הטור נכתב מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
שאלה לפני המשחק:
מה אתם הייתם מחליטים אם היו מציעים לכם שני מיליארד עבור משהו שקניתם לפני שמונה שנים בשלוש מאות מיליון?האם הייתם מוכרים כי השגתם תשואה דימיונית ומכיוון שמדובר בענף תנודתי שהתוצאות בו לא מובטחות לחלוטין ותלויות באינספור משתנים שאין לכם שום שליטה עליהם או שהייתם נשארים כי הענף בעלייה מתמדת והנכס שלכם עשוי להשביח את עצמו עוד יותר בשנים הקרובות? תנסו לחשוב על זה כאנשי עסקים מהראש ולא כאוהדים מהלב…
מה אמר יורגן בחדר ההלבשה לפני המשחק:
"אתם זוכרים מה אמרתי על ברייטון השבוע: ראו, הוזהרנו!!!. אמנם הם שחררו את תומר חמד, אבל זה לא הופך אותם פחות מסוכנים. חוץ מזה, זה שסיטי יצאו תיקו לא שם אותנו אוטומטית במקום הראשון… ראו, הוזהרתם!!"
המשחק:
קלופ פותח בפעם השלישית ברציפות עם אותו הרכב, ולמרות שזיכרוני הולך ומחליד עם השנים, אני לא זוכר בקדנציה שלו רצף כזה. השאלה היא אם ימשכו גם שאר הרצפים מתחילת השנה.
בדקות הראשונות פירמינו מתופקד מימין ומאנה חופשי במרכז. ההזדמנות הראשונה מגיעה כשהם מחליפים מקומות, מבלבלים את ההגנה ובובי מוצא את עצמו חופשי לנגיחה שנעצרת על הקו.
הדקה ה 13 היתה נפלאה ומבריקה – פריצה סוחפת של קייטה ובעיטת עונשין מעולה של טרנט למשקוף, כשהחומה כוללת שחקן שכורע ברך מאחוריה למניעת כדור שטוח.
ברייטון מנסה לשחק כדורגל, ומגרדת התקפה פה ושם, אלא שזה עולה לה באיבודי כדור שלא מנוצלים ע"י האדומים, עד שפירמינו הופך חטיפה של מילנר לאסיסט לסלאח. ארבעה שחקנים, ארבע נגיעות מהירות בכדור, שלוש מסירות, אחד שער. 0-1.
הדקה ה 30 שייכת לוינאלדום עם סידרה של הקפצות כדור על הברך במרכז המגרש משל היה רונאלדיניו, ואח"כ בעיטה בסיבוב מתוך הרחבה, משל היה גרד מילר.
מיד אחרי שהשדר הבריטי מודיע שעברו עשר שעות ועשרים שערי זכות, מאז שער החובה האחרון באנפילד, טרנט מנסה להכניע את אליסון בבעיטה לחיבורים ונכשל. יש לנו מזל…
מחצית ראשונה קיצבית, תוססת, התקפית ומהנה מאוד. בובי וסלאח מייצרים את השער הנדרש, מילנר מייצר עצירות מושלמות במרכז וליברפול בטוטאל קונטרול עם טוטאל פוטבול. בינתיים האזהרה של קלופ עובדת.
במחצית השנייה הכל נראה ומרגיש יותר רגוע, עם שליטה אדומה משני צידי הכדור, אבל בלי הזדמנויות לשתי הקבוצות. בדקות האלה התחושות מתחלפות בין בטחון עצמי מוצדק וראוי לבין בטחון עצמי נינוח מדי וזחוח, ביחוד שוירג'יל ואליסון משתעשעים להם מחוץ לרחבה כששחקן של ברייטון אורב להם מאחור. יותר מזל מ…
הרבה יותר מזל היה לנו כשאליסון החליט להשתעשע בתוך הרחבה והציל את עצמו מאיבוד כדור בזינוק קמיקזה.
חיכינו ארבעים דקות כדי לקבל מבצע מהנה ראשון במחצית השנייה עם שילוב נהדר בין רוברטסון וטרנט, כששניהם משתמשים ברגל ההפוכה.
שורה תחתונה:
ניצחון מינימלי במשחק בינוני, עם מחצית ראשונה כיפית ושניה משעממת ומינימלית.
במחצית הראשונה האזהרה של קלופ הניבה כדורגל התקפי ובשניה כדורגל יותר נסוג, שמרני ומחושב. יכול להיות שהוא שכח להזהיר אותם שוב בהפסקה?
החוליה האחורית משחקת בביטחון ועם סדר קבוע, ותרומה יפה של שני המגינים מקדימה.
שתי החוליות הקדמיות מתפקדות עם חילופי מקום ללא הפסקה ותנועה מתמדת של כולם, אם כי עדיין חסר תיאום והחדות לא מי יודע כמה.
קייטה מוכיח שוב שאין לנו אף אחד במרכז עם שליטה בכדור ותנועת עומק כמו שלו.
מילנר הוכיח שוב שהוא ניצחי עם הגנה מעולה ומאתיים אחוז נשמה.
מאנה נבהל כנראה מכל הדיבורים עליו השבוע, והיה לא מדוייק ולא יעיל.
סלאח ניסה המון מסובבות בשמאל ורק אחת הצליחה, וסטארידג' נראה די חלוד וממש ממש רוצה להבקיע. לטעמי היה מקום להכניס אותו מוקדם יותר במקום מאנה.
ומה עם אליסון? למה הוא חייב להזכיר לנו את מיניולה עם שטות ומיד אחריה הצלה נהדרת. בבקשה תפסיק.
מצבים נייחים – בהגנה קלופ ממשיך עם כיסוי שטח כשפירמינו במרכז בין שני הבלמים וכרגע זה עובד. בהתקפה ניצול המצבים עדיין חלש ורק הזדמנות אחת מכל הקרנות והפאולים זה לא מספיק.
ברייטון קבוצה נחמדה, אבל הבדלי הרמות הפרסונליים היו ברורים לכל אורך המשחק.
אז חוץ מהרצף הפחות חשוב של ההרכב, כל הרצפים החשובים, ניצחונות וספיגות, נמשכים.
פתיחה לפנתאון ומשחק לשיכחון.
שאלות אחרי המשחק:
ראיתם כמה גרביים יש לפירמינו?
אם טרנט קיבל צהוב שלישי בשלושה משחקים, כמה צהובים יהיו לו עד סוף העונה?
איך הצלחנו להבקיע רק שער אחד מול הגנה שהשחקן הבולט שלה נקרא בלאגן?
תשובה שלי לשאלה מלמעלה:
כאיש עסקים הייתי מוכר, כי הרווח הוא פנטסטי ולמרות שכרגע הכל נראה נפלא הסיכון קיים והוא לא קטן.
שיר השבוע:
חצי….
