טיפים למאמן המתחיל
מאמן חדש? סיימת לאחרונה את קורס המאמנים (מדריכים) בכדורגל, במכון וינגייט או במכללה אחרת? במדריך הבא תגלה מה עליך לעבור בדרך להיות מאמן ילדים ונערים במדינת ישראל.
אז ממש עם סיום הקורס אתה חייב להירשם, בסכום סמלי, לארגון המאמנים של ההתאחדות כדי לקבל את התעודה הנכספת. רק אז אתה רשאי להתחיל לאמן ילדים ונערים עד גיל 16. אבל איך מתחילים?
השלב הראשון הוא חיפוש קבוצת ילדים במחלקת נוער. יזמנו אותך לפגישת תיאום ציפיות עם המנהל המקצועי של המחלקה, שינסה להעביר לך מה הוא מצפה ממך בתור מאמן ילדים במחלקה. לרוב יש המון משרות של מאמני ילדים ועוזרי מאמנים, אבל למאמנים חסרי ניסיון קצת בעייתי לקחת קבוצה של ילדים כבר בהתחלה. רצוי להתחיל בתור עוזר ולאחר שנה לקבל קבוצה תחת אחריותך.
Credit to Manchester United Official Twitter
השלב הבא יהיה הכרת הילדים בקבוצה שלך באימון הראשון, הכיפי וכנראה גם הקשה ביותר. אתה לא מכיר את שמות הילדים, אבל הם מאוד מתרגשים לראות פנים חדשות ותמיד שמחים להכיר אנשים חדשים. שים לב שהילדים השובבים תמיד ינסו אותך ויבחנו את הגבולות שלך. תנסה לשמור על רצינות ומקצועיות מרבית.
בנוסף, אני ממליץ להגיע כשעה לפני כל אימון עם מערך אימון מסודר כמו שלמדת בקורס. כדאי שתבדוק היטב היכן אתה מתאמן ובאיזה חלק של המגרש הקבוצה שלך תהיה, כי באמצע מתאמנות עוד קבוצות ממחלקות הנוער. ללא הכנה מוקדמת אתה עלול למצוא את עצמך מתאמן על רבע מגרש…
לפעמים גם אם תגיע מאוד מוכן לאימון עדיין תיתקל בבעיות ותאלץ לאלתר. לדוגמא, אם הכנת מערך אימון עם מכשירים, כגון כיפות, קונוסים, שערונים קטנים וסולמות, וגילית שאין מספיק מכשירים במחסן, מה שנשאר לך לעשות זה לקחת כמה מכשירים שאיתם אתה צריך להתמודד ולבנות את מערך האימון לפי הכלים שברשותך. אין מה לעשות, אתה חייב ללמוד להיות גמיש מחשבתית ולהתמודד עם בעיות קטנות כאלה, שמופיעות, לצערי, לאורך לכל הדרך.
מכשול לוגיסטי נוסף קורה כשהצלחת להשיג כמה מכשירים ולהתאים מחדש את מערך האימון ואז, כעשר דקות לפני התחלת האימון, אתה צריך לחכות שמתחם האימונים שלך יתפנה. הילדים של היום מתחילים לאבד את השלווה והסבלנות מאוד מהר וצריך להרגיע אותם כדי שלא יפריעו. אסוף את כולם למקום מרוחק מכל ההמולה ונסה לשאול לשלומם. דבר איתם קצת, ככה הם יקשרו אליך יותר, לא יפריעו לכל שאר המחלקות שמתאמנות וכך גם יכירו צד אחר שלך, חוץ מהדמות שצועקת פקודות כל הזמן על הקווים.
מתחיל האימון, הילדים באמת עושים מה שביקשת מהם, אבל היכולת להתמודד עם כמעט 25 ילד לבדך, היא כמעט על גבול הבלתי אפשרי. אם אתה עוזר המאמן, תנסה לתקן את הילדים בזמן התרגילים ופחות לתת הוראות מה לעשות. אם צריך, קח כמה ילדים הצידה להסבר התרגיל בצורה פרטנית יותר. אם אתה המאמן הראשי, נסה לבקש מהמנהל המקצועי עוזר, כדי שרמת האימון תהיה גבוהה ורציפה.
לעוזר יש עוד תפקידים. למשל, תמיד בסוף האימון יש משחקון קצר, שלא כל הילדים יכולים להשתתף בו. אז יש ילדים מבואסים, שיושבים על הספסל בחוסר מעש ומתחילים להשתעמם. תן לעוזר שלך להפעיל אותם עם תרגילי כוח וקורדינציה, שכל כך חסרה לילדים שלנו.
