אז "משחק העונה" הלך בדיוק למקום שציפו ממנו ללכת. פערי הרמות עשו את שלהם וההתמודדות בין הראשונה לשניה בליגת העל הפכה די מהר לחד-צדדית ולגארבג' טיים ארוך למדי. לכאורה אין הרבה מה לומר על המשחק הזה, ובכל זאת יש מספר נקודות שהייתי רוצה להתעכב עליהן.

שכל. מכבי ת"א של איביץ' היא קודם כל קבוצה חושבת ומחושבת. המחצית הראשונה אמנם הסתיימה על שלישיה ברשת של אג'ידה, אבל עדיין קשה לומר שזה היה מפגן וירטואוזי של כדורגל. זו היתה בעיקר הופעה טקטית מושלמת. במכבי ת"א מודעים היטב לקושי הגדול שלהם בשנים האחרונות – לפצח בונקרים. היה ברור שחדרה תבוא לצופף ושמכבי תצטרך שער מוקדם כדי לא להסתבך, וזה בדיוק מה שהיא עשתה. מיכה במסירת אמן חתך את ההגנה ופרץ סידר לאופואדו את השער הראשון.

אחרי השער הזה חדרה לא התפתתה לצאת מהר קדימה, אלא ניסתה להרגיע את המשחק כדי להקשות על מכבי להמשיך במומנטום. מכבי, בתגובה, נתנה לחדרה להחזיק יותר בכדור והלכה קצת יותר אחורה כדי שהאורחים יתקדמו יותר ויפנו שטחים, מה שהקל על מכבי להפעיל לחץ כבד בכל פעם שזכתה בכדור. זה עבד בינגו וההגנה של חדרה קרסה תחת הלחץ ועשתה טעויות שהובילו לעוד שני שערים. במחצית השניה מכבי שוב נתנה לחדרה לנסות ולתקוף במטרה לנצל את הדלילות שתיווצר בחלק האחורי שלה, מה שהוביל לשער הרביעי.

איביץ' תכנן נכון את המערך שלו וגם קרא בזמן את מהלך המשחק. מכבי בהדרכתו היא קבוצה שיודעת בדיוק מתי ללחוץ על הדוושה, מתי להוריד קצב, איך לחלק את הכוחות ובעיקר איך להשיג את מה שהיא צריכה. ככה הקבוצה הזו צריכה לשחק, זה מה שיביא לה נצחונות והרבה.

דור פרץ. זה לקח זמן, זה כבר עשה רושם שזה לא יקרה, אבל פרץ עשה בשנה האחרונה קפיצת מדרגה רצינית. עוד בעונה שעברה, בעיקרה במהלך הסיבוב השני, אפשר היה לראות שפרץ משדרג את המשחק שלו, משחק יותר חכם ויותר אחראי. את העונה הנוכחית הוא פתח נפלא וזה בא לידי ביטוי גם בליגה וגם בנבחרת. גם מול חדרה הוא נתן הופעה פנטסטית. בישול חכם של השער הראשון והרבה מאד סבלנות ושקט נפשי לאורך כל 90 הדקות. הבעיה העיקרית שלו בתחילת הקריירה היתה שהתרומה ההתקפית שלו היתה מועטת מאד, אז העונה הוא מראה שיפור ניכר בתחום זה. חסרה אולי קצת יותר קשיחות בפעולות ההגנתיות וקצת יותר דיוק בבעיטות לשער ולמכבי יהיה קשר אחורי שהיא תצטרך להתאמץ כדי שיישאר אצלה.

עומק. במהלך הקיץ היה חשש כבד במכבי ת"א מסגל שיהיה קצר ולא מספיק איכותי עקב הגבלות הפייר פליי. מעט מאד רכש משמעותי והתבססות על לא מעט צעירים שחזרו מהשאלה, קשה היה להאמין שזה יספיק במאבק האליפות. אלא שבינתיים נראה שמעז יצא מתוק. נכון, באירופה זה לא הספיק – אבל דווקא היעדר העומס יכול להוות יתרון גדול במקרה הזה. נכון גם שזה עוזר שב"ש פתחה רע את העונה, אבל מכבי לא צריכה להסתכל על צרות של אחרים. בשורה התחתונה, עם כל החשש ערב פתיחת העונה, יש למכבי סגל מצוין. אם הקבוצה מצליחה לנצח 0:4 בלי עטר וכשאצילי ושכטר ביום חלש – יש הרבה מקום לאופטימיות. הסגל מספיק מגוון ומספיק מוכשר כדי שיהיה מי שיחפה על היעדרות או יכולת חלשה של שחקן זה או אחר. הפעם היו אלה הזרים שנתנו את הטון – אופואדו הנהדר עם צמד וסבוריט שכבש את הרביעי. בינואר אפשר יהיה להתחזק, אבל עד אז יש למכבי עם מי לצאת לקרב.

חדרה. באמת שאין הרבה מה לומר או לעשות חוץ מלהוריד את הכובע בפני ניסו אביטן ושחקניו על פתיחת העונה המופלאה שלהם. חדרה, שהגיעה לליגת העל בדרך לא דרך, כשכולם ציפו ממנה להיות שק החבטות של הליגה, מצאה עצמה עם 16 נקודות מתוך 18, הרבה יותר ממה שמישהו העז לחלום. הם השיגו את הנקודות האלה בזכות קבוצה לוחמת ונחושה שלא מראה רגשי נחיתות מול אף-אחד. הפעם זה כבר היה גדול עליהם וקשה לבוא אליהם בטענות. המבחן הגדול יהיה כמובן לראות את ההמשך, איך הקבוצה תתמודד עם הפסד הבכורה. היות ורוב הקבוצות בליגה ברמה בינונית ומטה, יש להם סיכוי טוב לא רק לשרוד, אלא לחלום אפילו על פלייאוף עליון. שאפו גדול.

אז זה כיף גדול לחזור למקום הראשון, ועוד עם תוצאה כזאת. וזה עוד יותר כיף לדעת שמכבי תלויה בעצמה, כל עוד הקבוצה תמשיך בקו שלה, במשחק הסבלני והחכם, התוצאות ימשיכו להיות טובות. אחרי התיקו בדרבי חששתי מהתחלתו של מומנטום שלילי. החששות האלה התבדו מהר מאד ונראה שהקבוצה בדרך הנכונה, אבל הדבר הטוב ביותר הוא לשחק משבוע לשבוע ותו לא. שלב אחר שלב, לעבור כל פעם את המשחק הבא ולהמשיך הלאה. התחנה הבאה – סמי עופר.