרי מאוד. היא לא מצליחה לתרגם יתרון איכותי על הנייר ועל הדשא לשערים ולהצלחות. העניין צריך להדאיג ולהפחיד גם יחד את אנשי הבלאוגרנה.
מאידך, התוצאה משחקת לטובת בארסה, בשונה ממפגשי החוץ אשתקד. לפעמים, מזל הוא המרכיב החסר. במדריד מכירים זאת היטב [שם אמנם, המזל קיים אך מלווה בהמון המון ווינריות]. בארסה העונה, עושה רושם, זוכה לו. יותר מזל משכל.
