אני אתחיל במשפט הכי חשוב של הטור הזה – לדעתי, רנה מולנסטיין לא צריך להתפטר/להיות מפוטר ממכבי חיפה.

הגיע הזמן לשים את כל הקלפים על השולחן ולשאול: איך הפכה מכבי חיפה מקבוצה סופר כשרונית לאוסף שחקנים שמביישים את המועדון ומבאסים את הקהל שנה אחרי שנה?

כמה נקודות שלדעתי מסמלות את הכישלון יותר מהכול:

הנקודה הראשונה – הזרים.

משנת המשחקים 2012-2013 במכבי חיפה ישנה רולטה של זרים שבאה והולכת:

אנדריי פיליאבסקי, בויאן שראנוב, אדין צוצאליץ, דינו אנדלובו, תמאש פרישקין, רובן ראיוס, ולדימיר סטויקוביץ, אברהם פאס, מוחמד קמארה, ניקולה דרינצ'יץ', מיגל (מיצ'ל) מרקוס מדיירה, מוהמדו אידריסו, מארק ואליינטה, לודוביק אוברניאק, רומאריו פירס, גליינור פלט, קאמיל ואצק, הולמאר איולפסון וגארי קגלמאכר.

מכבי חיפה החליפה כל שנה בממוצע שלושה זרים, חלקם הצליחו יותר וחלק בקושי זכרתי ששיחקו במכבי חיפה כשרשמתי את הטור הזה. קבוצה שרוצה לבנות משהו שיכול לדגדג אליפות לא יכולה להרשות לעצמה להחזיק כל כך הרבה זרים ולהפגין כזו חוסר יציבות, בעיקר כאשר אחוז לא קטן של הזרים הגיע דווקא בינואר.

הנקודה השנייה: חוליית הקישור הכושלת לאורך השנים.

ככל שעברו השנים מאותה עונה מדוברת, מכבי חיפה עשתה כל טעות אפשרית בחוליות הקישור. חוליית הקישור של מכבי חיפה מאופיינת באי יציבות, הדוגמא הטובה ביותר לכך היא שכל שנה הגיע לפחות זר אחד. האמצע של חיפה חלש כבר שנים והשנה ניתן לראות את זה בצורה הטובה ביותר. קישור רך, הגנתי וחסר יכולת התקפית. במידה והאמצע לא ישונה עוד בחלון הנוכחי, לא משנה מה דאמרי או עטר או אפילו חלוץ זר בעל יכולת מרשימה יעשה, משום שאין מי שיחלק את הכדורים אל האגפים ומשם אל החלוצים.

לצורך ההמחשה עד כמה הקישור של מכבי חיפה לא באמת עוזר להתקפה לקחתי את מלכי הבישולים של הקבוצה מעונת 2012-2013:

12-13: חן עזרא 12 (מלך הבישולים של אותה עונה)

13-14: אלון תורג'מן 5

14-15: חן עזרא 11

15-16: גילי וורמוט 5

16-17(נוכחית): גילי וורמוט 2

באף אחת מהעונות הזרים לא השפיעו, ובממוצע רשמו 3 בישולים לעונה!

ומילה קטנה על ההגנה – ההגנה של מכבי חיפה ברוב השנים הייתה לא יציבה והתבססה על דקל קינן (שהוא שחקן טוב אבל איטי) ומשומר (שהעונה מצא את מקומו מחוץ לקבוצה) בתוספת זרים שלרובם לא העלו את הרמה.

הנקודה השלישית: "שחקני המפתח" שכל שנה מכבי חיפה מביאה –

שחקנים שהצליחו בקבוצות אחרות ומשום מה מישהו במכבי חיפה חשב שהם מתאימים לעשות מעבר חד לקבוצה גדולה (אנדלובו, רן אבוקרט, עמאשה, איתי שכטר והדוגמא הכי אקטואלית היא רוקאביצה). שחקנים בינוניים שבמקרה הטוב פרחו במועדון שממנו הם באו, בלי קשר בכלל האם הם מתאימים לשיטת המשחק של הקבוצה או האם הם יכולים לעמוד בלחץ. קודם היא קונה אותם ואחר כך מבינים שם את הטעות הגדולה, אך משום מה לא הפנימו את הנקודה וכך בכל שנה מ-2012-2013 הקבוצה קונה כמה "מציאות" שעד עכשיו לא ברור לי מה הם חשבו לעצמם שקנו אותם.

