אנחנו נוהגים לדבר הרבה על הרמה הירודה של ליגת העל שלנו, אבל השנה הליגה שלנו היא הכי משוגעת שיש. רמת העניין והסקרנות שיוצרת הליגה העונה, אחרי שנים בהן היא היתה די צפויה, היא דבר די מדהים שצריך לתת לו ביטוי כשמדברים עליה. נכון, היו לנו הפתעות פה ושם גם בעבר, כמו ירידת הליגה של הפועל תל אביב או האליפות של קריית שמונה, אבל פחות או יותר בזה זה מסתכם. הכדורגל עצמו, לא תמיד מעניין, הקצב איטי והשחקנים לא תמיד הכי אטרקטיביים או מלהיבים, אבל העונה, המתח שם וזה פיצוי מדהים לכל הדברים שהזכרתי עד עתה.

נתחיל מלמטה. בתחילת העונה היו הרבה שחשבו שעכו, אשקלון, רעננה ואולי גם נתניה ילחמו בתחתית. אף אחד לא דמיין לעצמו שמכבי חיפה תהיה, בשלב הזה של העונה, במרחק חמש נקודות בלבד מהקו האדום. חיפה, שכמו כמעט בכל עונה, כיוונה לצמרת הגבוהה, חווה (שוב) התרסקות איומה. התרסקות שעלולה אפילו להסתיים בירידת ליגה. אם אתם מתקשים להאמין, תחשבו על מה שעבר לכם בראש בדיוק לפני שנה, בשלב הזה של העונה, לגבי הפועל תל אביב. כמו שזה נראה כעת, ירידת הליגה הזאת עוד יכולה להסתיים עם גביע, קצת כמו הפועל רמת גן בעונת 12/13, רק שבמקרה של מכבי חיפה, זכייה בגביע לא תמתיק את הגלולה המרה של ירידת ליגה.

בצמרת, העניינים לא חמים, הם רותחים. בשנים האחרונות התרגלנו לקרב דו ראשי. העונה, המציאות עולה על כל דימיון. מכבי נתניה לדוגמא שעלתה ליגה עם מטרה ברורה לשרוד, הפכה אולי לקבוצה המהנה ביותר בליגה עם תצוגות מחץ של מלך השערים הזמני (סבע), קשר אחורי שהוא גרזן אמיתי (עלי מוחמד) ואחד שאי אפשר אף פעם להתעלם ממנו (ערן לוי). נתניה היא קבוצה שמחזירה את הכסף עבור הכרטיס שקנית – היא מלהיבה, תוססת ומקפידה על כדורגל התקפי ואטרקטיבי. היהלומים מוכיחה שאפשר לעלות ליגה ועדיין לבנות קבוצה שמהווה יריבה משמעותית במאבק על הפלייאוף העליון ובדרך גם מחזירה את טרנד שני המאמנים. מי יודע, אם נתניה תמשיך לשחק כדורגל כמו שהציגה עד עתה, אולי עוד נראה את ערן לוי מלהטט בעונה הבאה בליגה האירופית.

מכבי נתניה ללא ספק הפתעה מרעננת, אבל הפתעת העונה לדעתי היא הפועל חיפה. ניר קלינגר בנה קבוצה של לוחמים שלא מפסיקים לעבוד על המגרש תשעים דקות. מאז שרכש יואב כץ את הקבוצה, הוא נוהג לספר בתחילת כל עונה שהמטרה היא פלייאוף עליון. העונה זה סוף סוף קורה. אבל אצל יואב כץ, כמו אצל יואב כץ, עם האוכל בא התיאבון, ואחרי שקבוצתו הובילה את הטבלה בתחילת העונה, הוא מיהר להצהיר שהמטרה העונה היא אליפות ושבעונה כזאת הכל יכול לקרות. הפועל חיפה אומנם איבדה מרכיב חשוב בדמותו של חנן ממן שעבר בינואר להפועל באר שבע, אבל היא שלוש נקודות בלבד מהמקום הראשון ובפלייאוף העליון שבו כל קבוצה מקבלת הזדמנות של שני משחקים מול היריבות הישירות לצמרת, נראה שהחבורה של קלינגר יכולה להילחם עד הסוף.

עוד קבוצה שיכולה במידה רבה להחשב להפתעה, לפחות על פי ההתנהלות הפנימית בה, היא בית"ר ירושלים. המועדון הכי חסר שקט בכדורגל שלנו, מסוגל לקחת אליפות ולשלוח את המאמן הביתה, לנצח כל קבוצה או להתבזות, בבית"ר שום דבר כבר לא יפתיע אף אחד. העונה של בית"ר היא מטורפת לכל הדעות, חמישה מאמנים שונים, כוכב "חולה" כבר מספר שבועות, בעלים מושעה מניהול ענייני הקבוצה, אך מעורב לכאורה בכל הנעשה במועדון, קהל שצריך לבחור בין אהדת הקבוצה לרצון להיפטר מהבעלים שבדרך גם צריך להתמודד עם הצלחה לא צפויה, בניון שקצרה היריעה מלהכיל את מה שעבר העונה ועוד ועוד. הקבוצה של בן זקן (ויהיו שיחלקו על מתן הקרדיט למאמן הזה), ממוקמת במקום השלישי, עם ההתקפה הפוריה ביותר בליגה, ואפילו נחשבת למועמדת לאליפות, בניגוד לכל הגיון בריא. עונה משוגעת.

הפועל באר שבע ומכבי תל אביב נמצאות כמובן במקומן הטבעי, אך זה לא בא להן בקלות. אחרי עונה אירופית מאכזבת מאוד עבור שתיהן, הן חוזרות להילחם על התואר החשוב ביותר, אליפות (אם כי באר שבע נמצאת עדיין גם במאבקי הגביע). אמנם אחרי משחק העונה, למכבי תל אביב יש יתרון קטן, אך שיטת הפלייאוף יכולה עוד לטרוף את כל הקלפים כמה פעמים.

אז אפשר לפנטז על הכדורגל בליגות הגדולות של אירופה, ספרד, אנגליה, גרמניה, אבל הן, יש לזכור, כבר גמורות לחלוטין. הליגה שלנו לעומתן עוד פתוחה לגמרי ואין מרתקת יותר ומסקרנת יותר ממנה. נשארו לנו שלושה חודשים, פחות או יותר, והמתח בעיצומו.