במהלך כל שלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות תיעדתי את המשחקים בפואמות ובחרוזים.
שיבוץ הקבוצה במשחקים שנערכים בימי הזיכרון הלאומיים שלנו הציב בפניי דילמות חדשות.
לפני המשחק:
חככתי בדעתי האם לכתוב פואמה/
על משחק בערב יום השואה/
התלבטתי ושוחחתי על כך עם עצמי/
בכל זאת, זה נושא מאוד אישי/
וכך, כל היום התלבטתי האם לכתוב/
אולי הפעם הסוף יהיה טוב…
יש כאלה שיאמרו שזו שטות גמורה/
ואחרים יגידו שזה לא נורא/
יש שיצעקו שזו פגיעה בקודש הקודשים/
ואחרים שילחשו, תעזבו אתכם אנשים/
"ואם את נוסעת, לאן את נוסעת/
הנצח הוא רק אפר ואבק"
לא פשוט לכתוב על משחק ביום השואה/
זיכרונות ממסע לפולין, מחנות השמדה/
משפחות שאיבדו את כל מה שיש/
עולם שלם עלה אז באש /
ופתאום קפצה לי תובנה מסויימת –
יכול להיות שאופ"א מבינה את הרגישויות/
ולכן לא שיבצה ביום הזה את ה"קבוצות היהודיות"….
אצלנו בטקס של היום הנורא/
שרו את המילים שאחינועם כתבה:
"עם הקסם שבלב, בוא נשכח את הכאב
רק עוד רגע ובינתיים
נזכור שהמשחק נמשך, והחיים יפים כל כך"
סיימתי להתלבט, החלטתי לכתוב / נקווה שהסוף יהיה טוב…
המשחק:
החבר'ה עולים בנחישות לקאמפ-נואו/
רוצים לתת גם הצגה וגם שואו/
הם עולים בהרכב הקבוע/
אנחנו עם הרכב שונה ולא ידוע/
להם יש גם את מסי וגם את פיקה/
לנו יש את גומז, ג'יני ומאנה/
אנחנו שולטים במגרש בפתיחה/
קוטיניו מנסה לסובב לפינה/
קייטה נפצע והנדו נכנס /
סוארז כובש בין מאטיפ לואן-דייק/
המחצית מתקרבת והמשחק מתחמם/
מסי נופל, וסוארז מתגרה/
בהפסקה אנחנו בפיגור מינימלי/
יום עצוב ולהפסיד לא בא לי…
סלאח ומילנר בועטים לפינות/
טר שטגן דופק שתי הצלות/
מילנר מחטיא שער בטוח/
שעה לקוטיניו והוא יורד לנוח/
"לאן את נוסעת, לאן את נוסעת/
שנים וכלום עוד לא נמחק"
אנחנו לוחצים, ללא רעיונות/
גם ביציעים הזמירות הן אדומות/
בפעם הראשונה שמסי רואה אור יום/
סוארז למשקוף ומסי בדיוק במקום/
כובש מכלום את השער השני/
צריך להיזהר לא לספוג את השלישי/
ואז מסי בועט כדור עונשין/
25 מטר, מסובבת לחיבורים/
אליסון מזנק, זה לא יעזור/
היום הפרעוש הוא הגיבור/
פירמינו בועט, מצילים מהקו/
סלאח לקורה, זה המצב/
אנחנו כבר לא נבקיע היום/
למזלינו גם דמבלה לא…
קלופ עשה בהרכב שינוי/
יש שיאמרו שזה סוג של ניסוי/
בסך הכל עמדנו לא רע/
עם הרכב בעיקר של שחקני נשמה/
היו לנו הרבה הזדמנויות/
שלא הוצאנו מהן הבקעות/
וכשהגאון משחק בקבוצה השניה/
לנו נשארים רק זיכרון ותקווה.
סיימתי לכתוב/ זה נגמר לא טוב…
"עם הקסם שבלב, בוא נשכח את הכאב
רק עוד רגע ובינתיים
נזכור שהמשחק נמשך, והחיים יפים כל כך"