הנקודה הרביעית: יחס התקשורת והלחץ אליו נכנסת מכבי חיפה בעקבותיו –

לדעתי, אתמול הוכח מעל לכל ספק שגם העונה, למרות שהתהליך בריא יותר, התקשורת מצליחה להפריע למישהו במכבי חיפה. אם זה מגיע מכל מיני שחקני עבר שיש להם עדיין מקום חם בלב אצל האוהדים ורושמים טורים חסרי כל היגיון באתרי הספורט השונים; אם זה נובע מהביקורת על התהליך שמכבי חיפה עוברת, כל זאת ועוד הצליחו לגעת באוהדים ובהנהלה.

עצם זה שהתקיימה בכלל ישיבה אחרי המשחק מראה לחץ, ונוסיף לזה את השמועות על המועמדים האפשריים למכבי חיפה (למרות הודעת הגיבוי) והרצון העז להחליף את המאמן.

אז מה עושים?

מכבי חיפה צריכה להבין שהעונה כבר נגמרה ולכן עליה לעשות את הדברים הבאים:

1. לתת לתהליך לעבוד! המילה שכל כך מצחיקה את התקשורת ובעיני מסמלת בפעם הראשונה מזה שנים את האפשרות באמת לשנות משהו, שחרור "השלד" והבאת שחקנים מתאימים באמת יכולה לקדם את התהליך.
2. להוציא את התקשורת מחדר ההלבשה – מכבי חיפה התחילה בזה יפה ועכשיו בתקופת המשבר אנחנו שוב שומעים הדלפות ורצונות של אנשים כאלה או אחרים על מועמדים ספציפיים והמריבות הבלתי פוסקות.
3. לשנות מנטליות – שחקנים כמו אבו עביד לא יכולים להמשיך במועדון, גם בגלל יכולת בינונית, אבל בעיקר בגלל הגישה לקהל. לא משנה מה אמרו לך, לא משנה מה עשו לך, תבין את מקומך – לריב עם הקהל במצב כזה רק מוסיף ללחץ. אז כן, צריך לנשוך שפתיים ולהמשיך הלאה. השחקנים צריכים להבין שהמועדון הוא לפני הכול, ושחקן שנמצא בתקופה פחות טובה, יספוג קללות כשהקבוצה תקבל שערים באשמתו ואסור לו להגיב.
4. בניית אמצע חזק, קשר אחורי זר ברמה גבוהה ואולי גם ישראלי שישמש גיבוי לאמצע.

והערה אחת לסיכום – אתרי הספורט בישראל חייבים לשנות גישה ומהר. בלי קשר למה שכתבתי בטור הקודם שלי על ההתנהלות של התקופה האחרונה, אני רואה נקודה שפלה יותר מכל מה שדיברתי עליו. התקשורת מעדיפה ובוחרת על פני האמינות שלה לקדם אינטרסים ומתעלמת מהרצון שלנו כקוראים או מאזינים אוביקטיבים. אם זה בעזרת פרשנות גרועה של המשחק או בתקיפה חסרת פרופורציות על ידי אותם "פרשנים" שנמצאים בתפקיד רק בגלל השם שלהם ולא מעבר לזה.

הדוגמא הקלאסית שלי בנושא הזה היא רוני לוי שאמר את המילה האסורה "תהליך" וזכה לגיבוי מלא מהתקשורת. רנה אומר את המילה "תהליך" ומנסים להוליך אותו הביתה. הגיע הזמן שהאינטרס האישי של סוכן/פרשן לא יעמדו לנגד עיניו כשהוא רושם או מדבר לאתרי הספורט.