טווסים אפורים

בס"ד

יותר מדי קבוצות שהתרגלנו לראות כחברות קבע בליגה הבכירה ירדו ליגה וכיום הן לא יותר מעוד מועדון בהתאחדות הכדורגל המקומית. מדור חדש סוקר את מצבן של הקבוצות שפעם קבעו את האלופות בליגה שלהן והיום מנסות לשרוד טיולים למקומות נידחים בליגות נמוכות. והפעם: לידס יונייטד.

ללידס (הטווסים) וללוס אנג'לס לייקרס יש כמה דברים במשותף ולא, לא מדובר על האות ל' בתחילת השם שלהן או על האות ס' בסופו. נשמע מוזר נכון? לידס משחקת כדורגל והיא ממוקמת בכלל באנגליה, בעוד שהלייקרס זורקים כדורים לסלים בארצות הברית. אז מה דומה? 2 המועדונים האלה הם מהחשובים ביותר בליגות שלהם, שניהם חוו שנים נפלאות של שואו טיים, שניהם חוו נפילות קשות, הצליחו לקום מהקרשים והתרסקו שוב. במקרה של הלייקרס, פרישתו של בראיינט ובחירות דראפט גבוהות בשנים הקרובות מסמנים שינוי מגמה. ובכן, בלידס, המצב מעט שונה, אם כי קרן אור סופסוף נראית באופק.

**

נעבור מיד לסוף. האליפות האחרונה של לידס יונייטד הייתה אי שם ב-1992, אז אימן אותה הווארד ווילקינסון, שאימן זמנית את הנבחרת האנגלית ב-2000 ולאחר מכן תפקד כמנהלה הטכני. אגב, ווילקינסון עזב את לידס ב-96 וחזר לאמן רשמית רק ב-2002, בסנדרלנד.

אותו ווילקינסון חתם בלידס ב-1990 עת המועדון היה תקוע בליגת המשנה ומיד החתים כמה שחקנים לחיזוק הסגל. גורדון סטראכן הגיע על תקן הכוכב ממנצ'סטר יונייטד, ויני ג'ונס בא כל הדרך מווימבלדון לתת קשיחות ולי צ'פמאן עזב את נוטינגהאם בשביל לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב – להבקיע בצרורות. הרכש הצליח ולידס עלתה לפרמיירליג מהמקום הראשון, אחרי שנכשלה עונה קודם בפלייאוף העליה. אחרי 8 עונות רצופות בליגת המשנה (שנקראה אז division 1), חזרה לידס למקומה הטבעי והדהימה את הממלכה כשסיימה במקום הרביעי בפרמיירליג. עונה לאחר מכן כבר החזיקה הקבוצה בשלד חזק מספיק בשביל לעשות אתה הצעד הבא. כשגארי ספיד, גארי מקאליסטר, לי צ'פמאן, רוד וואלאס, דיוויד באטי וגורדון סטראכן מהווים את עמוד השדרה, סיימה לידס את דצמבר במקום הראשון, מיקום שאף אחד לא חזה לפני כן. בפברואר עשתה לידס את המהלך הגדול ביותר באותה תקופה בכדורגל העולמי.

בין 1988-1992 שיחק אריק קאנטונה בליגה הצרפתית בהצלחה גדולה וזכה באליפות עם מארסיי ובגביע עם מונפליה. בעיות משמעת בלתי פוסקות (העלבת מאמן נבחרת צרפת, בעיטת כדור ליציע, זריקת חולצה על שופט, בעיטה בפניו של חבר לקבוצה, זריקת כדור על שופט וכינוי הדיינים, שהרחיקו אותו לחודש, 'אדיוטים', כך שההרחקה צמחה לחודשיים) הביאו לפרישתו של הפנומן הרגזן מכדורגל כבר בגיל 25. באנגליה עטו על המציאה וסוכנים נשלחו לצרפת בשביל לשכנע את קאנטונה לחזור בו מהפרישה. הצרפתי הסכים והיה קרוב לחתימה בשפילד וונדסדיי, אך דרישת המאמן שיעבור מבחנים פגעה בו (זלטאן, מישהו?) והוא ערק ללידס. למרות חודש מחוץ למגרשים, קאנטונה לא הראה סימני חלודה והחל לתרום מיידית ללידס. בסוף אותה עונה זכתה לידס באליפות הפרמיירליג ותחושה של סדר עולמי חדש ריחפה בממלכה המאוחדת בחלקה.

