הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
יש מושגים שבאנגלית נשמעים הרבה יותר טוב, לדוגמא בינג' באנגלית, זו צפיית רצף בעברית. ברור שאי אפשר בכלל להשוות ביניהם, כי באנגלית זה נשמע הרבה יותר cool ושווה.
בכל מקרה, מאחר וצפוי לנו שבוע בינג' מאתגר של ארבעה משחקי ליברפול קריטיים וחשובים תוך עשרה ימים, החלטתי להתנזר קצת בשבועיים האחרונים מהמועדון, מעין ירידה לקראת עלייה, חופשה לפני פרוייקט גדול או הרפייה לקראת מאמץ.
נכון שזה כנראה מוריד אותי מהסטטוס של אוהד שרוף בעיני חלק מהאוהדים, אבל מבחינתי זה היה בזמן ואני מרגיש מוכן ומזומן לבינג' הצפוי לנו – פאלאס, סיטי, דרבי וסיטי, בהנחה שלא נפשל קשות בסיטי הראשון.
פינת הקלישאה של קלופ:
כשחיפשתי באתר הקבוצה ציטוטים של קלופ, נתקלתי בריאיון קצר עם פאקו.
כן, פאקו של מכבי ת"א. אותו פאקו שקרוייף זרק אחרי עונה מושלמת.
האמת שלא זכרתי שהוא עבד תחת בניטז במשך שלוש עונות (סיכמנו כבר למעלה שאני לא אוהד שרוף…), מה שכמובן הופך את ההחלטה המדוברת של ג'ורדי לגרועה עוד יותר.
אז פאקו שלנו משבח את קלופ, אומר שליברפול יכולה ללכת בצ'מפיונס עד הסוף אם תישאר ממוקדת ומסיים במשפט הבלתי נשכח ש"בגביע הכל יכול לקרות…".
מסקנה – גם שלוש שנים עם בניטז ושלושה תארים בעונה אחת במכבי ת"א לא גורמות לך להפסיק לדקלם משפטים חבוטים ומשומשים ביותר.
המשחק:
שאלת השאלות – איך ישפיעו המצות על הביצועים והיכולת של בחורינו המצויינים. כבר בדקה הראשונה סלאח ופירמינו נותנים ספרינטים שרומזים על השפעה מעטה של המצות.
דרך אגב, כשאני מקליד פירמינו, ההשלמה האוטומטית כותבת לי ירמיהו…
בדקה השמינית אני שואל בפעם הראשונה "מה נשתנה" כשפאלאס יוצאת למתפרצת אחרי שליטה אדומה טוטאלית.
בכל הלילות היינו סופגים והיום הכל הפוך – כשזאהה משתמש ביד כדי להתקדם וקריוס בחזה כדי להציל.
הכל ממשיך להיות הפוך כשמאנה מונע שער לליברפול מנגיחה מצוינת של וירג'יל, ואחרי דקה שיחזור של שיטת ההתקפה של מוריניו מצליח לפאלאס, עם נגיחה של בנטקה ויציאה הרפתקנית מדי ובעיקר מיותרת של קריוס שמביאה לפנדל, שמביא אותנו לפיגור מהיר.
פאלאס סוגרת מצויין את המרכז וכשהחלוצים כבר מגיעים לרחבה הם מתעקשים לבעוט לשער ולא למסור, או סתם לעשות הצגות (איפה שכטר כשצריך אותו) או להבקיע מנבדל דווקא כשהקוון רואה.
בהפסקה אני שואל שוב "מה נשתנה" – מחצית ראשונה שמזכירה הרבה מחציות דומות בשנה שעברה, עם שליטה מוחלטת במגרש ובכדור, הרבה יותר מדי הגבהות וחוסר יכולת לחצות את הים, כי אין שום נביא שיראה את הדרך. האדומים מנסים כל הזמן מהאגפים ולי חסר דווקא ניסיונות של הצטרפות מהמרכז של הקשרים, שכולם משחקים רחוק מהרחבה ובעיקר לרוחב.
אני לא יודע אם החבר'ה קיבלו מצות, חרוסת כמו שביבי ממליץ או מרור בהפסקה, אבל הם חזרו עם מרץ ועם הרעיון המקורי של מסירת רוחב שטוחה לרחבה על ידי שחקן קישור שעושה תנועת עומק. מילנר למאנה ושיוויון.
הדקות הבאות שבהן שני איבודי כדור מוחמצים ע"י פאלאס, מזכירות לנו כמה עובדות חשובות. הראשונה שכתובה גם בהגדה היא שעלינו לעבור עינויים לפני שנגיע לארץ המובטחת והשנייה ששוב קיבלנו תשובה מדוע בנטקה לא המשיך אצלנו. עובדה נוספת היא שהשופט יודע חשבון ולכן הוא לא מרחיק את מאנה שעבר לכדוריד.
המחצית השנייה פחות טובה, קצבית ומעניינת מהראשונה. המשחק נעצר שוב ושוב וליברפול מאבדת את הסדר והאירגון בגלל החילופים שקלופ היה חייב לבצע.
שבוע כזה של פסח, הגדה ומצרים יכול להסתיים בלי משהו מסלאח? ברור שלא.
אוקס מייצר הגבהה מכלום, רוברטסון נותן רוחב שטוח וסלאח משכיב את סאקו בשמאל ומבקיע בימין. 1-2.
שורה תחתונה:
ניצחון בשיניים במגרש שלא מאיר לנו פנים ומול קבוצה שנהנית להציק לנו שנה אחר שנה.
פעם ראשונה מזה עשרים שנה שאנחנו מנצחים את פאלאס פעמיים בעונה.
בהחלט ניצחון אופייני לעונה הזו שבה אנחנו מצליחים לנצח את הקבוצות הקטנות, וזה מה ש"נשתנה" לעומת שנה שעברה.
קשה לציין מישהו שממש בלט מעל השאר, אם כי ניתן לציין את וירג'יל שבהחלט היה יעיל, רוברטסון ששרף שטחים ובישל אחד וכמובן נסיך מצרים אם עוד נס או קסם או סתם הברקה.
הקישור שלנו ממשיך להיות חסר שיניים ועד שלא נאיים על השער מקו שני, כנראה שנמשיך להיות כינור שני.
המקום ברביעייה הראשונה ובצ'מפיונס בעונה הבאה נראה מובטח ובהחלט היה היום משחק הכנה טוב למלחמה הצפויה מול סיטי באמצע השבוע. שם זו כבר הגדה אחרת לגמרי.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
…When I find myself in times of trouble, mo salah comes to me
