הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
לא התכוונתי לכתוב על המשחק, אחרי שקצת מתחתי את שריר המקלדת בגלל העומס של השבוע האחרון, אבל אחרי הטקס המרגש לכבוד ה 96 ואחרי שראיתי את שמות שחקני בורנמות' החלטתי שהמשחק הזה שווה טור.
המשחק:
יש לסלאח מתכונת קבועה כשהקבוצה מפספסת הזדמנות גדולה: הוא נותן קפיצה קטנה כזו עם הרגל קדימה ואחר כך מסיט את הראש טיפה הצידה, מחייך חיוך נבוך וממשיך לרוץ.
במחצית הראשונה אני חושב שראיתי אותו לפחות תשע פעמים עם סט התנועות הזה, אחרי שליטה אדומה טוטלית, אבסולוטית ואפילו מוחלטת במגרש.
אז נכון שבורנמות' היא לא סיטי או ריאל, אבל המחצית הראשונה היתה בהחלט כדורגל קלופי במיטבו, ביחוד בלחץ המתמיד על הכדור. היו דקות שבהן בורנמות' לא הצליחה לייצר יותר ממסירה אחת, כשכל פעם לפחות שניים או שלושה אדומים מקיפים שחקן לבן ולוקחים לו את הכדור בדרך זו או אחרת.
התנועה לעומק של סלאח וביחוד מאנה היתה פנטסטית ואפשר לראות את איכות האימון בכך ששחקני הקו השני, הנדרסון, טרנט ואוקס יודעים שהשניים האלה ינועו קדימה ומוצאים אותם שוב ושוב.
אחד היתרונות במשחק נגד קבוצות מהדרג השני הוא היכולת של המגינים לבלות הרבה זמן בחלק של היריב. נגד הקבוצות החזקות קלופ לא מרשה לעצמו ולמגינים כזו תנועה חופשית למעלה. אז אנחנו מתקיפים עם שבעה ושמונה שחקנים, אבל שיעור ניצול המצבים חייב להשתפר, כי אחד מעשר בעיטות זה לא מספיק נגד אף קבוצה. נכון שיש קבוצות שלא מגיעות לעשר בעיטות במשחק ובטח לא מגיעות לרחבת היריב כל כך הרבה פעמים כמו ליברפול, אבל זה כנראה השיפור הקטן שיכול להביא אליפות. ולעזור בצ'מפיונס.
מוסכם על כולם שוירג'יל שידרג את ההגנה וכנראה הוא גם המנהיג של החוליה הזו. עשר דקות לתוך המחצית השנייה הוא החליט שצריך להראות דוגמא אישית גם בהתקפה ובעט לשער מחוץ לרחבה. אני מקווה שהחברים ראו והפנימו.
עשר דקות מאוחר יותר השופט לא שרק לפנדל והביא לסלאח את הג'ננה. התוצאה? שער מרהיב בנגיחה אחרי עוד מסירת עומק מדוייקת של טרנט. 0-2 הכי מוצדק בעולם.
אחר כך פירמינו הצליח לפספס דאנק פשוט ובורנמות' התחילה לתקוף עם יותר משחקן אחד, וכשקריוס נתן הצלה סטייל בופון, עלה קצת ריח של שער כחול באוויר.
טעות שלי בזיהוי כיוון הריח, כי אם אתה מתקיף מול ליברפול אתה עלול לספוג ואחרי כמה מתפרצות שלא צלחו, פירמינו משחיל כדור מדוייק לפינה. 0-3.
שורה תחתונה:
ניצחון ראוי שמבטיח כמעט סופית את המקום בצ'מפיונס ואמור לאפשר לקלופ לתת לכוכבים לנוח בשבת הבאה לקראת חצי גמר הצ'מפיונס.
הקישור היה מושלם בכל הצדדים של המשחק – סגירה ולחץ, תנועה קדימה ומסירות עומק.
ההתקפה עשתה את שלה, עם חלוקה מאוזנת של השערים בין כל החלוצים. בלט מעל כולם, מאנה, עם תנועה נהדרת עם ובלי הכדור ומעורבות כמעט בכל המהלכים ההתקפיים של הקבוצה. הוא בהחלט נמצא במגמת שיפור בחודשים האחרונים ונראה שהוא מגיע לשיא בדיוק בזמן.
היו מספר מצבים שהייתי בטוח שמדובר בהתקפה של קבוצת פוטבול – החלוצים נעים ביחד קדימה וכמו רסיברים מרימים את היד ומסמנים לקוורטרבק למסור להם. מדהים. לדעתי, פוטבול הוא הספורט הקבוצתי שנדרש בו התיאום הרב ביותר ומבוסס כולו על תרגילים מתוכננים מראש.
עשר בעיטות לכיוון השער בכל מחצית.
נראה שהחבר'ה הפנימו את המסר של וירג'יל מכיוון שמחצית מהבעיטות היו מחוץ לרחבה.
בהחלט תקופה נפלאה לקבוצה.
אז מה אני רוצה מהשמות של שחקני בורנמות'?
פתאום התברר לי שמשחקים שם המון קרובי משפחה של אנשים מפורסמים:
סטיב האו – גיטריסט של להקת יס (אדי האו).
קפטן ג'יימס קוק – האיש שגילה את ניו זילנד והוואי (סטיב ולואיס קוק).
ג'ו פרייזר – מתאגרף (רייאן פרייזר).
דון קינג – האמרגן הכי גדול בעולם האיגרוף (ג'ושוע קינג).
אייב – שמו הפרטי של לינקולן (ג'ורדן אייב).
ראיין גוסלינג – אחד השחקנים הכי לוהטים בהוליווד (דן גוסלינג).
דניאל דפו – הסופר שכתב את רובינזון קרוזו (ג'רמיין דפו).
הרולד וילסון – ראש ממשלת בריטניה (קאלום ווילסון).
אבל הכי בלט לי – צ'ארלי דניאלס, האבא של אחד הלהיטים הגדולים בארה"ב בסוף שנות השבעים, משחק בעצמו בקבוצה.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
הפעם ניתן את הכבוד לצ'ארלי דניאלס –
But if you lose, the Devil gets your soul – נראה שזה מה שמניע את השחקנים לאחרונה…
sit down in that chair right there and let me show you how it's done – סלאח במסר לאוהדים…
,Devil, just come on back if you ever want to try again
I done told you once, you son of a bitch, I'm the best there's ever been – המסר לקבוצות שמגיעות לאנפילד.
