לוקורה – שיגעון בספרדית (כן כן, מלשון לוקו). המחזור השמיני בליגה הספרדית היה אחד המשוגעים שנראו בשנים האחרונות, כך שמי שהסתכל על רשימת המשחקים עוד לפני שהם התחילו לא חשב שלשם זה הולך. המחזור הזה נכנס ישר עם סיומו לטבלת כל הזמנים לכמות השערים למחזור, עם 44 כיבושים (ממוצע של 4.4 שערים למשחק אם תהיתם), ומשתווה במקום הרביעי יחד עם מחזור ה-14 מעונת 2008/09. איך כל זה קרה? בואו נעשה קצת סדר.

האמת שהפתיחה של המחזור הזה לא הייתה כזאת מבטיחה, ודווקא ממשחק שכן כולם צפו שיגיעו שערים הם לא הגיעו כלל. המחזור הזה נפתח ביום שישי, עם 0:0 בין אספניול ללאס פלמאס, כשהקבוצה מהאיים הקנרים, שפתחה את העונה בצורה די טובה, לא מצליחה להכניע את אספניול הלא יציבה. זה ממש לא נתן רמז להמשך.

יום שבת דווקא הבטיח הרבה וגם קיים, אולי מעל ומעבר, הרי ביום זה שיחקו גם סביליה, ברצלונה, ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד. זה התחיל עם סביליה שניצחה סוף סוף משחק חוץ מאז מאי 2015 (!), ולמרות שהעולה החדשה לגאנס מצליחה להפתיע ולחזור מ0:2 ל2:2, פאבלו סראבירה כבש שער יפיפה וקבע 2:3. היום הזה המשיך לקמאפ נואו כשברצלונה אירחה את דפורטיבו לה קורוניה. ברסה, למרות פציעות, המשחק מול הסיטי והזיכרון מההפסד במחזור האחרון, הצליחה לנצח את דפור 0:4, כשהסיפור הגדול הוא חזרתו של מסי שנכנס כמחליף ומיד כבש. אחר כך באה אתלטיקו מדריד שאירחה את גרנאדה המאכזבת של עומר אצילי (הישראלי כלל לא שותף) ולמרות שעלתה ליתרון ראשונה, היא חטפה 7 שערים כשיניק קארסקו חוגג עם שלושער. גרנאדה ממשיכה לאכזב, תקווה לראות את אצילי בהמשך? נקווה.

למשחק האחרון של היום חיכו ריאל בטיס וריאל מדריד, כשהייתה תחושה באוויר שחבר'ה מהבירה הספרדית פגיעים בגלל הפציעות של מודריץ' וקסימירו. ושוב, הסכר נפרץ וריאל מדריד הכו 1:6 על בטיס, כשאיסקו הזכיר לכולם שהוא עדיין כאן עם צמד שערים. בסה״כ המון שערים, שאולי יגרמו למבקרי הליגה הספרדית לזעוק על הפערים שיש בין הקבוצות הגדולות לקטנות. נחזור לזה בהמשך.

את יום ראשון פתחו לנו אלאבס ומאלגה, שאת המשחק שלהן הן סיימו ב1:1 לא מעודד, אבל עם שער שוויון נאה.

ואז זה הגיע. המשחק שחיכו לו ביום ראשון הזה: אתלטיק בילבאו וריאל סוסיאדד, הדרבי הבסקי. כולם חיכו שיהיה קשוח ואלים, ובלי הרבה שערים. זאת הייתה דווקא בילבאו שאחרי ארבע שנים בלי ניצחון בדרבי הצליחה לנצח 2:3 עם שערים יפים של מונייאין ואדוריס. מיד אחרי זאת הייתה ולנסיה עם מאמן חדש על הקווים, פראנדלי האיטלקי, שהמשיכה את ההתאוששות שלה עם 1:2 על ספורטינג חיחון. יום ראשון ננעל עם מפגש מסקרן שממש לא היה יכול לחזות לנו תוצאה שכזאת. סלטה ויגו התארחה אצל הקבוצה עם אחת ההתקפות המרשימות בליגה, ויאריאל. הצוללת הצהובה לא ריחמה, ואולי זו האופוריה שלאחר הניצחון על ברסה, וסלטה ויגו ספגה 5 שערים ללא מענה. כבר בסוף היום הזה המחזור הזה  היה עם 39 שערים, שער אחד פחות מהכמות הגבוה שקיבלו במחזור הראשון העונה.

כך בלי יותר מדי ציפיות מהיום האחרון של המחזור, נפגשו להן אייבאר ואוסאסונה לדרבי בסקי קטן. אחרי 19 שניות של משחק, זה כבר קרה ואייבאר עלו ליתרון. והקצב הזה, הקצב המטורף הזה שהיה סביב רוב המשחקים במחזור הזה, נדבק גם למשחק שנראה לפני חסר משמעות כמעט. במחצית זה כבר היה 2:2, והמשחק נגמר ב2:3 לאוסאסונה שרשמה את הניצחון הראשון שלה העונה. כל זה קרה בשעה שצפונית משם באי הבריטי מסיימות להן התיקו מאופס ליברפול ומנצ'סטר יונייטד, מה שמחזיר אותי לדיון הקטן (גדול) מקודם.

האם המחזור רב השערים הזה בליגה הספרדית הוא סימן טוב או רע? הרי לא מעט מהשערים מגיעים ממשחקים בין יריבת חזקות מול קטנות יחסית, זה מראה על חולשתה של הליגה, אבל אולי דווקא צריך להתמקד בעובדה שכמות השערים הזאת מגיעה גם ממשחקים של יריבות שקולות יחסית וגם במשחקים לא צפויים כמו לאגנס וסביליה. אהיה הוגן ולא אענה על השאלה, אשאיר אותה פתוחה לחובבי וויכוחים שאוהבים להשוות בין הליגה האנגלית, הספרדית וגם הגרמנית, וכן מקווה לשמוע את דעתכם. מה שבטוח, הלוואי על כולנו עוד מחזורים כאלה רבי שערים, זה עושה רק טוב.