יומן האליפות של ליברקלופ: חלודים ומגרדים

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טריילר:
יצאנו לשבועיים פגרה,
מין הפסקה באמצע העונה,
כן, האנגלים ממש השתגעו,
את כולם לחופש שלחו.

לא ברור היכן קלופ התחבא,
אף פפראצי אותו לא מוצא,
חלק מהחבר'ה לדובאי נסעו,
מילנר וסלאח במלווד נשארו,
האם מקורונה הם פחדו?

גירסת הבמאי:
"אנחנו יודעים שבסוף העונה תוכתר אלופה, ויש סיכוי טוב שאנחנו נזכה. זה נחמד, זה נחמד. בינתיים אני עובד עם הבחורים מדי יום ואף אחד אינו חולם כרגע"
(קלופ יודע שהאנגלים אוהבים אנדרסטייטמנט…אולי הוא לא חולם, אנחנו כן…)
.We know at the end of the season a team will be crowned… and this year we have a good chance it will be us. That’s nice, really nice
I work together with the boys every day and nobody is dreaming here in the moment…

סרט רץ:
מול נוריץ', כמו בפתיחת העונה,
הפעם זה ראשונה מול אחרונה,
כולם בכושר, אחרי מנוחה,
זה לא יהיה טיול בשכונה,
כי –
בליגה שום משחק אינו פשוט או קל,
ולכנריות אין מה להפסיד בכלל,
כולם בטוחים, הם אחת היורדות,
לנו יש פי ארבע נקודות!!

קלופ משאיר את מאנה המתאושש מפציעה על הספסל והולך עם אוקס שכובש בקצב מסחרר ועם קייטה שחוזר מפציעה וחוזר להרכב לראשונה מאז חג המולד. הרוחות שבילו בארצנו בסוף השבוע המשיכו בדרכן והגיעו לנוריץ' ויחד עם הגשם השלימו תנאים אנגליים קלאסיים ולא ממש נוחים.

15 שניות מהפתיחה טרנט מגיע בקלות למצב בעיטה די טוב, ואני תוהה אם זה רמז לבאות. ליברפול מניעה את הכדור די בחופשיות, מגיעה די בקלות לרחבה הצהובה, אבל לא ממש למצבי הבקעה מסוכנים.

נוריץ' מנסה לעקוץ במתפרצות,
האדומים מנסים מסירות ארוכות,
המשחק לא מתרומם,
האמת, די משעמם.

עשר דקות להפסקה דווקא נוריץ' מצליחה לעבור את ההגנה עם מסירה ארוכה, אלא שבשביל לכבוש מול אליסון צריך הרבה יותר משניים על אחד, כי הוא בול במקום הנכון כדי לחטוף לצמד הצהוב את הכדור.
האדומים מנסים להגביר את הלחץ לקראת ההפסקה, אבל קצת מתקשים לצאת מהמצב של "חצי כח" בו הם התנהלו רוב המחצית, והיא מסתיימת ללא שערים, ללא מצבים והאמת גם ללא יותר מדי כדורגל. אפילו רוב הכדורים החופשיים היו רק "חצי כח" ולא עברו את קו ההגנה הראשון.

נוריץ' ללא בעיטות למסגרת,
כך לא יברחו מהתחתית הבוערת,
אולי אחרי ההפסקה,
יהיה משחק על רמה.

בעיטה ראשונה לכיוונו של אליסון מגיעה שש דקות מפתיחת המחצית השניה, בסיום מהלך יפהפה של המקומיים. שש דקות נוספות עוברות וקייטה מגיע לשני מצבים טובים, אחד מרחוק ואחד ממש ממש מקרוב, שמסתיימים בהצלות יפות של השוער הצהוב, טים קרול, וריח קל של גול מתחיל לעלות באוויר.

קלופ מעלה את פאביניו ומאנה לחצי שעה כחימום לקראת משחק הצ'מפיונס מול אתלטיקו, והאגף השמאלי מתעורר ומתחיל להשפיע על המשחק.
הכדורים מטיילים מצד לצד לרוחב הרחבה הצהובה, אלא שציר האורך אינו קיים שם, אלא בצד השני, כשמתפרצת צהובה מסתיימת בקורה השמאלית של אליסון.

שלוש עשרה דקות לסיום מוצאים האדומים את ציר האורך, עם מסירה ארוכה של הקפטן למאנה, שחותך משמאל, משתלט כאקרובט, מסתובב כרקדן בלט ובועט כשמאלי מלידה לרווח הקטן בין השוער לקורה. 0-1 ושער ראשון של מאנה כמחליף אדום.

