"אחד מסודות ההצלחה בחיים, הוא להיות מוכן לתפוס את ההזדמנות כשהיא תבוא אליך."
בנג'מין דישראלי כנראה תיאר טוב מכל את מה שקיבלה מכבי ת"א שלשום בהיכל: הזדמנות. הזדמנות לנצח לראשונה ביורוליג העונה. הזדמנות להוריד מעט מהלחץ של השבוע האחרון. הזדמנות להימנע מקטסטרופה נוספת. הזדמנות להרכיב את הפאזל מחדש.
והיא אכן הייתה מוכנה לתפוס אותה. נכון, אי אפשר להגיד עדיין שניתן להבחין בשינוי מהותי בזמן כל כך קצר. ההתקפה עובדת כרגיל למרות הניסיון של רמי הדר להחליף את השיטה של קודמו בתפקיד למצבים של סטים יותר פשוטים עבור הגאנרים שלו. אך אם ציפינו לאיזושהי בשורה מההגנה, היא עדיין ממאנת להגיע. וזאת למרות שאלופת היורוקאפ העונה לשם גלאטסראיי היא קבוצת התקפה רעה (72 נקודות לערב בימים רגילים) וקבוצת הגנה יותר מעליבה אפילו משל הצהובים. ויסלחו לי הקבוצות מהמפעל השני בחשיבותו, שלבטח היו נותנות פייט טוב יותר בתחום הנוכחי.
ולמה? כי גלאטסראיי של עתמאן משחקת בעיקר תרגילי פיק אנד רול עם שחקנים שלא יודעים לעשות זאת כמו גולר (ששיחק כרכז דקות רבות ולא בעמדה 3) ומיצוב (עמדה 4). הדר הכיר במוגבלות של הגבוהים שלו מתחת לסל ושלח אותם לטראפים שהובילו ל-16 איבודי כדור של הטורקים. עם זאת, הצהובים ניצלו בנס מסגנון התקפת השלשות הפרוע של גלא'. האורחים יידו 37 כאלה ב-40% נוראיים מהשדה, כשרובן באו מעודף עזרה על הגבוהים בצבע ומיציאה שגויה בחסימות לקלעים (כרגיל, וחייב שיפור).
אם יש משהו חיובי שאפשר לקחת מהמשחק הזה הוא ההתעוררות של סוני ווימס (23 נקודות עם 69% מהשדה) והבינגו בדמותו של קולטון אייברסון, שפתח בחמישייה במקומו של צירבס והמשיך להראות מלחמה וניצוצות עם 17 נקודות ומדד 24+. חוץ מהחושך ההגנתי נורת האזהרה היא היכולת של אוחיון, פניני ומקל, שקלעו רק 6 נקודות ביחד ולא תרמו שום ערך מוסף בדקות ששיחקו. ועם זאת, רמי הדר הראה שהוא לא דופק חשבון לשחקנים שיעשו טעויות על המגרש ולא משנה מעמדם.
ועכשיו למשחק חוץ לא קל בקובנה
אם דיברנו על הזדמנויות, מכבי קיבלה הזדמנות נוספת להראות הגנה. ז'לגיריס קובנה של חביב ישראל, שאראס, קלעה עד עכשיו 74 נקודות לערב. אך דווקא מהאלופה הליטאית לא היינו מצפים לראות 29% ל-3 (אחרונה במפעל), ובטח שלא במשחקי חוץ מול פנאתינייקוס ופנרבחצ'ה, בהם זרקה הרבה יותר מדיי מחוץ לקשת.
המאצ' אפ שאני בוחר לערב הנוכחי הוא דווקא יוגב אוחיון, שכאמור לא זוכה להרבה קרדיט, מול לאו ווסטרמן, הרכז המוביל בצד השני. הסיבה היא שז'לגיריס משופעת בגארדים צעירים וכישרוניים כמו קווין פאנגוס (הצטיין בעונה שעברה במדי גראן קנאריה עם די ג'יי סילי ביורוקאפ) וריינאלדס סייבוטיס. אין לי ספק שרמי הדר יזדקק לישראלים שלו בענייני הגנה, מה גם ש"יוגי" בדרך כלל מחכה לשחקנים מסוגו של הצרפתי, שמסוגלים לחדור ואף לייצר לעצמם את הקליעה. חיבור נוסף יכול להיות דווין סמית' בעמדה 4 על פאוליוס יאנקונאס, כשהפורוורד של מכבי יכול למשוך את הקפטן המארח מחוץ לצבע, לגבור עליו במהלכי פוסט אפ ולנטרל את הסגירה שלו לריבאונד.
אפרופו ריבאונד, ז'לגיריס מוליכה את המפעל עם 39.4 כדורים חוזרים לערב ( 15.6 בהתקפה, שנייה במפעל). בהתחשב שמשאבת הריבאונדים יאבטוקאס אינו רואה מגרש, המשמעת של שאר שחקניו של שאראס היא מוחלטת כשכל חמשת השחקנים שעל הפרקט סוגרים לריבאונד וכך היא מצליחה למנוע מהיריבה פוזשנים נוספים כחיפוי על המחסור היחסי בקליעה, לפחות עד עכשיו (ונחזור על המנטרה שכולם במכבי צריכים לעשות אותו דבר? מניח שאין בכך צורך). כתוצאה מבעיית ההגנה והריבאונד, מכבי תצטרך להפעיל לחץ על הכדור ולהראות אגרסיביות כדי לשבש את ההתקפה הליטאית ולחטוף כמה שיותר כדורים.
לסיכום, עם יורוליג משוגע שכזה, כשמאמנים כמו אוברדוביץ' ובלאט מתחילים להלין על העומס, הפציעות של כוכבים ברחבי היבשת וכן ההפתעות שמתרחשות, אין ספק שאם מכבי תדע לעבור משחקים כמו זה, היא תוכל להביא עצמה להצלבה, ושם כמאמרו של בנג'מין דישראלי, היא תצטרך לתפוס את ההזדמנות כדי להגיע לפיינל פור באיסטנבול.
אבל, עוד חזון למועד….
