הטור נכתב מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
לפני המשחק:
ארבע זו שעה מחורבנת לכדורגל.
אני מגיע בלחץ מהעבודה, לא מספיק להתכונן למשחק ולבדוק את ההרכבים, ואין לי זמן לכתוב פתיח לטור, ולכן אני כותב את הפתיח במוצ"ש.
בגלל זה ובגלל שהוא קצר: אני חושש מאוד מהמשחק הזה. נקודה. בגלל המוטיבציה שלהם, הדשדוש שלנו ובגלל פוגבה. ובגלל פרגוסון.
המשחק:
בפתיחה נראה שהמטרה העיקרית של קלופ היא להרגיע את המשחק ע"י החזקת כדור, ולהימנע מריצה מטורפת למעלה. חבל שבמשחק בו לא צפויות הרבה טעויות ביזבזנו את הטעות של יאנג במסירה לשוער.
יונייטד ממשיכה לטעות ולאבד כדורים בחצי שלה שמביאים רק למסירות רוחב לא מדויקות, או לעונשין של סלאח לשמיים.
ככל שהדקות עוברות נראה שהמשחק רחוק מלעמוד בציפיות, מילנר רחוק מדיוק בהגבהות וסלאח רחוק מהחלטות נכונות. העניין העיקרי הוא בשני החילופים המוקדמים של יונייטד, ובחילוף המוקדם של פירמינו. לא זוכר משחק עם שלושה חילופים תוך שלושים דקות… או ארבעה חילופים תוך ארבעים דקות.
חשבתי שהפתיח לטור יהיה קצר.
מסתבר שסיכום המחצית קצר יותר: במילה אחת – חלש. בשתי מילים – חלש מאוד.
למרות השעה המוקדמת אני מוזג לי מעט אלכוהול בתקווה שזה יעזור, אם לא לשחקנים אז לפחות לי. פוגבה נגח מנבדל ופתאום המשחק התעורר וגם הקהל. הרמה נשארה חלשה אבל סופסוף זה הרגיש כמו המשחק הגדול של אנגליה, אבל רק לכמה דקות. עשרים דקות עוברות ואני מחפש על מה לכתוב ולא מוצא.
מסתבר שעד הסיום לא היה מה לכתוב, וגם האלכוהול לא שיפר את המצב.
שורה תחתונה:
תיקו אפס זו ההגדרה המתאימה למשחק.
אומרים שמה שהולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, הוא ברווז.
אז אומרים…
מסתבר שמה שנראה כמו הפסד, מרגיש כמו הפסד ומגעגע כמו הפסד, הוא בעצם תיקו.
לפני המשחק הייתי חותם על תיקו. אחרי המשחק אני מרגיש מאוכזב ובטוח שהיינו יכולים וחייבים להוציא ממנו יותר ועדיין אפשר לגלות מידה מסוימת של שביעות רצון, מכיוון שאנחנו במקום הראשון, ואני מתאפק לא להוסיף את המילה "בינתיים".
קלופ שוב הוכיח שהוא מתקשה לשנות תוך כדי משחק ולהתאים את עצמו להתרחשויות על הדשא. המערך הזהיר שבו הוא פתח היה נכון למחצית הראשונה ואני נותן פה הנחה גדולה לקלופ, מכיוון שכבר אחרי החילוף השני היה ברור שיונייטד היא ברווז מעט צולע. במחצית השניה, ללא חילופים ועם ראשפורד על רגל וחצי זה ממש זעק לשמיים, ולמרות זאת קלופ המשיך עם המערך הזהיר וחסר היכולת לייצר כל איום התקפי על יונייטד.
אמנם רשת נקיה היתה בעדיפות עליונה במשחק, אבל לדעתי, עם קצת יותר מאמץ התקפי היתה לנו אפשרות גם לנצח.
דווקא היום היה אולי מקום לשלב את קייטה, כשחקן שמסוגל לקחת כדור ולבצע תנועת עומק מאיימת, בניגוד לכל שאר הקשרים.
המחצית הראשונה היתה אחת החלשות והמשעממות שראינו במשחקי ליברפול בעידן קלופ ואולי בכלל. משחק עצבני, איטי, עייף וחסר דיוק, מעוף ודימיון לחלוטין. מחצית שבה היו יותר חילופים מבעיטות למסגרת, ואתם תזכו בחיי נצח אם תצליחו להיזכר באחת מהן. כן, לפעמים הסטטיסטיקה משקרת. מחצית שבה מאטיפ היה שחקן ההתקפה הטוב ביותר של ליברפול. בעצם, שחקן ההתקפה היחיד…
המחצית השניה היתה דומה, למעט העובדה המדהימה שיונייטד הגיעה להרבה יותר "כמעט מצבים" מאשר ליברפול. מצבים אמיתיים לא היו.
אליסון היה מצוין וההצלה שלו מול לינגארד הצילה לנו את המשחק.
מאטיפ עשה מספר פעולות התקפיות עד ההפסקה ודעך אחריה, ושני המגינים תמכו מעט בהתקפה וכשעשו זאת היו לא מדויקים.
הקישור עשה עבודת הריסה מעולה ועבודת בניה אפסית.
ומה עשתה ההתקפה?
כלום ושום דבר.
אפס פעולות התקפיות משמעותיות ואיכשהו נראה לי שהם דורכים כל הזמן אחד לשני על הרגליים ולא מצליחים לבצע שום פעולה מתואמת. שום דאבל פס או מסירה חכמה. שום דימיון למה שראינו מאותם שחקנים בעונה שעברה, או אפילו לפני חודשיים. מה הם עשו בשני מחנות האימון בחודש האחרון? ולא, הפציעה של פירמינו אינה תירוץ מספק.
פרגוסון אמנם נתן לשחקנים נאום מוטיבציה לפני המשחק, אולם יונייטד הזכירה את תקופת מוריניו עם מערך נסוג והגנתי, ודרך אגב היא עשתה את זה מצויין. הם חסמו את הרחבה בגופם ונתנו לשחקני ליברפול להסתובב במרחק לא מאיים מהשער. בפעמים המועטות שהם ניסו להבקיע ובמצבים הנייחים הם סיכנו את השער הרבה יותר מליברפול.
זה היה משחק חלש בין שתי קבוצות מפוחדות ומבוהלות שרצו קודם כל לא להפסיד, ולפחות את המטרה הזו הן השיגו.
אנחנו מובילים, אולם כרגע כל המומנטום אצל סיטי, שנראית הרבה, הרבה יותר טוב, והניצחון על יונייטד לפני חודשיים נראה כאילו היה בעידן אחר.
טוב, חלאס עם הפסימיות והדיכאון – אנחנו מובילים – ועוד שלושה ימים יש לנו עוד משחק עונה…
התמונה של המשחק:
הצגת תמונתו של פוגבה בהרכב ליברפול במקום זו של סלאח על מסך הטלוויזיה לפני המשחק. שניהם לא נכחו בקבוצותיהם גם במהלך המשחק.
האופטימי יגיד: אנחנו מקום ראשון.
הפסימי יענה: רק נקודה הפרש.
האופטימי יאמר: הכל בידיים שלנו.
הפסימי יגיב: כרגע אנחנו נראים עם "שתי ידיים שמאליות"…