נגמר האימון וצריך להנחיל לילדים את אומנות שחרור השרירים. אבל שוב, הילדים כבר חסרי סבלנות, בגלל עייפות וגם קצת לחץ מההורים, שמתים לעוף הביתה. סיים את המשחקון כמה דקות לפני הזמן ותעביר להם דגשים על שחרור והרגעת השרירים לאחר מאמץ. אפשר להוסיף גם הנחיה להחלפת בגדים בסוף אימון ואכילת פרי שהביאו מהבית.
יש כאלה שאוכלים את הפרי במהלך המשחק
למה אני צריך את זה?
עד כאן הכל טוב ויפה. האימונים עוברים בצורה חלקה, אתה מכיר כבר את כל הילדים וסגור על רמת המשחק והכושר של הילדים. עכשיו אתה מוכן לדבר האמיתי, המשחק בשבת!
יום המשחק מגיע, כל הילדים הגיעו שעה לפני המשחק כמו שביקשת, מוכנים לטרוף את הדשא. המשפחות שלהם מגיעות איתם כמעט לכל חור, אבל אתה יודע שמתוך 25 ילדים, אתה צריך להרכיב בשני מגרשים, שמשחקים 8 על 8, רק 16 שחקנים. מיד מתחילה התמרמרות של הילד ושל ההורה מבחוץ. במהלך המשחק אתה נתון לכל מיני לחצים, שלא כל כך מכינים אותך אליהם בקורס המאמנים. איך אני מתמודד עם שני מגרשים בו זמנית. עם הצעקות של ההורים מבחוץ. ואיך אני מתמודד רגשית, כשכל ילד שאני מוציא, יורד מהמגרש עם דמעות של עצב או כעס. הזמן עושה את שלו והשופט שורק לסיום. זהו, נגמר הסיוט. אז זהו, שלא. לא משנה אם ניצחת או הפסדת, תמיד יהיו כמה ילדים שיהיו מבואסים ועצבניים, ולסירוגין גם ילדים שמנצחים אז מקניטים קצת את היריבה. אתה צריך להרגיע אותם, כי אתה בסופו של דבר מחנך גם להתנהגות.
אחרי שעברת את הכל על הדשא, מחכה לך האתגר האמיתי, ולדעתי הסיבה העיקרית לכישלון של הכדורגל הישראלי כולו לאורך השנים, ההורים של הילדים. הם מחכים לך בחוץ, חלקם עצבניים, חלקם רגועים, צועקים אליך משוב מקצועי על הילדים במקרה הטוב, ומשובים רעים ולפעמים גם צעקות וקללות במקרה הרע. למה הילד שלהם שיחק רק x דקות ולא יותר ולמה הם משלמים כסף אם הילד לא משחק. אתה הולך לכיוון הרכב שלך עם הראש למטה, מכונס בעצמך, מתאפק לא לענות לאף אחד. אסור לך לשכוח שאתה המאמן, דמות חינוכית שאמורה לחנך לספורט ולהגינות, לא לאלימות מילולית או פיזית, שזה לצערי מה שההורים מקרינים לילדים שלהם…
Credit to Real Buried Treasure @Flickr
אתה מגיע לאוטו, נמצא לבד, בראש עוברות לך המון מחשבות ותהיות. האם כל השעות מחוץ לאימונים שאתה משקיע בתקשורת עם ההורים שווה את המאמץ? האם שוות כל ההכנות לאימונים והמשחקים? יש גם את המשוב שאתה צריך להגיש למנהל המקצועי, כך שאם אתה עובד בעבודה נוספת אתה נמצא בעומס מתמיד. האם שווה לאבד את כל השעות עם המשפחה, כשיש לך שלושה אימונים בשבוע ומשחק בשבת?
התשובה היא חד משמעית: כן, זה שווה הכל. אנחנו המאמנים לא מתרגשים מכל זה, כי המטרה שלנו היא לחנך את הדור הצעיר. אנחנו באים לרוב בתחושת שליחות ובתחושה שאנחנו יכולים לשנות את עתיד הדור. אנחנו עושים הכל כדי להשפיע וחושבים על עתיד הכדורגל הישראלי שלנו. באים לכל אימון בכיף ובאהבה לילדים ונקשרים אליהם מהרגע הראשון. כל זה בשכר לא גבוה במיוחד, שמצריך מאיתנו תעסוקה נוספת.
בעקבות הבחירות ליו"ר ארגון המאמנים, אני רוצה להאמין שייתנו את הכוח לציבור המאמנים של הדור הצעיר וישפרו את תנאיו המקצועיים, במשרה מלאה. וכן, יתנו לנו לעבוד בצורה מכובדת, באחד המקצועות הקשים שקיימים בענף הכדורגל. יש הטוענים, התפקיד הכי חשוב לעתיד הכדורגל הישראלי.