בתחילת שנות ה-2000 החזיקה לידס בסגל שכלל את לי בוייר, אלן סמית' (שעבר ל…יונייטד), מארק וידוקה, סטפן מקפייל, איאן הארט וג'ימי פלוייד האסלביינק, שעזב לאתלטיקו מדריד. הסגל הזה היה נוצץ והגיע להישגים רבים. חבורת הצמרת באמת פחדה שהגמוניה חדשה משתלטת על הפרמיירליג. פרגוסון הבין שלא יוכל לרכוש כל שנה את הכוכבים של לידס. העתיד נראה ורוד.

ואז הכל התחיל לקרוס.

את העונה הבאה פתח קאנטונה בכושר לא טוב ועד מהרה ירד לספסל. כשהגיעה ההצעה ממנצ'סטר יונייטד, מאמנו הווארד ווילקינסון, שכבר מאס בהתנהגותו של הצרפתי, לא חשב פעמיים. האדומים שילמו ללידס מליון ליש"ט, במה שנחשבת כנראה לעסקה המשתלמת בתולדות יונייטד. קאנטונה אמנם פרש בגיל צעיר, אבל הספיק להוות נכס חשוב מאוד ליונייטד, בזמן שבמקביל לפריחתה המחודשת, היריבה מצפון אנגליה התחילה לאבד גובה.

אחרי עונה נפלאה, שהתחילה ברכישתו של ריו פרדיננד מווסטהאם תמורת סכום שיא לאותם ימים (18 מליון ליש"ט), בה סיימה שלישית בליגה והגיעה עד חצי גמר ליגת האלופות (הודחה על ידי ולנסיה, שהפסידה בגמר לריאל מדריד), התגלה שהקבוצה בחובות ענק. בעונה הבאה התחילה הקבוצה למכור כוכבים. שוב הייתה זו היונייטד שנחלצה לעזרה כלכלית ושוב היה זה פרדיננד עליו נשבר שיא ההעברות, שהחזיק שנים לאחר מכן (32 מליון ליש"ט). הקבוצה שוב סיימה במקום השלישי, אבל היה ברור שזאת רק אינרציה.

המאמן הצעיר אולירי פוטר ובמקומו הגיע וונבלס, שלא ייצב את העגלה. שורה של מאמנים באו והלכו, רק כדי לראות את המועדון מגיע לכונס נכסים ומדרדר לליגה השלישית. אחרי נסיונות כושלים לשוב לפרמיירליג ובהם הפסד בפלייאוף העליה, רכש קן בייטס (לשעבר בעלי צ'לסי) את המועדון ויחד איתו התחילה הדרך הארוכה חזרה למעלה, כשבדרך חוו האוהדים אכזבות קשות.

את עונת 2007 פתחה לידס במינוס 15 נקודות ועדיין הצליחה להשתחל לפלייאוף, בו הפסידה גם בשנה העוקבת. ב-2010 סיימה לידס במקום השני ועלתה לליגת המשנה, שם היא נמצאת עד היום. לאחר עונות טובות יותר או פחות, העונה לידס נמצאת חזק בתמונת הפלייאוף, אבל 4 נקודות בלבד ב-4 המשחקים האחרונים הורידו אותה למקום ה-7, עם אותו מספר נקודות כמו לפולהאם שבמקום ה-6 (73), כרגע מחוץ לפלייאוף, כשנותרו רק 3 משחקים עד לתום העונה.

גם כיום לידס נחשבת לכח חזק, כאשר שיא ההעברות של כל הזמנים בליגה השניה נרשם כאשר חלוצה של לידס, רוס מקורמק, נמכר ב-2014 לפולהאם תמורת 11 מליון פאונד. האוהדים של לידס הם מהמסורים והפאנטיים ביותר באנגליה וכמה מהם אף נרצחו במהומות במשחקים באירופה.

עם אצטדיון שמכיל כמעט 40,000 מושבים ועם בעל בית טרי יחסית מאיטליה, כל המשאבים עומדים לזכות לידס בדרכה לפרמיירליג. בבחירה בין משחקי עונה רגילה מול וולבס לבין תחרויות צמרת מול יונייטד והשאר, ברור לכולם מה הטווסים מעדיפים. בתקווה שהם ישכילו ללכת עד הסוף, בלי להרים את הזנב מוקדם מדי.