נוריץ' עושה מאמץ להבקיע אחד,
פירמינו מחטיא מול השער לבד,
פוקי בועט, אין לו כבר כח,
ורק הדגל ממשיך להתנופף ברוח…

שחקן ראשי:
מאנה.
כל המשחק האדום השתנה מהרגע שהחלוץ עלה למגרש. פתאום רוברטסון התעורר לחיים, בזכות התיאום המעולה ביניהם, ובזכות המהירות וההתלהבות של מאנה, שאשכרה ראית שהוא התגעגע לדשא ולמשחק. ליברפול נראתה הרבה יותר מסוכנת איתו והשער שלו היה תוצר של תנועה מושלמת וטכניקה נפלאה.

שחקן משנה:
אליסון.
שוב.
פעם אחת וראשונה היינו צריכים אותו לפני ההפסקה כדי להציל שער בטוח והוא עשה את זה בקור רוח של ג'יימס בונד.
פעם נוספת וראשונה במחצית השניה היינו צריכים אותו כדי לעצור בעיטת פוקי והוא היה שם, כמו הילד ההולנדי עם האצבע בחומה.
משחק עשירי מתוך אחד עשר אחרונים שהוא שומר על רשת נקיה. בלתי נתפס, ואולי בעצם כן, מכיוון שהוא תופס כל כדור שעף ברחבה.

דבר המבקר:
קלופ אמר לפני המשחק שהפגרה היתה במקום והיתה טובה, וכל השחקנים חוזרים מוכנים, בריאים ורעבים למשחק.
על המגרש זה לא ממש נראה ככה, וליברפול התקשתה מאוד מול האחרונה בטבלה ומול ההגנה הגרועה בליגה. תגידו שזה בגלל ההגנה הצפופה, תגידו זה בגלל הרוח ואולי גם הגשם. תגידו מה שתגידו, אבל זו לא היתה ליברפול הדומיננטית של השבועות האחרונים, אלא יותר ליברפול היעילה והבטוחה של החלק הראשון של העונה, וזה ממש לא רע.

וירג'יל וגומז היו יציבים מאוד במרכז, אם כי היו שניים שלושה מקרים שההתקפה מצאה רווחים ביניהם.
רוברטסון התעורר רק כשמאנה נכנס ועד אז הוא התאמץ, השתדל ורץ וזהו. טרנט היה באחד המשחקים החלשים שלו העונה. אמנם הוא בילה הרבה בחצי הצהוב, אולם רוב המסירות שלו לא היו בכיוון, הוא איבד כדורים באיזור המסוכן, הכדורים החופשיים היו קצרים ואיכשהו הוא מצא את עצמו בדיונים מיותרים עם השופט על מיקום אותם כדורים חופשיים. אחרי המשחק סיפר קלופ שבהפסקה הם שינו מעט את המיקום של טרנט בהתקפה על מנת לשפר ביצועים.

וינאלדום היה, הנדרסון שלט, כיוון ובישל, קייטה הוכיח במספר פעולות עומק את הפוטנציאל, אם כי היה צריך לכבוש, ופאביניו הביא רוח חדשה ואגרסיבית. קלופ ציין בסיום שעד ההפסקה הקישור וההגנה לא היו מתואמים בניהול המשחק מאחור.
פירמינו ניסה המון והחמיץ מול השער, סלאח ניסה המון המון והקפיד להסתבך שוב ושוב, לבעוט כשצריך למסור והפוך. בקיצור, לא משחק ששחקני הקישור וההתקפה ירצו ממש לזכור.

כותרות סיום:
חלק גדול מהמשחק ליברפול היתה חלודה וגירדה בראש, בסיום היא גירדה ניצחון.
עוד משחק בדרך אל האליפות שמתקרבת כל שבוע.
אמנם לא משחק מבריק ואפילו היו מספר פעולות מרושלות וממש לא אופייניות, אבל עדיף שזה יהיה היום ולא מול אתלטיקו.
ציפינו שיהיה לא קל ולא טיול וכך היה.

קלופ אמר שלא חולמים, אבל איך אפשר שלא עם ניצחון 17 ברציפות ומשחק 43 ברצף אי ההפסדים.
איך אפשר שלא כשחמישה ניצחונות מתוך שנים עשר משחקים שנשארו יספיקו לאליפות.
צריך רק, אבל רק 15 נקודות מתוך 36 שבקופה.
הפסימיסט נותר ללא מילים.

קישור לכל הטורים של יומן האליפות

קישור לסידרה המקיפה על יורגן קלופ: אנצי-קלופ-דיה